רע"א 3887/09 טנגיז חיחינאשווילי נ. מדינת ישראל - יחידת המכס

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט יעקב) ברע"א 6767-03-09 מיום 16.4.09, בגדרו התקבל ערעור המדינה ובוטלה החלטתו של בית משפט השלום ברמלה (השופט ימיני) בתיק א' 1941/08 מיום 2.3.09

עובדות והליכים

ב.

עניינה של הבקשה בביטול החלטה של בית משפט השלום להחזיר למבקש

יהלומים המחולטים אצל המשיבה תמורת הפקדת ערבות. ביום 1.8.08 נתפס המבקש, אזרח רוסיה, בעת כניסתו לארץ ובאמתחתו יהלומים שיובאו שלא כדין. המשיבה חילטה אצלה את היהלומים, מאחר שיובאו ללא רשיון וללא "תעודת קימברלי" (טיבה יובהר להלן) המאשרת את מקורם (הודעת החילוט מיום 19.8.08), וכן הוגש לימים כתב אישום נגד המבקש. תובענה שהוגשה לבית משפט השלום להשבת היהלומים התקבלה בחלקה. נקבע, כי למבקש זכות קניין בנכסיו – זכות המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. על כן, כך נקבע, יש לאפשר למבקש להמציא "תעודת קימברלי" מתאימה באמצעות החזרת הטובין לארץ מוצאם. צויין, כי העדר תעודה מתאימה אינו אוסר על הוצאת היהלומים מישראל, שכן אין בפעולה זו משום "יצוא אסור" כי אם "תיקון מעוות". בית המשפט הורה על הפקדת סך של 240,000 דולאר בתמורה להחזרת היהלומים, עד להמצאת התעודה בתוך 30 יום.

ג.

בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי נטען בין היתר , כי היהלומים חולטו כדין ולא היה מקום להורות על שחרורם. הוסבר, כי למבקש אין רשיון לייבא יהלומים לארץ, וחסרה לו "תעודת קימברלי", המחוייבת על פי הסדרי הסחר הבינלאומי והחוק בישראל. צויין, כי החלטה זו מנוגדת להסדרים הבינלאומיים. המשיבה הביעה אף חשש, כי הפקדת הערבות תאיין את חילוט הטובין. לבסוף נטען, כי ההחלטה לשחרור היהלומים מאפשרת יצוא אסור נוכח העדר תעודה. בית המשפט המחוזי ביטל את החלטת בית משפט השלום, בנימוק כי יצוא היהלומים מהוה עבירה, ובשל החשש שמהמבקש יחזיר יהלומים בשווי נמוך מאלה שקיבל בחזרה.

ד.

בבקשה הנוכחית נטען, כי החלטת בית המשפט המחוזי מהוה פגיעה בקניינו של המבקש, וסותרת את הוראות חוק היסוד. הוסבר, כי בהתאם לפסקת ההגבלה אין לפגוע בזכות הקניין של המבקש כאשר ניתן למצוא פתרונות חלופיים. בענייננו, כך נטען, הפקדת הערבות היא פתרון הולם למצב שנוצר, והעשוי לענות על צרכי המבקש והמשיבה. כן תומך המבקש בקביעת בית משפט השלום, כי הוצאת היהלומים למדינת המקור איננה "יצוא" המצריך "תעודת קימברלי". לבסוף חלק המבקש על הקביעה, כי אין כל דרך להבטיח באופן ודאי את זהות היהלומים שיוחזרו, מאחר שלא נתמכה בחוות דעת מקצועיות.

דיון והכרעה

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. אכן, היא עוטה אדרת נכבדה - של זכות חוקתית - אך לאמיתה היא תחומה במחלוקת הצדדים, ואינה באה בגדרי נושאים המצדיקים הבאה בפני ערכאת ערעור שלישית, על פי אופיים המשפטי או הציבורי. כדי שלא להכביר הוצאות על-ידי בקשת תשובה עיינתי להבנת הסוגיה בבקשת רשות הערעור בבית המשפט המחוזי, ששימשו בסיס לטיעוני המדינה שם, וכמובן בתשובת המערער שם. טענות המדינה מציגות עניין שבדין, שנתקבל על דעת בית המשפט המחוזי, לאחר דיון בפניו. אין חולק, כי המבקש הביא ארצה ללא רישוי יהלומי גלם, ולא יכול היה להציג תעודה הקרויה "תעודת קימברלי" על שם העיר Kimberley שבדרום אפריקה, והמזהה יהלומי גלם אשר עונים על דרישות הסדר בינלאומי שהושג שם בשנת 2000, לפיקוח על הכנסת יהלומים כאלה.

ו.

הרקע המתואר בטיעוני המדינה, הוא קיומה של תופעה הקרויה "יהלומי עימות" או בשם הקשה ממנו "יהלומי דמים", קרי יהלומי גלם שנכרו במדינות באפריקה באזורי מלחמה מתוך ניצול קשה של האוכלוסיה המקומית וגרימת סבל רב. הקהילה הבינלאומית ביקשה להיאבק בכך, על-ידי כינון הסדר קימברלי, המאפשר פיקוח נגד הכנסת יהלומים מאותם אזורי עימות, ועיקרו כי סחר ביהלומי גלם יתאפשר רק בין מדינות החברות בהסדר; ושנית, ליווי כל יהלום גלם הנכנס למדינה ב"תעודת קימברלי", החסינה מפני זיוף וניתנת במדינת המוצא על-ידי גוף ממשלתי מוסמך.

ז.

להסדר זה

הצטרפה ישראל, הממלאת גם תפקידים בינלאומיים ייצוגיים במסגרת ההסדר.

ח.

עיקר ענייננו בהיבט הסטטוטורי, ששורשו בסעיף 2 לפקודת היבוא והיצוא (נוסח חדש), תשל"ט-1979, המסמיך את שר התעשיה והמסחר לקבוע צו להסדר יבוא טובין, ולגבי חלק מאלה נדרש אישור לפי סעיף 2(ב)לצו יבוא חופשי, תשס"ו-2006 והתוספת השניה לו, ולפיהם מותנה יבוא יהלומי גלם בצירוף "תעודת קימברלי" מקורית למשלוח (פריטים 71.02.1000, 71.02.2100 ו- 71.02.3100 לתוספת השניה), ובמקביל גם כך לגבי יצוא - צו יצוא חופשי, תשס"ו-2006 והתוספת השניה לו (בפריטים 71.02.1010, 71.02.2110 ו- 71.02.3110; ראו גם הוראת מנכ"ל תמ"ת מס' 10.1 מיום 21.5.07.

ט.

ברי, כי היעדרה של "תעודת קימברלי" מוליד איסור סטטוטורי ומקנה לרשויות גם סמכות חילוט (סעיף 204(1) ו-(2) לפקודת המכס וכן סעיף 7 לפקודת היבוא והיצוא).

י.

המדינה ציינה כי למבקש, שהביא את היהלומים שלא כדין, ניתנה ארכה להמצאת "תעודת קימברלי". הוא לא עמד בה. הרעיון שניסה בית משפט השלום לבדוק, ואשר מצא לימים ביטוי בהחלטתו מיום 2.3.09, קרי - הפקדת 240,000 דולאר על-ידי המבקש כדי לשחרר לידיו את היהלומים, נבחן גם עם גורמים במועצת קימברלי, שהביעו התנגדות לכך (מכתב קימברלי לא צורף על-ידי המבקש).

י"א.

המדינה סברה כי החלטתו של בית משפט השלום אינה מעשית, בין היתר באשר לאפשרות לזהות את היהלומים לאחר שיוחזרו למבקש. נטען גם באשר לשיעור הפיקדון שעליו הורה בית משפט השלום (240,000 דולאר במקום 295,000 דולאר, שווי היהלומים כנטען).

י"ב.

אכן, המבקש טען - מבלי לציין את מקור היהלומים - כי הובאו על-ידיו מרוסיה, ואין הם "יהלומי דמים", ועל כן יוכל להמציא "תעודת קימברלי", לא מרוסיה, שאינה מנפיקה תעודה כזאת, אלא ממקום אחר בו היא קיימת (לא צוין מה הוא אותו מקום). עוד נטען כי שווי היהלומים ירד מאז נתפסו.

י"ג.

עינינו הרואות כי עסקינן בסוגיה המערבת איסורים שבדין עם רגישות בינלאומית שמערכת האכיפה הישראלית קשובה לה וגם מעורבת בה בחקיקה, באכיפה ובהשתתפות בפורומים בינלאומיים. לפנינו נושא בעל אופי נורמטיבי. המבקש נטל עליו סיכון של פגיעה בקניינו, ככל המביא סחורה מוברחת. אין נחת בחילוט רכושו של אדם - קניינו המוגן חוקתית - אך בבוא הקניין ארצה בעבירה, קמה סמכות שבדין כלפיו, כפי שנעשה. בדומה אין נחת בהריסת מבנה שנבנה שלא כדין, לעתים בהשקעה גדולה - אך הבונה, אם בבית מגוריו ואם בעסקו, שלא כדין, נוטל עליו סיכון וגם את תוצאות הסיכון. על בית המשפט, כמוקד נורמטיבי, לדבוק בנורמות המחייבות, כדי שלא יהא מרחם על העבריינים ואכזר כלפי החברה והאינטרס הציבורי. במקרה דנא גם היתה נכונות מצד המדינה להמתין לתעודת קימברלי, אך מכל מקום אין כל אינדיקציה בבקשה (או בעמדת המבקש בבית המשפט המחוזי) למקום בעולם בו תינתן "תעודת מקור" - אף לשיטתו לא "תעודת קימברלי" - והדברים לוטים בערפל, ומכאן גם הקושי במתן אמון. חוששני, בכל הכבוד, כי בית משפט השלום - אף שדאג להפקדה גבוהה - הלך כברת דרך רחוקה מדי, ועל כן אין מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

י"ד.

איני נעתר איפוא לבקשה.