רע"א 2540/16 פלוני נ. מדינת ישראל- המרכז הרפואי ע"ש שיבא

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 2.3.2016 של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 43067-02-10 (כב' השופטת י' וילנר ), בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לתקן את כתב תביעתם ונפסלו מספר שאלות הבהרה שהפנו המבקשים למומחה שמונה מטעם בית המשפט.

רקע

1.ביום 24.2.2010 הגישו המבקשים כתב תביעה נגד המשיבה, המייחס לה רשלנות רפואית שהובילה למות המבקש 1, בנם של המבקשים 3-2, שלושה ימים לאחר הולדתו. ביום 15.10.2015, לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים , הורה בית המשפט המחוזי על מינויו של פרופ' אוריאל אלחלל כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: פרופ' אלחלל ), כדי ש"יחווה דעתו בכל השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים כעולה מכתבי הטענות ומחוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים". את מינוי המומחה יזם בית המשפט לאחר שעיין בחומר שלפניו ובסיכומי הצדדים. בהמשך, ולאחר שהוגשה חוות דעתו של פרופ' אלחלל, הגישו המבקשים, ללא נטילת רשות, כתב תביעה מתוקן בהסתמך על הוראת תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). בסיומו של דיון שנערך בתיק ביום 28.1.2016, קבע בית המשפט כדלקמן:

"בא כוח התובע [המבקשים-צ.ז.] יגיש תוך 7 ימים הודעה מפורטת בדבר מהות השינויים שמבקש הוא לערוך בכתב התביעה המתוקן, על סמך אילו מסקנות וממצאים של המומחה מבוקש השינוי, וככל שהשינוי אינו נוגע רק לסעד המבוקש בתביעה, יבהיר מה מקור הסמכות להגיש תביעה מתוקנת נוכח האמור בסעיף 136 לתקנות סדר הדין האזרחי המתיר לתובע לתקן את הסעד שביקש" [ההדגשה במקור – צ.ז.].

עוד הורה בית המשפט לצדדים בהחלטתו, כי עליהם לשלוח שאלות הבהרה לפרופ' אלחלל תוך עשרה ימים, ככל שהם מעוניינים בכך. בהתאם להחלטה האמורה, הגישו המבקשים הודעה ובה פירטו חלק מממצאיו של פרופ' אלחלל ואת השגותיהם לגבי ממצאים אלו, אך לא הבהירו את היחס בין הממצאים שבחוות הדעת לבין התיקונים שנעשו על-ידם בכתב התביעה (להלן: הודעת ההבהרה ). בהודעת ההבהרה טענו המבקשים, בהתייחס להחלטתו של בית המשפט המחוזי, כי תקנה 136 לתקנות אינה מתירה את תיקון הסעד המבוקש בלבד, אלא מאפשרת עשיית תיקונים נרחבים יותר בכתב התביעה. לחלופין ביקשו המבקשים, כי גם אם יקבע שתקנה 136 לתקנות אינה מתירה להם להגיש את כתב התביעה המתוקן כפי שהוגש, ייעתר בית המשפט לבקשתם לתיקון כתב התביעה נוכח המצאת רשומות רפואיות באיחור על-ידי המשיבה במסגרת פרשת ההגנה. בהמשך הגישו המבקשים 53 שאלות הבהרה לפרופ' אלחלל. המשיבה מצדה טענה, כי אין להתיר את תיקון כתב התביעה שכן לא מתקיימת זיקה בין התיקון לבין חוות הדעת. עוד נטען על-ידה, כי אין להיעתר לבקשתם החלופית של המבקשים לתיקון כתב התביעה, שכן לגישתה טענת המבקשים באשר לרשומות "נטענה בחצי פה", אין לה כל בסיס, ואין בה כדי להצדיק תיקון כתב תביעה בשלב זה של ההליך. בנוסף נטען, כי יש לפסול חלק משאלות ההבהרה שהפנו התובעים לפרופ' אלחלל, ובכללן שאלות 6-1 ו-19-18, בין היתר, משום שמדובר בשאלות קנטרניות וטורדניות שאינן רלוונטיות.

3.ביום 2.3.2016 קבע בית המשפט המחוזי כי אין להתיר את תיקון כתב התביעה. צוין, כי על פניו, לא מדובר בתיקון הנובע מחוות דעתו של פרופ' אלחלל, כי אם בכתב תביעה חדש, וזאת גם בהינתן שכתב התביעה המקורי מחזיק שבעה עמודים בלבד, בעוד שכתב התביעה המתוקן אוחז חמישה עשר עמודים. עוד הובהר, כי הודעת ההבהרה שהוגשה מטעם המבקשים אינה כוללת את הפירוט שהתבקש ביחס לממצאיו של המומחה שעל בסיסם מבוקש התיקון, וכל שיש בה הוא השגות רבות על קביעותיו של פרופ' אלחלל, "שאינן אלא כסות לשאלות הבהרה ולחקירה נגדית" שלו. עוד נקבע, כי יש להתיר את משלוח שאלות ההבהרה שהגישו המבקשים, למעט שאלות 6-1 ו-19-18, שכן שאלות אלו לא נועדו להבהיר את חוות דעתו של פרופ' אלחלל. יצוין כבר עתה, כי חלק משאלות ההבהרה שנפסלו נוגע לקשרים ויחסים כאלו או אחרים המתקיימים בין פרופ' אלחלל והמחלקה בה הוא עובד לבין המשיבה ופרקליטיה, וחלקן האחר דורש הבהרה האם פרופ' אלחלל קרא את סיכומי המבקשים ואת פסק הדין אליו הם הפנו.

4.כלפי שני חלקיה של ההחלטה הוגשה הבקשה דנא. באשר לתיקון כתב תביעתם טוענים המבקשים, כי בהתאם לתקנה 136 לתקנות, לאחר הגשת חוות דעת של מומחה באפשרותם לתקן את כתב תביעתם בלי נטילת רשות מבית המשפט, וזאת הן לעניין הטענות שבכתב התביעה, לרבות עילות התביעה, והן לעניין הסעדים שהתבקשו בגדרו. בהקשר זה נטען, כי מאחר שחוות דעתו של פרופ' אלחלל עסקה בשאלת האחריות ובכלל הנושאים המצויים במחלוקת בין הצדדים, יש להתיר להם לתקן את כתב תביעתם באופן נרחב ובהתאם לשיקול דעתם. מכל מקום נטען כי שגה בית המשפט המחוזי משלא קיבל את בקשתם החלופית להתיר להם להגיש כתב תביעה מתוקן נוכח הסתרת רשומות רפואיות על-ידי המשיבה וחשיפתן רק במסגרת פרשת ההגנה, מה גם שחלקן לא הומצאו עד היום. בהקשר זה נטען, כי רק במהלך העדת עדי המשיבה התברר למבקשים כי רשלנותה הרפואית של המשיבה חמורה בהרבה ממה שסברו בתחילה. באשר לשאלות ההבהרה שנפסלו נטען, כי מטרתן של אלו היא לברר את מהימנות חוות הדעת, והאם מתקיימים ניגודי אינטרסים שעלולים לפגוע באובייקטיביות שלה. נטען, כי מתן תשובות לשאלות ההבהרה שנפסלו עשוי לייתר את החקירה הנגדית ולחסוך בזמן שיפוטי יקר. עוד נטען, כי למבקשים עומדת הזכות לברר מהי הספרות המקצועית שקרא פרופ' אלחלל טרם כתיבת חוות דעתו.

דיון והכרעה

5.לאחר העיון בבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מבלי להורות על הגשת תשובה.

6.תקנה 136 לתקנות, שכותרתה "תיקון כתבי טענות", קובעת כדלקמן:

136.בעל דין רשאי, תוך חמישה עשר ימים מהיום שהומצאה לו חוות דעתו של המומחה, לתקן, בלי נטילת רשות מבית המשפט, את כתב טענותיו

לאור האמור בחוות הדעת ; היה בעל הדין תובע, רשאי הוא לתקן את הסעד שביקש, בין להעלאה ובין להפחתה, בין להרחבה ובין לצמצום" [ההדגשה אינה במקור – צ.ז.].

הנה-כי-כן, התקנה שבמוקד דיוננו אמנם מאפשרת לבעל דין לתקן את כתב טענותיו לאחר שהוגשה חוות דעת של מומחה (למצער מומחה מטעם בית המשפט, ראו: רע"א 9615/06 קריפלובסקי נ' ישיבת נזר ישראל מוסדות תורה (4.2.2007)) ללא נטילת רשות מבית המשפט, ולא רק לעניין הסעד המבוקש. ואולם, התקנה מורה בפירוש כי תיקון מעין זה ייעשה לאור האמור בחוות הדעת ובזיקה אליה, והיא אינה מקנה לבעל הדין חופש פעולה לתקן את כתב הטענות בהתאם לשיקול דעתו. בענייננו, לאחר הגשת חוות דעתו של פרופ' אלחלל, הגישו המבקשים כתב תביעה מתוקן הכולל שינויים משמעותיים ונרחבים בהשוואה לכתב התביעה המקורי, ודומה כי די בעיון קצר בהבדלים שבין תוכן כתבי התביעה האמורים, תוך בחינת חוות דעתו של פרופ' אלחלל, כדי להגיע למסקנה כי לפחות חלק מהשינויים שנעשו אינם נובעים מהאמור בחוות הדעת, ואינם תואמים את הוראת תקנה 136 לתקנות. כך לדוגמא, כפי שאף ציינה המשיבה בבית המשפט המחוזי, כתב התביעה המתוקן כולל דרישה לפיצוי בסך של 250,000 ש"ח בגין פגיעה באוטונומיה, סעד אשר לא בא זכרו בכתב התביעה המקורי, וברי כי שינוי מעין זה אינו נובע מתוכן חוות דעתו של פרופ' אלחלל.

משכך, התרשמתי, בדומה לבית המשפט המחוזי, כי אין עסקינן בכתב תביעה מתוקן בהתאם להוראת תקנה 136 לתקנות, כי אם בניסיון לעריכת "מקצה שיפורים" מצד המבקשים תוך ניסיון להיאחז בדרך מלאכותית בהוראת התקנה לשם כך. ויובהר, כי אף אם חלק מהשינויים שנערכו בכתב התביעה המתוקן שהוגש ללא נטילת רשות אכן נובעים מן האמור בחוות דעתו של פרופ' אלחלל, ברי כי אין זה תפקידו של בית המשפט לבור את הבר מן התבן, ולחלץ את אותם שינויים שנעשו בכתב התביעה התואמים את הוראת תקנה 136 לתקנות. משהמבקשים לא הגישו את כתב התביעה המתוקן בהתאם להוראת התקנה, אין להם אלא להלין על עצמם. זאת ועוד, על-אף התנהלותם של המבקשים, בהחלטתו מיום 28.1.2016 אפשר להם בית המשפט המחוזי להבהיר על סמך אילו מסקנות וממצאים של פרופ' אלחלל הם מבקשים לערוך שינויים כה נרחבים בכתב תביעתם. המבקשים לא ניצלו הזדמנות זו לשם כך, אלא אך פירטו בהודעת ההבהרה את השגותיהם על ממצאיו של פרופ' אלחלל. נוכח האמור, כתב התביעה המתוקן שהגישו המבקשים אינו תואם להוראת תקנה 136 לתקנות, ומשכך לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא להתיר את הגשתו מכוחה.

7.גם בבקשתם החלופית של המבקשים, במסגרתה מבקשים הם להתיר להם להגיש את כתב התביעה המתוקן מאחר שלטענתם המשיבה הסתירה רשומות רפואיות חיוניות לתביעה אשר התגלו רק במהלך פרשת ההגנה, לא מצאתי שיש ממש. יוזכר, כי ההליך נמצא בשלב בו הסתיימה הגשת הסיכומים מטעם כל אחד מהצדדים, כאשר אלמלא החלטתו של בית המשפט למנות מומחה מטעמו, היה התיק בשל למתן פסק דין. ככל שנוכחו המבקשים כי במהלך פרשת ההגנה נחשפו רשומות רפואיות שהוסתרו מהם עד לאותו שלב, היה עליהם לפנות בבקשה מתאימה בהסתמך על כך ובטרם הגשת סיכומיהם. פנייתם לתיקון כתב התביעה באופן כה נרחב בשלב זה של ההליך, אין לה על מה שתסמוך. מכל מקום יובהר, כי דומה שחלק נרחב מהתיקונים אותם מבקשים המבקשים לערוך בכתב תביעתם, אינם נובעים מהרשומות הרפואיות שהובאו בפניהם לכאורה רק במהלך פרשת ההגנה, ועל כן ממילא אין מקום להיעתר לבקשתם.

8.אשר לסוגית שאלות ההבהרה – בית המשפט המחוזי בחן את שאלות ההבהרה שהפנו המבקשים לפרופ' אלחלל וקבע כי שמונה מהן אינן מהוות שאלות הבהרה במהותן, ועל כן אין להעבירן לזה האחרון. כידוע, בעניינים מעין אלו נתון שיקול דעת רחב לערכאה המבררת, ולא בנקל תתערב בהם ערכאת הערעור. סבורני, כי המבקשת לא הציגה טעם של ממש שיש בו כדי להצדיק התערבות חריגה מעין זו , מה גם שספק אם ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת הערכאה הדיונית בעניין זה, נוכח הוראת סעיף 1(5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009.

9.נוכח כלל האמור, דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תשובה, לא יעשה צו להוצאות.