רע"א 3964/01 סיגנא חברה לביטוח בע"מ נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון, בגדרו תשוב ותידון השאלה אם ההסדר הקבוע בסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א1981- (להלן: החוק), שעניינו בביטוח כפל, חל גם במקרה של מבוטחים אחדים שביטחו נכס אחד. בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.

2.העותרת הוציאה פוליסת ביטוח לטובת חברת פילור תעשיות טקסטיל בע"מ (להלן: הבעלים ), בגדרה ביטחה, בין היתר, סיכונים הכרוכים בהובלה יבשתית הקשורה למפעל בהקמה. מכונת טוויה של הבעלים, שהובלה על-ידי המשיב 2 (להלן: המוביל ), ניזוקה במהלך ההובלה. העותרת שילמה לבעלים תגמולי ביטוח בגין הנזק למכונה והגישה לבית-משפט השלום תביעת שיבוב נגד המוביל. הוברר, כי במועד האירוע הייתה למוביל פוליסת ביטוח, שהוצאה על-ידי המשיבה 1 (להלן: מגדל ). מגדל לא כפרה בחובתה לשלם פיצוי בהתאם לפוליסה, אך טענה כי על-פי הוראת סעיף 59 לחוק, המורה את הדין במקרה של "ביטוח כפל", הריהי זכאית לקבלת השתתפות מן העותרת בכיסוי הנזק. העותרת כפרה בטענה, כי חלה עליה חובה להשתתף בכיסוי הנזק. בית-משפט השלום, ובעקבותיו בית המשפט המחוזי, קיבלו את עמדת העותרת.

3.המוביל ומגדל ביקשו רשות-ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט דן בבקשתה של מגדל כבערעור וקיבל את ערעורה. בפסק הדין העיקרי (מפי השופט אור) נקבע, כי סעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח, הקובע שבמקרה של ביטוח כפל ישתתפו המבטחים בנטל החיוב לפי היחס שבין סכומי הביטוח, חל - בין במישרין ובין על דרך היקש - גם במצב של שתי פוליסות המכסות את אותו האינטרס בנכס, כאשר המבוטחים או המוטבים הם שונים. במקרה הנדון, כך נקבע, הן הפוליסה שהוצאה לטובת הבעלים והן זו שהוצאה לטובת המוביל נועדו לכסות את אינטרס הבעלים במכונה. מכאן, שדין ביטוח הכפל חל בענייננו, ועל העותרת להשתתף עם מגדל בתגמולי הביטוח, לפי היחס שבין סכומי הביטוח.

4.העותרת טוענת, כי בהחלת ההסדר שבסעיף 59 לחוק על מקרה של מבוטחים אחדים, קבע בית המשפט העליון הלכה המצדיקה קיום דיון נוסף. לטענתה, ההלכה שנפסקה אינה מתיישבת עם לשון החוק, ובמקרים מסוימים אף תגרום לתוצאות בלתי-רצויות. כך, למשל, בנסיבות בהן אחד מהמבוטחים נושא באחריות לגרימת הנזק לזולתו, החלת ההסדר של ביטוח כפל תעשיר את חברת הביטוח של המזיק על חשבון חברת הביטוח של הניזוק. כך, לטענתה, אירע בענייננו: בבית-משפט השלום ניתן פסק-דין, שהתבסס על הסכמת הצדדים כי המוביל נושא באחריות (חוזית ונזיקית) לגרימת הנזק. אילו רק לבעלים הייתה פוליסת ביטוח, הרי מששילמה לו המבטחת (העותרת) את תגמולי הביטוח, הוסבה לה זכותו לקבלת מלוא הפיצוי שהגיע לו מן המוביל (בהתאם לסעיף 62(א) לחוק). אלא שבמקרה הנדון גם למוביל (האחראי לגרימת הנזק) היה ביטוח לגבי הנזק שהתרחש. החלת ההסדר הקבוע בסעיף 59 על המקרה הביאה, לטענת העותרת, לתוצאה מוזרה: בעוד שבמקרה רגיל, שבו המזיק איננו מבוטח, היה מבטחו של הניזוק זכאי לקבל, על-פי סעיף 62 לחוק, השבה מלאה של סכום הביטוח ששולם, הרי שבמצב בו המזיק ביטח את עצמו, חלה על מבטחו של הניזוק חובת השתתפות בכיסוי הנזק. יתר על כן: כיון שגובה ההשתתפות נגזר מן היחס שבין סכומי הביטוח, הרי ככל שהסכום בו ביטח המזיק את עצמו נמוך יותר, כך יחויב מבטחו של הניזוק בכיסוי חלק גדול יותר של הנזק.

5.דין העתירה להידחות.

בחינת היחס שבין ביטוח כפל לטובת מבוטחים אחדים לבין דיני התחלוף הקבועים בסעיף 62 לחוק, אכן מעוררת שאלות כבדות-משקל; ואני נכון להסכים עם העותרת שהתוצאה המתוארת על-ידיה אינה רצויה. ראו לעניין זה את פסק הדין בעניין North British & Mercantile Insurance Co. v. London, Liverpool & Globe Insurance Co. , (1877) 5 Ch.D. 569 , בו נפסק כי למבטחי השומרת של נכס שניזוק, אשר נשאה באחריות לנזק, לא קמה זכות השתתפות כלפי מבטחיה של בעלת הנכס. גם המלומד Birds , בספרו Modern Insurance Law (4 th ed., 1997), 303, 316-317 , מסייג את תחולתה של זכות ההשתתפות למקרים בהם אין אחד המבוטחים נושא באחריות לנזק שנגרם למבוטח האחר. אלא שפסק הדין שלערעור בענייננו אינו דן בשאלות אלה, וממילא התוצאה עליה מצביעה העותרת איננה מתחייבת ממנו. פסק הדין איננו קובע כי ההסדר הקבוע בסעיף 59 לחוק יחול גם במקרה בו נמצא מבטחו של המזיק אחראי בגין חבות המזיק כלפי צד שלישי (הניזוק). פסק הדין מציין, כי העותרת לא הניחה תשתית ראייתית מספקת לתמיכה בטענתה, כי הפוליסה שהוצאה על-ידי מגדל הייתה מסוג "ביטוח אחריות", היינו כי נועדה לכסות את אחריותו של המוביל לגרימת נזק לצד שלישי; וחיובה של העותרת להשתתף בכיסוי הנזק התבסס על ההנחה, כי הפוליסה שהוצאה על-ידי מגדל הייתה מסוג "ביטוח רכוש" גרידא, ובדומה לפוליסה שהוצאה על-ידי העותרת, אף היא נועדה לכסות רק את אינטרס הבעלים בנכס. יוצא, אפוא, שבפסק הדין לא נקבעה כל הלכה לגבי מקרה של מבוטחים אחדים, שבו הביטוח לטובת האחראי לנזק נועד לכסות את אחריותו לגרימת הנזק.

לגבי השאלה אם חל דין ביטוח כפל גם במקרה של מבוטחים אחדים שביטחו את אותו האינטרס בנכס, בית-משפט זה אכן קבע בפסק-דינו הלכה חדשה. אין חולק על כך, כי בסעיף 59 לחוק נקט המחוקק לשון יחיד, היינו: "מבוטח", אך בכך לא היה כדי למנוע מבית המשפט להחיל את דינו של הסעיף - מכוח ההיקש - גם על מקרה בו נרכש ביטוח כפל, ביחס לאותו אינטרס בנכס, על-ידי מבוטחים אחדים. הכלל המשפטי הקובע כי בין מבטחים שונים של אותו האינטרס בנכס מסוים תקום זכות השתתפות הדדית, עולה בקנה אחד עם ההסדר שנקבע בסעיף 59 לחוק ועם הצידוקים העיוניים הניצבים ביסודו; ונימוקי העתירה לא שכנעוני כי יש מקום להעמיד כלל זה לדיון נוסף.

6.העתירה נדחית.