פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4003/10
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
בנק דיסקונט לישראל
בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. דוד הבר
2. רמי כהן
3. יעיש אוקנין
בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגן הנשיא דברת והשופטים ואגו וברקאי)
מיום 22.4.10 בתיק ע"א 1076/09.
בשם המבקש:
עו"ד מרדכי גרון
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגן הנשיא דברת והשופטים ואגו וברקאי) מיום 22.4.10 בתיק ע"א 1076/09, בו התקבל ערעור המשיב 1 על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר-שבע (סגן הנשיא - כתארו אז - שפסר) מיום 26.2.09 בת"א 4834/03, ולפיכך חויב המבקש בהשבת כספים למשיב 1.
רקע
ב.
המשיב 1 (להלן הבר ) הוא יזם שזכה במכרז להקמת פרויקט בניה בבאר-שבע. לצורך הקמת הפרויקט הוא התקשר עם המשיבים 3-2 בהסכם, לפיו ישמשו כקבלני משנה, שיקבלו חלקם מתמורת הדירות. לפרויקט ניתן ליווי בנקאי מטעם בנק דיסקונט למשכנתאות (להלן דיסקונט למשכנתאות ), לשם כך הופקדו כספי מכירת הדירות בחשבון ליווי (להלן החשבון ) אצל המבקש – בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן דיסקונט ), החשבון היה בבעלות הבר ובשעבוד לדיסקונט למשכנתאות. למשיב 2 (להלן כהן )
ניתן יפוי כוח בחשבון, והותנה, כי כל פעולה שלו בחשבון טעונה הסכמה בכתב מאת דיסקונט למשכנתאות. באותה עת התנהל בדיסקונט חשבון נוסף של חברה שבשליטת הבר, אשר היה גם הוא משועבד לדיסקונט למשכנתאות. במהלך נובמבר 1996 איפשר דיסקונט לכהן להעביר את כספי היתרה בחשבון לחשבון אחר שממנו הועברו הכספים לצדדים שלישיים. פעולה זו נעשתה
ללא אישור של דיסקונט למשכנתאות. יצוין, כי לפני ההעברה הודיע דיסקונט למשכנתאות לדיסקונט על שחרור השעבוד בחשבון הנוסף, אך דיסקונט ביטל בשגגה את השעבוד על שני החשבונות, משסבר כי הפרויקט הסתיים ללא חבות נוספת כלפי דיסקונט למשכנתאות; בשל כך, לדבריו, לא דרש את אישור דיסקונט למשכנתאות לשם ההעברה. הבר תבע את דיסקונט.
ההליכים הקודמים
ג.
בבית משפט השלום לא כפר דיסקונט בעובדות הנטענות, אלא טען, כי לא נגרם להבר כל נזק שכן כהן היה זכאי לקבלת אותם כספים ורשאי היה להעבירם לצדדים שלישיים. כן נטען, כי אילו התבקש אישורו של דיסקונט למשכנתאות להעברה האמורה, היה האישור ניתן בשעתו על אתר וללא קושי. בית משפט השלום קיבל טענות אלה ופסק, כי הכספים אכן הגיעו לצדדים השלישיים, וכי האישור להעברה היה ניתן על-ידי דיסקונט למשכנתאות אילו התבקש לכך. עוד קבע בית המשפט, כי הבר ידע על העברת הכספים, אך לא ידע ולא היה עליו לדעת כי הללו הועברו ללא אישור דיסקונט למשכנתאות. לבסוף נקבע, כי לא הוכח קיומו של "נזק בר פיצוי" להבר בעקבות ההעברה (ומשכך, גם לא הוכח קשר סיבתי בין ההפרה הנטענת לנזק) –
ועל כן נדחתה תביעתו. על כך עירער הבר לבית המשפט המחוזי.
ד.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בקבעו, כי עילת התביעה לא עסקה בשאלת קיומו של נזק והיקפו, כפי שסבר בית משפט השלום, אלא בתביעה לאכיפת ההסכם כלשונו ובהענקת הסעד של השבה לקדמות. נוכח זאת נפסק, כי על יסוד קביעתו העובדתית של בית משפט השלום לפיה ההסכם אכן הופר, זכאי הבר לסעד האכיפה וההשבה. נקבע, כי לא רבץ על הבר נטל להוכיח שנגרם לו נזק וכי אילו היה מוכיח דיסקונט כי לא נגרם נזק כלשהו, ניתן היה לשקול הימנעות מסעד אכיפה על יסוד הסעדים הקבועים בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 (להלן חוק החוזים (תרופות) ), ואולם טענה כזו לא נשמעה. נוכח האמור נקבע כי דיסקונט יזכה את חשבונו של הבר בסכום שנמשך על ידי כהן, והתיק יוחזר לבית משפט השלום לדיון בהודעת צד ג' שהגיש דיסקונט נגד המשיבים 3-2.
הבקשה
ה.
מכאן לבקשה הנוכחית, בה טוען דיסקונט, בין היתר ודומה שעיקר, כי שגה בית משפט קמא בהגדרת עילת התביעה; נטען, כי פסק הדין שיצא מלפניו והקובע כי יש לאכוף הסכם בין בנק ללקוח הגם שהוברר שללקוח לא נגרם כל נזק, מנוגד לדין. נטען, כי דבר זה מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, שכן פסק הדין מנוגד להלכה ועשוי להשפיע על כלל לקוחות הבנקים. עוד נטען, כי כנגד הבר עומדים חובות ותביעות בסדרי גודל ענקיים, בהליכים אחרים בהם מעורב בנק הפועלים.
הכרעה
ו.
לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. כדי שבית משפט זה ייעתר לבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי יש להצביע על בעיה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך, מה שאין כן במקרה דנן, אף שדיסקונט מבקש להלביש בקשתו במחלצות "כלליות". המחלוקת המתגלעת תחומה להליך שבין הצדדים עצמם, ועיקרה בשאלה האם על הבנק לזכות את חשבונו של הבר בסכום הכספים שנמשכו אם לאו, על-פי עובדות המקרה.
ז.
נוסיף עוד בקצרה, כי גם לגופה לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. כמותי כבית משפט המחוזי סבורני, כי עצם הפרת ההסכם על-ידי דיסקונט (ויוזכר, כי בית משפט השלום קבע כממצא עובדתי שהעברת הכסף נעשתה בניגוד להסכם בין הצדדים – ובכך הודה המבקש) מקימה על פניה להבר זכות להשבה לקדמות אף מבלי שיוכיח נזק. כך – כל עוד לא נקבע כי ההשבה אינה מוצדקת בנסיבות העניין (סעיף 3(4) לחוק החוזים (תרופות), וראו ג' שלו וי' אדר דיני חוזים – התרופות (2009) 180-177). ככלל, בנק צריך להיות אמון על כיבוד הסכמים כלפי לקוחותיו כשם שהוא מקפיד על קיום הסכמים על ידיהם. אין בכך כדי להביע דעה בשאלות הקשורות בהליכים אחרים המתנהלים נגד הבר שהזכיר המבקש, וביכולת להטיל עיקולים בעקבותיהם, כך גם משלא נתבקשה תשובה כדי שלא להכביר בהוצאות.
ח.
איני נעתר איפוא לבקשה.
ניתנה היום, ט"ו בתמוז התש"ע (27.6.2010).
ש ו פ ט