פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3901/21
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
שרותי בריאות כללית
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק רע"א 042872-02-21 שניתן ביום
11.04.2021 על ידי כבוד השופטת אביגיל כהן
בשם המבקש:
עו"ד א' ויטנר
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' כהן ) ברע"א 42872-02-21 מיום 11.4.2021, בגדרו התקבל באופן חלקי ערעור המשיבה על החלטות בית המשפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' ספינזי-שניאור ) בת"א 48008-10-14 מימים 20.12.2020, 28.12.2020 ו-31.12.2020.
1.
ביום 2.6.2011 המבקש נדקר בבטנו, ונאלץ לעבור ניתוח, שבמסגרתו אובחן כי הוא סובל מקרע וחור במעי הדק ודימום מהעורק הגסטרי הקצר (להלן: הניתוח הראשון ). בסיום הניתוח הראשון, החל דימום מינימלי שמקורו לא זוהה או טופל. ארבעה ימים לאחר מכן, ביום 6.6.2011, למבקש הופיעו כאבי בטן עם סימני גירוי והפרשה מרתית בזונדה, ועל כן נאלץ לעבור ניתוח נוסף (להלן: הניתוח השני ), להוצאת המטומה שגרמה ללחץ ולחסימת המעי.
2.
ביום 5.11.2014 המבקש הגיש תביעת רשלנות רפואית נגד המשיבה, שבה נטען כי הניתוח הראשון בוצע באופן רשלני. המבקש תמך את כתב תביעתו בחוות דעת רפואית של פרופ' קוט, אשר קבעה כי הטיפול הרשלני במהלך הניתוח הראשון ולאחריו, הביא לכך שנוצר צורך בביצוע ניתוח שני. נטען, כי אילו היו מטפלים בדימום מיד לאחר הניתוח הראשון, לא היה צורך בעריכת ניתוח נוסף. מנגד, המשיבה הגישה חוות דעת רפואית של פרופ' פרוינד (להלן: פרוינד ).
3.
לאור הפערים בין חוות הדעת, מונה מומחה מטעם בית המשפט – פרופ' שילוני (להלן: שילוני ). בחוות דעתו מיום 28.2.2019, קבע שילוני כי הניתוח השני בוצע באיחור ניכר וכי היה צריך לבצעו כבר ביום 5.6.2011; כי האיחור גרם לסיבוכים שמהם המבקש סובל עד היום; וכי למבקש 60% נכות לצמיתות לפי תקנות המל"ל בחישוב משוקלל (ויוער כי אחוז נכות זה הוא יותר מכפול ממה שקבע פרופ' קוט, המומחה מטעם המבקש).
4.
ביום 11.3.2019, בעקבות חוות דעתו של שילוני, המבקש הגיש בקשה על פי תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א
הישנות ), לתיקון כתב תביעתו, בדרך של הוספת עילת תביעה בגין רשלנות המשיבה, ביחס למועד ביצוע הניתוח השני . המשיבה התנגדה לבקשה, בין היתר, בטענה כי העילה התיישנה. בהחלטתו מיום 20.12.2020 (להלן: ההחלטה הראשונה ), בית המשפט השלום קיבל את הבקשה וקבע, בין היתר, כי הגם שהתביעה הוגשה בשנת 2014, היא עוד נמצאת בראשיתה – טרם הוגשו תחשיבי נזק וטרם נשמעו ראיות, כך שבמכלול הדברים "לא יהא במתן רשות לתקן את כתב התביעה כמבוקש מעבר לטרחה דיונית, אם בכלל". נקבע אפוא כי
"התובע יגיש כתב תביעה מתוקן מטעמו וזאת עד ליום 20 /1/21; הנתבעת תגיש כתב הגנה מתוקן וחוות דעת מעודכנת ככל שתחפוץ בכך, וזאת עד ליום 20/3/2 1. על התובע לשתף פעולה ככל שיידרש לכך".
5.
ביום 27.12.2020 המשיבה הגישה בקשה להבהרת ההחלטה הראשונה. בין היתר, המשיבה ביקשה להבהיר כי היא רשאית "[...] להגיש חוות דעת חדשות, ללא הגבלה בכמות חוות הדעת או בנושאיהן , ואין היא מוגבלת ל'חוות דעת עדכנית' של המומחה שערך את חוות הדעת המקורית מטעמה [...]" (ההדגשה במקור – י"ע). בהחלטתו מיום 28.12.2020 (להלן: ההחלטה השנייה ), קבע בית המשפט השלום, בין היתר, כי "בענייננו חוו"ד משלימה כשמה כן היא מטרתה להשלים בכל הקשור לנושאים שיועלו בחוו"ד שתצורף לכתב התביעה המתוקן".
6.
ביום 30.12.2020, המשיבה הגישה בקשת הבהרה נוספת, הפעם להחלטה השנייה, ובה ביקשה להבהיר אם היא מוגבלת להגשת חוות הדעת המשלימה רק באמצעות פרוינד, המומחה שערך את חוות הדעת מטעמה. בהחלטתו מיום 31.12.2020 (להלן: ההחלטה השלישית ), קבע בית המשפט השלום כי על המשיבה להגיש חוות דעת משלימה מטעם אותו מומחה; וכי ככל שקיים קושי אובייקטיבי לקבלת חוות דעת משלימה מטעמו, יש להגיש בקשה מתאימה.
7.
על החלטה זו הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, שבמסגרתה נטען, בין היתר, כי שגה בית המשפט השלום עת קבע כי על המשיבה להגיש חוות דעת משלימה אך באמצעות פרוינד, שכן ממילא בדעתה להגיש רק חוות דעת של מומחה אחד, ואין בהגשת חוות דעת של מומחה אחר כדי לסרבל את הדיון.
בפסק דינו מיום 11.4.2021, בית המשפט המחוזי מצא ליתן רשות ערעור ולקבל את הערעור באופן חלקי. נקבע, בין היתר, כי המדובר במקרה חריג ביותר. התביעה של המבקש הוגשה במקור בגין רשלנות המיוחסת לניתוח הראשון בלבד. בעקבות חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, תוקן כתב התביעה כך שיכלול גם את הניתוח השני, והמבקש אף ויתר על חוות הדעת של המומחה מטעמו, כך שחוות דעתו של מומחה בית המשפט, היא למעשה חוות הדעת מטעם המבקש. בנסיבות חריגות אלו, נקבע כי אין "[...] סיבה ממשית להצר צעדיה של המבקשת באופן שבו תהיה מוגבלת דווקא לחוות דעת פרופ' פרוינד, כל עוד היא מודיעה כי תסתפק בחוות דעת של מומחה אחד ולא יהיה מצב שבו יונחו בתיק מטעמה חוות דעת של שני מומחים".
8.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, שבמסגרתה נטען, בין היתר, כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי משמעות ויתור המבקש על חוות הדעת של המומחה מטעמו, היא שחוות דעתו של מומחה בית המשפט היא חוות הדעת מטעמו, המזכה את המשיבה להגיש חוות דעת נוספת במענה לקביעות מומחה בית המשפט; כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי המשיבה תוכל להגיש חוות דעת נוספת לאחר שמומחה בית המשפט נתן את חוות דעתו; כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי המשיבה תוכל להגיש חוות דעת נוספת ללא כל סייג ומגבלה על תוכנה; כי היה על בית משפט קמא ליתן למשיבה להגיש חוות דעת משלימה אך ביחס לאותם עניינים שהועלו בחוות דעתו של מומחה בית המשפט, אשר לא קיבלו התייחסות בחוות דעתם של מומחי הצדדים; וכי שגה בית משפט קמא עת קבע כי אין להגביל את המשיבה בעניין זהות המומחה שיגיש את חוות הדעת המשלימה.
9.
דין הבקשה להידחות מכוח תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ( תקסד"א ).
הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך באותם מקרים חריגים, שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך, או במקרים של עיוות דין חריג (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). נחה דעתי שהמקרה דנן אינו נמנה על מקרים חריגים אלה. על אף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשה אופי עקרוני, טענותיו אינן מעוררות שאלות משפטיות החורגות מעניינם של הצדדים ולא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש למניעת עיוות דין.
10.
למעלה מן הצורך אתייחס לטענה לגופה.
תקנה 136 לתקסד"א הישנות קבעה כלהלן:
"בעל דין רשאי, תוך חמישה עשר ימים מהיום שהומצאה לו חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, לתקן, בלי נטילת רשות מבית המשפט, את כתב טענותיו
לאור האמור בחוות הדעת; היה בעל הדין תובע, רשאי הוא לתקן את הסעד שביקש, בין להעלאה ובין להפחתה, בין להרחבה ובין לצמצום".
ודוק: הזכות היא לתקן את כתב הטענות , ובפסיקה נקבע כי "הזכות לתקן כתב טענות הקבועה בתקנה 136 אינה כוללת את הזכות להגיש חוות דעת מומחה נוספת או לתקן חוות דעת קיימת" (החלטת השופטת א' אפעל-גבאי
בבש"א (מחוזי י-ם) נאצר נ' מדינת ישראל
(18.2.2008)). החלטה זו נזכרת בהסכמה בהחלטתו של השופט צ' זילברטל ב רע"א 1077/12 פלוני נ' מדינת ישראל , בפסקה 9 (26.6.2012) (להלן: עניין פלוני )).
תיקון כתב הטענות על פי תקנה 136 הנ"ל צריך להיות בזיקה לחוות דעת מומחה בית המשפט, ובית המשפט לא יאפשר "מקצה שיפורים" לעניינים שאינם נובעים מחוות הדעת (ראו החלטת השופטת ע' ברון ברע"א 1090/20 לוטונט מועדון חברים בע"מ נ' זילברג , בפסקה 6 (1.3.2020); החלטת השופט צ' זילברטל ברע"א 2540/16 פלוני נ' מדינת ישראל-המרכז הרפואי ע"ש שיבא , בפסקה 6 (26.6.2016); החלטתי בבר"ע (חי') 731/06 חישולי כרמל בע"מ נ' קריאף (5.12.2006)). כאמור, התיקון מכוח תקנה 136 הוא של כתבי הטענות. האם לא ניתן אפוא להגיש חוות דעת מומחה נוספת? על שאלה זו השבתי בשעתו:
"[...] ככלל, משהגישו הצדדים חוות דעת מטעמם ומשהוגשה חוות דעת על ידי מומחה מטעם בית המשפט, אין הצדדים רשאים להוסיף ולהגיש חוות דעת נוספת מטעמם כדי לסתור את חוות דעתו של מומחה בית המשפט. [...] עם זאת, [...] ייתכנו מקרים חריגים, בהם יתיר בית המשפט למי מהצדדים, בעקבות חוות דעת מומחה בית המשפט, להגיש תוספת לחוות דעתו, או להגיש חוות דעת נוספת . [...] [אולם], הליך זה ייעשה מחוץ לגדרה של תקנה 136, ושיקול הדעת מסור לערכאה הדיונית [...]" (בר"ע (מחוזי חי') 2056/07 שירותי בריאות כללית נ' עזבון המנוח צדוק ברזאני ז"ל , בפסקה 9 לפסק דיני (11.5.2007) (ההדגשה הוספה – י"ע)).
(וראו גם עניין פלוני , שם נזכרה החלטתי הנ"ל בהסכמה, הגם שבאותו מקרה מינוי המומחה מטעם בית המשפט היה בהסכמה).
11.
במקרה דנן, בנסיבות המיוחדות שנוצרו, כאשר בית המשפט נעתר לבקשתו של המבקש-התובע, לתקן את כתב תביעתו בעקבות חוות דעת מומחה בית המשפט, ואף להסתמך על אותה חוות דעת – אין מקום לחסום את דרכה של המשיבה, להתגונן מפני עילה חדשה, שנוצרה בעקבות חוות דעתו של מומחה בית המשפט, על ידי הבאת חוות דעת נוספת מטעמה.
12.
יוער כי כיום, משנכנסו לתוקף תקסד"א, אין תקנה מקבילה לתקנה 136 לתקנות הישנות, שאפשרה לבעל דין לתקן את כתב טענותיו ללא נטילת רשות. המצב כיום הוא, שבעל הדין המעוניין לתקן את כתב טענותיו בעקבות חוות דעת מומחה בית המשפט, נדרש לבקש רשות מבית המשפט, כאמור בתקנה 46(א) לתקסד"א, הקובעת כלהלן:
"בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג".
(על הצורך לבקש רשות מבית המשפט לשם תיקון כתב טענות לנוכח חוות דעת מומחה בית המשפט, ראו יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש 293 (מהד. שניה, 2020); יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 281, 404-403 (2021) (להלן: רוזן-צבי )).
ככל שנעתר בית המשפט לבקשת התיקון, אזי תחול תקנה 47(א) לתקסד"א הקובעת כלהלן:
"החליט בית המשפט להתיר לבעל דין לתקן את כתב טענותיו לפי תקנה 46, יורה אם רשאי בעל הדין שכנגד לתקן כתב טענותיו
ואת התנאים לכך " .
תקנה זו מהווה שינוי לעומת המצב על פי תקסד"א הישנות, שלפיהן אם בעל דין הגיש כתב טענות מתוקן, רשאי היה בעל הדין שכנגד להשיב עליו או לתקן את כתב טענותיו ללא נטילת רשות, מכוח תקנה 94 לתקסד"א הישנות, שקבעה: " הגיש בעל דין כתב טענות מתוקן, ישיב עליו בעל הדין שכנגד, או יתקן בלי נטילת רשות, את כתב טענותיו הוא [...]". ולא רק זאת, אלא שתקנה 94 לא הגבילה את תיקון כתב הטענות על ידי בעל הדין שכנגד לעניינים הנובעים מהתיקון (רע"א 507/97 שיכון ופיתוח לישראל נ' סביון , פ"ד נא(2) 656 (1997)).
הנה כי כן, על פי תקסד"א דהיום, חוות דעת מומחה בית המשפט אינה מקנה זכות מוקנית לתיקון כתב טענות, ועל בעל דין לבקש רשות בית המשפט. ככל שרשות זו ניתנת, אין לבעל הדין שכנגד זכות מוקנית לתיקון כתב הטענות שלו, והדבר מסור לשיקול דעת כפול של בית המשפט: ראשית – האם להתיר את תיקון כתב הטענות; שנית –
באלו עניינים ומה הם התנאים בהם יותר התיקון (לביקורת על תקנה 47(א) ועל ההסדר החדש ראו רוזן-צבי , 281).
13.
סוף דבר, הבקשה נדחית ללא צורך בתשובה.
המבקש ישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,500 ₪.
ניתנה
היום, י"ג באב התשפ"א (22.7.2021).
ש ו פ ט