רע"א 397/00 י.ב.ג.ל. ניהול והשקעות 1997 בע"מ נ. חברת "מכללת איסט לונדון

1.המבקשת החזיקה, במהלך שנת 1998, 50% ממניות המשיבה 1. על פי טענתה היא מכרה את מניותיה למשיב 2. המשיב 3 מנהל את המשיבה 1 ומקצת ממניות המשיב 2 הועברו אליו. לטענת המבקשת לא נשתלמה לה מקצת התמורה בגין המניות שמכרה והיא רשאית, על פי המוסכם, לעכבן בידה כפקדון. כיוון שכך, ביקשה בבית המשפט המחוזי כי ינתן צו זמני, האוסר, על המשיב 3, לבצע כל פעולה במניות הרשומות בשמו, ועל המשיבה 1, להימנע מאשור כל החלטה בקשר להעברת מניותיה. בית המשפט נעתר, תחילה, לבקשה במלואה, אולם לאחר שקיים דיון בעניין גרע מתחולת הצו הזמני, באופן שיחול רק על 35% מן המניות האמורות, והתנה את תוקפו בהפקדת ערבות בנקאית או מזומנים בסכום של 150,000 ש"ח, בהגשת תובענה בתיק העיקרי, או בהעברת נושא ההתדיינות להכרעת בורר. כיוון שהמבקשת לא עמדה בתנאים אלה פקע תוקפו של הצו הזמני.

כנגד ההחלטה הזו האחרונה עותרת המבקשת ליתן לה רשות ערעור.

2.המבקשת טוענת כי אין מקום לחייבה במתן ערובה, כתנאי לקיומו של הצו הזמני, מן הטעם שאין בידה לגייס ערבות שכזו בשל המצוקה הכספית אליה נקלעה בעטיה של התנהגות המשיבים, וכי מכל מקום כבר המציאה כתב ערובה, שלה ושל צד שלישי, ובאלה די לדעתה כדי להבטיח את זכויות המשיבים. אשר לתנאי האחר שהציב בית המשפט המחוזי גם בו אינה יכולה לעמוד. אין היא רשאית, לטענתה, להגיש תובענה בבית המשפט בשל הסכם הבוררות עליו היא חתומה, אין לה שליטה על מינוי בורר ומכל מקום היא עשתה, מצדה, את כל הדרוש למינוי הבורר.

המשיבים מסבירים כי במקביל להליך נשוא הבקשה מתקיים הליך נוסף בבית המשפט המחוזי, לפני הרכב אחר, בנוגע לאותן מניות עצמן, כי המשיב 3 כלל אינו צו להסכם הבוררות וכי לפחות לגביו יש נפקות להחלטת בית המשפט המחוזי כי יש לפתוח בהליכים משפטיים בעניינו. גם לצו המניעה, בנוסחו המצומצם, לא היה מקום, לדעת המשיבים אלמלא נכונותו של המשיב 3 לייחד מקצת מן המניות שברשותו להבטחת החוב הנטען. עוד טוענים המשיבים כי הבקשה למתן צו מניעה לוקה בשיהוי רב. אין גם טעם, לדעתם, במתן צו האוסר על המסחר במניות מקום בו אין סיכוי להשבתן בעין בשל השינויים שחלו, בינתיים, במשיבה 1. מכל מקום, כך הם טוענים, שווי המניות שעליהן חל צו המניעה, בנוסחו דהיום, עולה על סכום החוב שבמחלוקת.

3.טענות אלה כולן, לכאן ולכאן, הועלו בפני בית המשפט המחוזי ששקל אותן והחליט לסייג את צו המניעה הזמני כאמור. לא שוכנעתי כי יש מקום בשלב זה להתערב בהחלטה זו. בית המשפט קמא עשה את האיזון הראוי בין השיקולים המתחרים בעניין זה ואין לשנות מהחלטתו.

המבקשים מציעים, לחילופין, להורות על מתן ארכה נוספת למילוי ההוראות שנקבעו בבית המשפט המחוזי כתנאי להמשך תוקפו של צו המניעה הזמני. לבקשה זו אני נעתר, ומאריך ב10- ימים נוספים, מיום המצאת החלטה זו, את המועד למילוי התנאים המוקדמים שנקבעו בבית המשפט המחוזי.

בנתון לכך הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח.