רע"א 390-24 רע"א 390-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' רניאל) בחדל"ת 25653-07-22 מימים 13.12.2023 ו-7.1.2024.

2.בבית משפט קמא מתנהלים הליכי חדלות פירעון של המשיבה 1, חברה העוסקת בהפעלת מפעל לעבודות אלומיניום ושיווק והתקנה ללקוחות במגזר העסקי והפרטי (להלן: החברה). המבקש 3 (להלן: המבקש) הוא בעל מניות בחברה ומנהלה והמשיב 2 הוא בנו. בהחלטה שניתנה על ידי ביום 14.1.2024 נדחתה בקשת רשות הערעור ככל שהיא נגעה להחלטת בית משפט קמא מיום 7.1.2024. משכך, עניינה של ההחלטה דנן היא בבקשת רשות הערעור המופנית כנגד ההחלטה מיום 13.12.2023.

3.בקצרה יצוין כי הרקע להחלטה מיום 13.12.2023 הוא בדרישת מסמכים ששלח הנאמן למבקש ובמחלוקת בין הצדדים באשר למועד שבו המציא המבקש את כלל המסמכים שהתבקשו. מחלוקת זו משליכה על קנסות שהוטלו על המבקש מכוח פקודת ביזיון בית המשפט בשל אי-המצאת המסמכים במועד.

ביום 20.7.2023 הגיש הנאמן לבית משפט קמא בקשה להורות למבקש להמציא לידיו את המסמכים וההבהרות שנדרשו ממנו במסגרת דרישות שנשלחו אליו. בהחלטה מיום 30.7.2023 נעתר בית המשפט לבקשה והורה למבקש להמציא את המסמכים לנאמן עד ליום 13.8.2023. ביום 24.8.2023 הגיש הנאמן הודעת עדכון לפיה המבקש טרם המציא את המסמכים וביקש לאכוף את המצאתם בקנס או במאסר בהתאם לסעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט. נקבע כי הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט תידון ביום 10.9.2023.

דיון כאמור התקיים ביום 10.9.2023 ובסופו נקבע כי המבקש אכן לא המציא את כל המסמכים שהיה עליו להמציא. בהקשר זה התייחס בית המשפט לרשימת המסמכים ששלח הנאמן למבקש בדוא"ל מיום 31.8.2023, בו מנה את המסמכים החסרים (להלן: הדוא"ל מיום 31.8.2023). נקבע כי על המבקש למסור לנאמן את המסמכים שפורטו בדוא"ל מיום 31.8.2023 עד ליום 8.10.2023. עוד נקבע כי ככל שלא יעשה כן – ישלם המבקש קנס של 500 ₪ לכל יום איחור ולחילופין תוצא לו פקודת מאסר של יום אחד על כל שני ימי איחור (להלן: ההחלטה מיום 10.9.2023).

4.ביום 10.10.2023 עדכן הנאמן כי המבקש שלח חלק מהמסכים אך עדיין ישנם חוסרים. משכך, קבע בית משפט קמא ביום 11.10.2023 כי המזכירות תפעל להוצאת קנסות מיום 8.10.2023 ואילך ואם לא ישולמו - תוציא פקודת מאסר. בהתאם לכך אף הוצאה ביום 22.11.2023 פקודת מאסר למבקש.

ביום 7.12.2023 הגיש המבקש בקשה לביטול הליכי בזיון בית המשפט (להלן: הבקשה לביטול הליכי הביזיון). המבקש טען כי כבר ביום 31.10.2023 המציא את כל המסמכים שהתבקשו ובכך קיים את ההחלטה מיום 10.9.2023, וכי יש לכן לבטל את הקנסות שהוטלו עליו מיום 1.11.2023 ואילך. עוד הוא ביקש לפרוס את הקנס שהוטל עליו עד ליום 31.10.2023 ולעכב את הליכי המאסר עד לתשלומו. לאחר שהנאמן הגיש את תגובתו ניתנה החלטת בית משפט קמא ביום 13.12.2023, בה קיבל בית משפט קמא את עמדת הנאמן לפיה לא הומצאו לו מלוא המסמכים עד ליום 31.10.2023. משכך, נדחתה הבקשה לביטול הליכי ביזיון בית המשפט. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

5.יוער כי בהמשך, ביום 26.12.2023 הודיע הנאמן לבית משפט קמא כי המבקש המציא את המסמכים הנדרשים. בהתאם לכך, ביום 27.12.2023 הורה בית המשפט על הפסקת פעולות האכיפה לפי פקודת בזיון בית המשפט מיום 26.12.2023, ואף בוטלה פקודת המאסר ביום 8.1.2024. בהחלטה מיום 7.1.204 הובהר כי על המבקש לשלם את יתרת הקנס שנצברה לחובתו בגין אי-המצאת המסמכים במועד ב-10 תשלומים שווים החל מיום 10.1.2024, וכי כל עוד ישלם במועד - לא תופעל פקודת המאסר.

6.במסגרת בקשת רשות הערעור טען המבקש כי בית משפט קמא שגה כאשר דחה את בקשתו וקבע בהסתמך על תגובת הנאמן כי המסמכים לא הומצאו ביום 31.10.2023. לטענתו, תגובת הנאמן לא הייתה מגובה במסמכים, בניגוד לבקשה שהגיש לביטול הליכי הביזיון. לטענתו, מאז המסמכים ששלח ביום 31.10.2023 לא נדרש להמציא עוד מסמכים ולא נשלחה לו כל הודעת תזכורת על כך שיש עוד מסמכים שחסרים. כמו כן, בתגובת הנאמן לא צוין תאריך בו הומצאו מלוא המסמכים, ולכן שגה בית המשפט כאשר קבע את מועד ההמצאה ליום 26.12.2023. עוד הוא טען כי בטרם החלטה בבקשה לביטול הליכי הביזיון, היה על בית המשפט לקיים דיון במעמד הצדדים. בנוסף, המבקש עתר למתן צו עיכוב ביצוע עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

7.הנאמן טען כי דין בקשת רשות הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. בכל הנוגע לפריסת הקנס שעד ליום 31.01.2023 ועיכוב הליכי המאסר בעטיו – נטען כי המבקש שילם את הקנס ולכן הבקשה התייתרה. באשר למועד בו הומצאו המסמכים – הנאמן טען כי לא כל המסמכים הומצאו לידיו ביום 31.10.2023, כנטען על-ידי המבקש. הוא ציין כי לאורך ההליך, שיתף המבקש פעולה עמו באופן חלקי בלבד. בכלל זה הוא לא המציא מסמכים שהתבקשו, באופן שחייב את התערבות בית משפט קמא. הנאמן טען כי לאורך הדרך הוא שלח מספר דרישות למבקש בהן הבהיר אילו מסמכים חסרים, וכי עשה כן גם לאחר ה-31.10.2023. לבסוף, רק ביום 26.12.2023, לאחר שהנאמן פנה בעצמו לקבל מסמך אחרון שהיה חסר ישירות מצד ג' – הושלמה המצאת המסמכים שנדרשה.

הכונס הרשמי הצטרף לתשובת הנאמן וטען כי יש לדחות את הבקשה הן לגופה והן מאחר שהיא הפכה לתיאורטית. המשיבים 2-1 השאירו את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

דיון והכרעה

8.כעולה מהאמור לעיל, בהתאם להחלטה מיום 10.9.2023 היה על המבקש להמציא לנאמן את המסמכים שפורטו בדוא"ל מיום 31.8.2023. אין מחלוקת כי למצער עד ליום 31.10.2023 לא המציא המבקש את מלוא המסמכים שנדרש להמציא; וכי המבקש שילם את הקנס בגין האיחור בהמצאת המסמכים עד ליום 31.10.2023 – באופן המייתר את בקשתו לפרוס את התשלומים בגין תקופה זו. כמו כן, אין מחלוקת שכיום אין עוד מסמכים אותם נדרש המבקש להמציא. המחלוקת בין הצדדים נוגעת אפוא לשאלה האם המבקש המציא את כלל המסמכים הנדרשים בהתאם להחלטה מיום 10.9.2023 עוד ביום 31.10.2023 כפי שהוא טוען, כך שלא היה מקום לחייבו בתשלום קנס בגין הימים שמעבר לתקופה זו.

9.ראשית, באשר לטענת המבקש כי ההחלטה ניתנה מבלי שהתקיים דיון במעמד הצדדים – הרי שבהתאם לסעיף 6(2) לפקודת בזיון בית המשפט, עובר לקבלת בקשת הנאמן ומתן הצו לפי פקודת ביזיון בית המשפט, התקיים ביום 10.9.2023 דיון לפני בית משפט קמא במעמד הצדדים. אכן, עשויים להיות מצבים בהם ראוי כי יתקיים דיון בנוכחות בעל הדין שמיוחסת לו ההפרה של צו שיפוטי, גם כאשר מוגשות בקשות נוספות שעניינן בפקודת הביזיון. זאת, לנוכח אופיו הייחודי של הליך הביזיון אשר הגם שאינו מטיל אחריות פלילית הוא אינו הליך אזרחי "טהור" (ראו: רע"א 8008/12 וכטל נ' שטיגליץ, פסקה 6 (8.1.2013)).

ואולם, בנסיבות המקרה דנן, אינני סבורה כי הבקשה לביטול הליכי הביזיון – לגביה ניתנה ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור – חייבה קיום דיון נוסף במעמד הצדדים. זאת, בין היתר בשים לב לכך שלשני הצדדים ניתנה ההזדמנות לשטוח את טענותיהם בפני בית משפט קמא; וכאשר, עמדת הנאמן עולה בבירור מתכתובות הדוא"ל אותן הוא צירף.

10.באשר לקביעה, עליה משיג המבקש, לפיה המסמכים לא הומצאו במלואם לנאמן ביום 31.10.2023 – המדובר בקביעה עובדתית, בה כידוע אין ערכאת הערעור נוטה להתערב (ראו למשל: רע"א 1056/21 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' מושקוביץ, פסקה 9 (30.8.2022); רע"א 1647/19 נוגם תמרוקים בע"מ נ' עו"ד בייטנר, פסקה 9 (18.6.2020)).

למעלה מן הצורך יצוין כי גם לגופם של דברים נראה שאין לקבל את טענת המבקש לפיה המציא את מלוא המסמכים עוד ביום 31.10.2023. כך, מהנספחים שצורפו לתשובת הנאמן עולה כי עוד ביום 31.10.2023, לאחר שהתקיימה בין הצדדים פגישה בה המציא המבקש לנאמן מספר מסמכים, הנאמן מסר כי הוא ממתין לקבל את יתר המסמכים. ביום 6.12.2023 הנאמן אף חזר והבהיר אילו מסמכים טרם הומצאו לו – כאשר מעיון ברשימה זו עולה כי אכן מדובר במסמכים שפורטו בדרישת הנאמן בדוא"ל מיום 31.8.2023, ואשר לגביהם ניתנה כזכור ההחלטה מיום 10.9.2023.

בהתאם לכך, בתגובה שהגיש הנאמן ביום 12.12.2023 לבקשה לביטול הליכי הביזיון, הוא פירט בפני בית משפט קמא מה הם המסמכים שהתבקשו בדוא"ל מיום 31.8.2023 אותם הורה בית משפט קמא למבקש להמציא, ואשר טרם התקבלו. גם בחינה של רשימה זו מעלה כי אכן מדובר במסמכים שהתבקשו עוד בדוא"ל מיום 31.8.2023.

על כך יש להוסיף כי בהמשך, בימים 13.12.2023 ו-19.12.2023, שלח המבקש לנאמן מסמכים נוספים. במסגרת זו נטען אומנם כי המסמכים שנדרשו בדוא"ל מיום 31.8.2023 הומצאו עוד ביום 31.10.2023 וכי המסמכים הנוספים שמצורפים נדרשו רק בפניית הנאמן מיום 6.12.2023. אלא שעיון ברשימת המסמכים שהומצאה באותם הימים (למשל: דו"ח גיול לקוחות; ותדפיס העדר תיקי זוכה בהוצל"פ) מלמדת כי אכן מדובר במסמכים שנזכרו עוד בדוא"ל מיום 31.8.2023. מכאן נובע כי על פני הדברים, עד לאותו המועד לא קיים המבקש את ההחלטה מיום 10.9.2023. משכך, בצדק דחה בית משפט קמא את טענת המבקש לפיה המציא את מלוא המסמכים הדרושים עד ליום 31.8.2023, וקבע כי נכון לאותו המועד המבקש טרם מילא את הצו השיפוטי; ולא היה מקום לכן לבטל את הליכי הביזיון.

11.לאור כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין – אין צו להוצאות.