רע"א 3884/07 תמר ריינר נ. יהודית חזנוביץ

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגן הנשיא י' גרוס והשופטות א' קובו ומ' רובינשטיין), בו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופטת מ' שריר).

המבקשים הינם בעלי בניין מגורים בתל אביב. בינואר 1983 נערך הסכם שכירות מוגנת בין המבקשים לבעלה המנוח של המשיבה ביחס לדירת חדר באותו הבניין ( להלן: הדירה ).

המנוח נפטר לאחר מחלה ממושכת, באפריל 2000. לאחר פטירתו הגישו המבקשים תביעה לבית משפט השלום נגד המשיבה לפינויה מהדירה, בטענה כי המנוח התגורר לבדו בדירה כי המשיבה פלשה לדירה שלא כדין לאחר מותו, וכי בנסיבות אלה לא חלות בעניינה הוראות סעיף 20(א) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב-1972. המשיבה טענה כנגדם, כי נישאה למנוח עוד ב-1955, כי מאז ועד ליום מותו חיו יחדיו וכי בנסיבות אלה חלות בעניינה הוראות סעיף 20(א) לחוק.

בבית משפט השלום נשמעו עדי הצדדים, ובפסק הדין נקבע כי המשיבה אכן התגוררה עם בעלה המנוח בדירה עד לפטירתו, ולכן משנפטר נעשתה היא לדיירת המוגנת בדירה.

קביעות בית משפט השלום נסמכו על ממצאי המהימנות שקבע ביחס לעדויות השונות שהובאו בפניו, תוך העדפה ברורה וחד משמעית של עדי המשיבה על פני עדי המבקשים שנמצאו על ידו בלתי מהימנים. בפסק הדין שבערעור החליט בית המשפט המחוזי שלא להתערב בממצאי העובדה שנקבעו בבית משפט השלום, ודחה הערעור.

2.

בבקשה זו שבפני מתבקשת רשות הערעור כנגד ממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. בנוסף, טוענים המבקשים כי הערכאה הדיונית מנעה מהם האפשרות להעיד עדים מטעמם – שלא בדרך של הגשת תצהירי עדות ראשית – כפי שנקבע על ידה לעניין בירור ההליכים מעיקרא. לטענתם, העדים שביקשו להעיד – שלא בדרך תצהירי עדות ראשית – הינם בני משפחת המשיבה ומקורביה, כי פניה אליהם בבקשה לעריכת תצהיר לא היתה מניבה פרי ולמעשה אף היתה מביאה לשיבוש ההליכים.

3.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, החלטתי לדחותה מבלי לבקש תגובת המשיבה. הלכה היא, כי רשות ערעור בשנית לא תינתן אלא שעה שהבקשה לכך מעוררת שאלות עקרוניות בעלות חשיבות משפטית וציבורית החורגות מהעניין הפרטני שיש לצדדים הישירים בהליך שבמחלוקת (ראו רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור , פ"ד לו(3) 123, 1982).

המחלוקת שנתגלעה בין המבקשים למשיבה דנן מתמקדת כל כולה בד' אמותיה של ההכרעה העובדתית ובתוצאה המשפטית האחת והיחידה המתבקשת מתוך ממצאי העובדה שקבעה הערכאה הדיונית בעניין זה. המבקשים מנסים אמנם לעטות איצטלה "עקרונית" לטענתם בדבר סירובו של בית משפט השלום לאפשר להם זימונם של עדים שלא נתבקשו על ידם מלכתחילה למסור עדותם הראשית בתצהיר. אולם, גם כאן המדובר בשאלה עובדתית פרטנית בלבד. הערכאה הדיונית מצאה כי המבקשים לא עמדו בהוראת תקנה 168 לתסד"א ובהחלטה המקדמית לעניין דרך הבאת הראיות, תוך שניסו לקבוע עובדות דיוניות בניגוד להוראות בית המשפט ולהוראות תקנות סדר הדין.

בקשות רשות ערעור שהגישו המבקשים לעניין ספציפי זה נדחו בראשונה בבית המשפט המחוזי ולאחר מכן בבית המשפט העליון.

טענות המבקשים לעניין זה, בבקשה שלפני, אין להם ולא כלום עם אותן סוגיות ונושאים שבמשורה המצדיקים הענקת רשות ערעור בגלגול שלישי של ההליכים.

4.

לאור כל זאת, אני דוחה את הבקשה. משלא נתבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.