רע"א 3998/04 צליק גולדשטיין נ. קצין התגמולים

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' יעקבי-שווילי), בו נדחה ערעור המבקש על החלטת וועדה רפואית עליונה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט-1959 בדבר דרגת נכותו.

2.המבקש הוכר כנכה צה"ל, ונקבעה לו, בין השאר, נכות בתחום הנפשי בשיעור של 30%, לפי פרט 33(ד) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969. נכות זו מתייחסת להפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיביים ניכרים, קיום צירוף הפרעות של סף גירוי נמוך, הפרעות ריכוז בחשיבה, בכח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התיפקודי בצורה ניכרת.

תביעתו של המבקש להכרה בנכותו בגין הפרעה בתפקוד המיני, נדחתה. הוועדה הרפואית קבעה בהחלטתה כי בתחום זה אין נכות, לאחר שהסתמכה על בדיקות רפואיות שונות, מהן עולה כי לא נמצאה אין אונות על רקע אורגני. הוועדה הוסיפה וקבעה כי הפרעות התפקוד המיני הקשורות בפגימתו הנפשית, כלולות בדרגת נכותו המוכרת על רקע זה. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי. בערעורו טען כי שגתה הוועדה בממצאה לגבי היעדר רקע אורגאני להפרעת התיפקוד המיני ממנה הוא סובל. הוא הוסיף וטען כי אף את פגימתו הנפשית היה מקום לקבוע לפי פרט 33(ה) לתקנות, המתייחס להפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיביים קשים בקיום קשרים בין אישיים תקינים ובצירוף הפרעות נוספות המנויות שם, המגבילות את הכושר התיפקודי בצורה קשה, המקנה 50% נכות. בית המשפט קבע כי בדין יוחסה פגימתו של המבקש בתחום המיני לנכותו הנפשית, ולפיכך, כמצוות התקנות, נכללת פגימה זו בפגימה הנפשית. באשר לטענתו השניה, עמד בית המשפט על ההבחנה בין הפרעה בקיום יחסים בין אישיים, שעניינה תקשורת בין בני אדם, ובה עוסק פרט 33(ה), לבין הפרעה בקיום יחסי מין, שעליה יש להחיל את פרט 33(ד), כחלק מהפרעה נפשית כמוגדר שם. בית המשפט אימץ את קביעת הועדה העליונה לפיה ההפרעה בתחום המין קשורה בליקוי הנפשי. ליקוי זה מוסדר בהתאם לפרט 24(11) לתקנות על פי סעיפים 33א', ב' או ד' לתוספת. הועדה החילה את החלופה שבסעיף ד', ובכך פעלה כדין, בכוללה את הליקוי בתחום המין בגדר הנכות הנפשית, כאמור. בעוד פרט 33 ד' מדבר בליקוי נפשי המתייחס גם לפגם בתחום המין, פרט 33 ה' עוסק בקשיים בתקשורת בין-אישית, הדן בתחום אחר שאינו נוגע כלל לענייננו.

ערעורו נדחה.

3.בגדר הבקשה שבפנינו מלין המבקש על קביעות הוועדה הרפואית, ועל אישורה בבית המשפט קמא. לטעמו, לא מוסמכת הוועדה הרפואית לקבוע כי "אין נכות", אלא לקבוע נכות בשיעור 0% בלבד, ומסיבה זו אין לקבל את קביעתה. כן הוא מלין על ממצאיה הרפואיים, וטוען כי אלו אינם נובעים מן החומר שעמד בפני הוועדה. הוא מלין אף על הקביעה לפיה כלולה הפרעת התפקוד המיני בנכותו הנפשית, ושב וחוזר על טענתו בערכאה קמא, לפיה יש להחיל עליו את פרט 33(ה), הכולל הפרעה בקיום יחסים בין-אישיים, ומלין על הפרשנות המצמצמת שנתן בית המשפט קמא לביטוי זה.

4.דין הבקשה להידחות.

השאלה העולה בבקשה נוגעת לסיווג הליקוי ממנו סובל המבקש ולדרגת הנכות שנקבעה לו בעקבות סיווג זה. שאלות מסוג אלה הן ענין לגורם הרפואי-מקצועי המופקד מכח החוק על בדיקת הנתונים ומתן הכרעה מקצועית על יסודם. כך עשתה הועדה הרפואית בדרג הראשון, וכך עשתה הועדה הרפואית העליונה, בהסתמכם על חומר רפואי ועל חוות דעת רפואית שהוצגו בפניהם. המדובר הוא, אפוא, בהכרעה מקצועית שאינה מעלה כל שאלה משפטית הראויה לדיון בפני ערכאת ערעור (סעיף 12א לחוק הנכים). על אחת כמה וכמה, אין ענין זה מצדיק דיון בערכאה נוספת (רע"א 553/01 מאיר לוי נ' קצין התגמולים ). מעבר לנדרש ייאמר כי הועדה העליונה פעלה בסיווגה על פי הנחיית התקנות בפרט 24(11), ובמסגרת הנחייה זו היקנתה למבקש את הסיווג הגבוה ביותר מבין החלופות האפשריות על פי פרטים 33(א), (ב) או (ד) לתוספת. אין לראות מדוע טעתה הועדה בסיווגה זה, ומכל מקום, המבקש לא הצליח להצביע על פגם כלשהו בשיקול הדעת המקצועי שהופעל בענין זה.

הבקשה נדחית.