רע"א 391/05 מדינת ישראל - משרד הבינוי השיכון נ. משה באומל בע"מ

1.דין בקשת רשות הערעור להידחות, על שני חלקיה. ראשית, חובה היה להעלות את הטענה באשר לזהת המדויקת של בעל הדין התובע כבר בתחילתו של ההליך. שנית, אין כל יסוד לטענה כי המשיבה לא כשירה לשמש כבעלת דין. הלכה מושרשת היא כי כינוס נכסים, כמו גם פירוק, אינם מאיינים את אישיותה המשפטית של החברה. מאחר שממילא הוקנו לכונס כל נכסי המשיבה, לרבות זכות התביעה כלפי המבקשת, ברי כי במקרה בו תתקבל התביעה יועברו הכספים לידי הכונס. זאת ועוד, התייחסותה של המשיבה לעובדה שלא ניתן אישור לניהול התובענה מאת בית המשפט שעל הפירוק, להבדיל מבית המשפט שעל הכינוס, הניחה את דעתי. היות שכל נכסי החברה, ובכללם הזכויות הנובעות מן התביעה, מצויים, כאמור, בידי הכונס, התביעה הינה חסרת משמעות לגבי הליך הפירוק.

2.אף ההחלטה לדחות את הבקשה למחיקת התובענה בשל אי מתן מענה מספק לשאלון, נראית לי סבירה. המשיבה נימקה את התנהלותה בקשיים הרבים הניצבים בפניה לדלות את המידע המבוקש על פרטי פרטיו, בשל היותה בפירוק ובכינוס נכסים ולנוכח הזמן הרב שחלף מאז האירועים נשוא התובענה. בית המשפט המחוזי נתן דעתו גם לטיעוניה הנגדיים של המבקשת, אך הגיע לכלל מסקנה כי ניתן להצדיק את מתן התשובות החלקיות, וכי בנסיבות העניין אין מקום לנקוט נגד המשיבה סנקציה כה חריפה בדמות מחיקת תביעתה. העמדה שנקט בית המשפט, בגדרה הביא בחשבון את השיקולים הרלוונטיים, אינה חורגת ממתחם הסבירות. יודגש, כי בעניינים דיוניים כגון דא מסור בידי הערכאה הדיונית שיקול דעת נרחב לנהל את ההליך באופן אותו היא רואה ליעיל וצודק. אשר על כן, לא ראיתי לנכון להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא אף בסוגיה זו. עם זאת יוער, כי מצבה של המשיבה אינו משנה את נטלי ההוכחה ועל כן ייתכן כי הקשיים השונים עליהם מצביע הכונס יעמדו בעוכריה משתבקש להוכיח את טענותיה בהליך העיקרי.

3.הבקשה נדחית, איפוא. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.