רע"א 391-23 רע"א 391-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופט מיכל נד"ב) בת"צ 1836-02-17 מיום 14.11.2022, במסגרתה אושר המשיב כתובע ייצוגי חלופי בהליך. לצידה של בקשת רשות הערעור, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

1.ביום 1.2.2017 הגישה גב' נלי זלמנוב (להלן: גב' זלמנוב) בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המבקשת, איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ (להלן: המבקשת), בהתאם לפרט 2 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות או החוק): "תביעה נגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה מנהלת, בקשר לענין, לרבות חוזה ביטוח או תקנון קופת גמל, שבינם לבין לקוח, לרבות מבוטח או עמית, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו" (להלן: בקשת האישור). עניינה של בקשת האישור בטענה כי בעת שיווקן ומכירתן של פוליסות ביטוח מקיף לרכב, כרכה המבקשת גם את מכירתם של כתבי שירות בגין שירותים נלווים (כגון גרירת רכב, תיקון שמשות ופנסים וכיו"ב) כחלק בלתי נפרד מהפוליסות, וזאת בניגוד להוראות חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 וחוזרי המפקחת על הביטוח שהוצאו מכוחו, על פיהם נדרשות חברת הביטוח ליידע את ציבור המבוטחים כי ביכולתם לרכוש את כתבי השירות באופן נפרד ומחברה אחרת, וכן להציג להם את מחיר כתב השירות בנפרד ממחיר הפוליסה.

2.ביום 19.6.2022 אישר בית המשפט המחוזי את ניהול התובענה כייצוגית. יחד עם זאת, ולאור מידע שעלה מחקירותיה של גב' זלמנוב בפניו, מצא כי לא עומדת לה עילת תביעה אישית, ועל כן הורה על החלפתה (להלן: החלטת האישור). עוד יצוין כי במסגרת החלטת האישור, הוגדרה הקבוצה כדלהלן: "כל מי שרכש [מהמבקשת] כתבי שירות במסגרת פוליסת ביטוח הרכב, לרבות כתבי שירות מסוג שירותי גרירה ו/או כיסוי לתיקון פנסים ומראות ו/או שירות תיקון שמשות ו/או שירות רכב חלופי במקרה של תאונה או גניבה, החל מיום 30.6.2016 ועד לאישור הבקשה לאישור תובענה ייצוגית" (פסקה 112 להחלטת האישור).

3.ביום 1.9.2022 הגיש אחד מבאי הכוח המייצגים לבית המשפט המחוזי את הצעתו לתובע ייצוגי חלופי, הוא המשיב בענייננו, מר גלעד פלד (להלן: המשיב). חרף התנגדותה של המבקשת, אישר בית המשפט המחוזי ביום 14.11.2022 את מינויו של המשיב כתובע ייצוגי בהליך. בתוך כך, נדחו טענותיה של המבקשת לפיהן למשיב לא עומדת עילת תביעה אישית, בין היתר משום שזו נולדה לאחר שהוגשה בקשת האישור וכן משום שלא נגרם למשיב נזק. נקבע, כי על אף שהמשיב רכש את הפוליסה מהמבקשת לאחר שהוגשה בקשת האישור, הלה נכלל לכאורה בהגדרת הקבוצה שאושרה בהחלטת האישור, שכן היא כוללת רוכשי פוליסות מהמבקשת עד ליום החלטת האישור. עוד נקבע כי גם דין טענות המבקשת ביחס להיעדרו של נזק להידחות, וזאת מן הטעם שאין זו סוגיה רלוונטית לשלב בקשת האישור, וכפועל יוצא, אין בה כדי להשפיע על שאלת כשירותו של המשיב לשמש כתובע ייצוגי בהליך דנן.

4.בבקשת רשות הערעור שלפניי מלינה המבקשת על החלטתו של בית משפט קמא, וחוזרת על טענתה לפיה אין למשיב עילת תביעה אישית כלפיה, ועל כן הוא אינו עומד בדרישות סעיף 4(א)(1) לחוק. בהקשר זה נטען, כי המשיב רכש את פוליסת הביטוח שלו וכתב השירות מהמבקשת רק בשנת 2018, כשנה לאחר שהוגשה בקשת האישור, וכן כי כיום הוא מחזיק בפוליסת ביטוח רכב מחברה אחרת ובכתב שירות שונה, גם הוא מטעם חברה אחרת, אותו הוא רכש ביום 28.8.2022, קרי בסמוך למועד שבו הוגשה הבקשה לראות בו תובע ייצוגי חלופי. כמו כן, המבקשת חוזרת על טענותיה לעניין הנזק שנגרם למשיב, ומדגישה כי לא עמד בנטל להוכיח קיומו של נזק, ולו לכאורי, בהינתן שטענותיו לנזק נטענו בעלמא, ואינן נתמכות בתשתית ראייתית מבוססת. עוד טוענת המבקשת כי החלטתו של בית משפט קמא אינה מנומקת, ואף מטעם זה יש לקבל את בקשת רשות הערעור. בהקשר זה מציינת המבקשת כי בעוד שביחס לגב' זלמנוב דן בית משפט קמא בעילת תביעתה האישית באופן נרחב ומנומק, הרי שמסיבות בלתי ברורות הוא לא עשה כן ביחס למשיב, במסגרת קביעתו לפיה הוא נמצא מתאים לשמש כתובע מייצג חלופי בהליך. לבסוף נטען, כי בית המשפט פגע אף בזכויותיה הדיוניות של המבקשת, שכן לא ניתנה לה הזדמנות לחקור את המשיב ולקבל ממנו מסמכים רלוונטיים.

לשלמות התמונה יצוין כי לצידה של בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע, שעניינה דחיית המועד להגשת כתב הגנה מתוקן מטעמה (שנקבע ליום 15.1.2023). ביני לביני, מועד זה הוארך על ידי בית המשפט קמא, בהסכמת הצדדים, עד ליום 29.1.2023, וכפי שיובהר להלן, הכרעה בבקשה זו אינה נדרשת בענייננו לאור התוצאה אליה הגעתי.

5.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובהחלטת בית המשפט קמא, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

6.ראשית, לא מצאתי ממש בטענות המבקשת אשר נוגעות להיעדר קיומה של עילת תביעה אישית בעניינו של המשיב, אך מהטעם שזו נולדה לאחר שהוגשה בקשת האישור. החלפת התובע המייצג במקרה זה נעשתה לפי סעיף 8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, שזו לשונו: "מצא בית המשפט כי התקיימו כל התנאים האמורים בסעיף קטן (א), ואולם לא מתקיימים לגבי המבקש התנאים שבסעיף 4(א)(1) עד (3), לפי הענין, יאשר בית המשפט את התובענה הייצוגית אך יורה בהחלטתו על החלפת התובע המייצג". פשיטא כי התובע המייצג החלופי צריך להיות גורם בו מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 4(א) לחוק, ואולם פרשנות תכליתית של ההסדר מלמדת כי נקודת הזמן בה צריכים התנאים הללו להתקיים בו היא מועד אישורו כתובע מייצג חלופי, ולא מועד הגשת בקשת האישור. לפיכך, אין אפשרות לאשר כתובע מייצג חלופי אדם שעמדה לו לכאורה עילת תביעה אישית במועד הגשת בקשת האישור, אך זו פקעה בינתיים מטעם זה או אחר; לעומת זאת, אין מניעה לאשר כתובע ייצוגי חלופי אדם שלא עמדה לו עילת תביעה אישית במועד הגשת הבקשה לאישור, אך נמנה בכל זאת על חברי הקבוצה, מאחר שהגדרת הקבוצה כוללת גם בעלי זכות תביעה שנוספו לאחר הגשתה. מצב הדברים האחרון מתקיים במשיב. הגדרת הקבוצה שאושרה על ידי בית משפט קמא מתייחסת לרכישת כתבי שירות במסגרת רכישת פוליסת ביטוח מקיף לרכב מהמבקשת בטווח הזמנים שבין יום 30.6.2016 ועד ליום 19.6.2022 (הוא מועד מתן החלטת האישור), ובהינתן שהמשיב רכש כתבי שירות כאמור במהלך שנת 2018, הוא נמנה לכאורה על חברי הקבוצה. בכך די על מנת שיהיה כשיר לשמש כתובע מייצג חלופי.

7.שנית, באשר לטענות המבקשת הנוגעות לנזק שנגרם למשיב, סעיף 4(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות מסתפק בדרישה כי "די בכך שהמבקש יראה כי לכאורה נגרם לו נזק" (וראו גם: רע"א 94/17 חברת דואר ישראל בע"מ נ' רוזנהיים, פסקה 6 (19.4.2017); רע"א 9811/17 אל על נתיבי אויר בישראל בע"מ נ' מנירב, פסקה 16 (24.10.2019) (להלן: עניין אל על)). בית משפט קמא בחן את טענות הצדדים והגיע למסקנה כי עלה בידי המשיב להצביע על קיומו של נזק ברמה הלכאורית הנדרשת בשלב זה של ההליך. לאור היקף ההתערבות המצומצם בסוגיות מעין אלה (עניין אל על, שם), ומאחר שממילא דומה כי עיקר טענות המבקשת נוגעות להיקף הנזק ושיעורו, אשר מקומן להתברר במסגרת ההליך העיקרי ולא בשלב בקשת האישור, איני רואה טעם להתערבות אף ברכיב זה של ההחלטה.

8.שלישית, אף דינן של טענות המבקשת הנוגעות להיעדר הנמקה ולפגיעה בזכויותיהן הדיוניות להידחות. בכל הנוגע לחובת ההנמקה, סבורני כי הגם שהנמקתו של בית המשפט קמא היא קצרה, אין בה כשלעצמה כדי ללמד על קיומו של פגם מהותי המצדיק את ביטולה. המדובר בהנמקה ממוקדת וברורה אשר עולה בקנה אחד עם חובת ההנמקה המוטלת על בית המשפט בנסיבות העניין (רע"א 4917/13 פלונית נ' פלונית, פסקה ז' (28.11.2013); רע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ, פסקה 11 (8.12.2015); רע"א 1362/17 ג'ואמיס נ' הלון, פסקה י' (14.3.2017)). אשר לטענותיה של המבקשת כי לא הוּתַּר לה לחקור את המשיב ולקיים הליך גילוי מסמכים, יצוין כי המבקשת כלל לא הגישה לבית משפט קמא בקשה לגילוי מסמכים, ודי בכך כדי להצדיק דחיית טענה זו. שונים הדברים ביחס לחקירת המשיב, עניין שהתבקש בתגובת המבקשת להצעת בא הכוח המייצג לאישור תובע מייצג חלופי, בזו הלשון "ככל שבית המשפט הנכבד לא יימצא לנכון לדחות את הבקשה על הסף, תבקש [המבקשת] לזמן את [המשיב] לדיון ולחקור אותו על הטענות שבתצהירו, וזאת בטרם תוכרע הבקשה". ככלל, אכן נראה שראוי היה לאפשר את חקירת המשיב על תצהירו, וזאת בטרם אישורו כתובע מייצג חלופי. עם זאת, לערכאה המבררת שמור שיקול דעת רחב האם להיעתר לבקשות מסוג זה, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (השוו: רע"א 1361/18 אסם השקעות בע"מ נ' סורוקר, פסקה 9 (26.6.2018); רע"א 4773/20 מסאלחה נ' עיריית עפולה, פסקה 8 (10.11.2020)). בהתנגדות המבקשת לבקשה לאישור תובע חלופי לא מצא בית המשפט קמא טעמים המצריכים בירור עובדתי. אף אני לא מצאתי בטיעוני המבקשת טענות המחייבות בירור שכזה, בוודאי לא כאלה המלמדות כי נגרם למבקשת עיוות דין של ממש.

9.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.