רע"א 3999/01 סגדן בע"מ נ. אינטרנשיונל ספארי הוטלס בע"מ

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט י' זפט) שדחה בקשה לצווי מניעה זמניים. עיקרם של הצווים שהתבקשו היה למנוע מהמשיבה הקצאת מניות וקבלת החלטות ללא שיתוף המבקשת. לטענת המבקשת היא זכאית להקצאה של 41% ממניות המשיבה, על פי הסכם שהשתכלל בין הצדדים, שהתבטא במסמך עקרונות וכן בהסכמות נוספות בין הצדדים שלא נכללו במסמך העקרונות, ובפעולות המבקשת והשקעותיה, המצביעות גם הן על השתכללותו של הסכם בין הצדדים.

2.בית המשפט לא שוכנע במידה הדרושה לצורך הוצאת צווי מניעה זמניים, כי היתה לצדדים בעת החתימה על מסמך העקרונות גמירות דעת להתקשר ביניהם לאלתר בחוזה השקעה המזכה את המבקשת עם חתימתו ב41%- מהון מניות החברה, ובחוזה קבלנות עמה. בית המשפט הוסיף, כי בהתחשב במורכבותה של העסקה הנדונה, חסרים במסמך העקרונות, פרטים שונים שאינם ניתנים להשלמה נורמטיבית, ולא ניתן לקבוע בשלב זה כי נתקיימה המסוימות הנדרשת לשכלולה של התקשרות חוזית בין הצדדים. כן קובע בית המשפט, כי לא שוכנע שמאזן הנוחיות נוטה לטובת המבקשת, זאת משום שמתן הצו עלול להקפיא את הפרוייקט לתקופה משמעותית ואולי אף לגרום להתמוטטותו מחוסר אפשרות מימון, ומאידך, אם תבוצע הבניה והפרוייקט יושלם, תוכל המבקשת להיפרע את נזקיה מהמשיבה, אם תזכה בתביעתה.

3.לאחר עיון בטענותיה המפורטות של המבקשת הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. הסעד של צו זמני נתון לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה וככלל, אין מקום להתערב בשיקול דעת זה אלא מנימוקים מבוססים המצביעים על טעות עובדתית בסיסית או טעות שבחוק (ראו: רע"א 2213/98 חברת "ישרא-מרין ייצור מבנים 3000 בע"מ נ' משטרת ישראל ואח' (לא פורסם); ש' לוין, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין), עמ' 620).

בנסיבות המקרה דנן, הוסכם על הצדדים כי הסכם סופי ייחתם ביניהם. הסכם כזה לא נחתם. טענות המבקשת מסתמכות על הסכם שנוצר מכוח מסמך עקרונות, הסכמות בעל-פה והתנהגות נטענת. דרכה של המבקשת להוכיח את כל אלה בתביעתה, אינה חסומה. עם זאת, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שדחה את הבקשה למתן צווים זמניים.

הבקשה נדחית ללא הזמנת תשובה ולפיכך ללא צו להוצאות.