רע"א 4005/12 דניאל דם-ארי נ. עו"ד נור אבו-רומחין

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ש' וסרקרוג) מיום 19.4.12.

1.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה על סך 36,000,000 ש"ח נגד המשיבים. לדידו, המשיב 1, אשר מונה לממונה על תיקי ההוצאה לפועל שלו, מעל בכספים שהועברו לו על ידו לצורך סילוק חובותיו בתיקי ההוצאה לפועל, וכי בגין כך הוא חייב כעת להוצאה לפועל סכום של 34,000,000 ₪. בית המשפט המחוזי הורה למבקש לשלם אגרה בסך 660,000 ש"ח. המבקש עתר לביטול האגרה, שכן מצבו הכלכלי קשה ביותר והסכום עליו הועמדה האגרה הוא גבוה מאוד. רשמת בית המשפט (כב' השופטת ת' שרון-נתנאל) דחתה בקשה זו כיוון שבכתב התביעה לא הונחה תשתית מספקת על מנת לגלות עילת תביעה בגין סכומים כה משמעותיים.

2.

על החלטת הרשמת הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את הערעור מנימוקי הרשמת. עוד ציין בית המשפט כי דלתותיו פתוחות בפני כל מתדיין, אך ניסוח כתב התביעה תלוי במתדיין וצריך להיות מנוסח באופן התואם את העובדות המבססות את התביעה. אין לקבל כתב תביעה הנוקב בסכום גבוה ביותר, ללא הצגת תשתית ראייתית מספקת התומכת בסכום המבוקש.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש סבור כי שגה בית המשפט כשדחה את ערעורו על החלטת הרשמת, וטוען כי לאור ההלכות בתחום יש מקום להפחית את האגרה במקרה שאין למתדיין את היכולת הכלכלית לשאת בה. לדידו, הוא הציג תשתית מספקת המגלה עילת תביעה – ועיקרה הוא בפער בין הסכומים ששולמו על ידו למשיב 1 לבין הסכומים שהתקבלו אצל רשות האכיפה והגבייה. המבקש סבור שדי בתשתית זאת על מנת לגבש עילת תביעה שמצדיקה דיון. המבקש טוען שכיוון שהוא מצוי בפשיטת רגל ואינו מסוגל לשאת בתשלום אגרה כלשהי, יש להסתפק בעילת התביעה שהוא גילה בכתב התביעה ולהפחית, או לפטור אותו כליל, מתשלום האגרה.

4.

עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, כדי שתינתן רשות ערעור למי שכבר הובא עניינו בפני שתי ערכאות, עליו להראות כי מקרהו מקים שאלה משפטית שחשיבותה והשפעתה חורגות מעניינו שלו ( ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מבלי להיכנס לגוף הטענות, נדמה כי הבקשה במקרה דנן אינה מעלה שאלה כאמור, ועיקר עניינה בחזרה על טענות פרטניות הנוגעות לתשתית שהניח בכתב התביעה והשיקולים לפוטרו מתשלום אגרת בית המשפט, כל זאת באופן שאינו חורג ממסגרת היחסים שבין הצדדים. יודגש כי בית המשפט קבע שהמבקש אכן הוכיח את אחד התנאים לפטור מאגרה – מצב כלכלי שלא מאפשר לשאת בתשלום, אולם הוא דחה את בקשת המבקש על בסיס אי-עמידה בתנאי המצטבר השני לפיו המבקש פטור מאגרה נדרש להוכיח שיש בידו עילת תביעה. בעניין זה קבע בית המשפט שישנו פער של ממש, ללא כל פירוט והסבר, בין טענות המבקש והראיות שהגיש מחד, והסכום אותו תבע מאידך. פער זה הוא מהותי ולא יכול לעמוד ללא הסבר מניח את הדעת. קביעות אלו הינן פרטניות ורלוונטיות לעניינו של המבקש בלבד. לפיכך, אינני מוצאת מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

5.

יתר על כן, בית המשפט קבע בהחלטתו כי אם לא ישלם המבקש את סכום האגרה כנדרש, תימחק תביעתו. כידוע, תקנה 527 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי מחיקה איננה מעשה בית דין. משכך, מחיקת התובענה מותירה למבקש פתח לשוב ולהגיש תביעה חדשה אשר תתאם את הראיות והעובדות הכלולות בכתב התביעה, ובמסגרת זאת לנקוב בסכום ריאלי יותר, אשר, בתורו ייבחן על ידי בית המשפט אליו יוגש כתב התביעה. על כן, אין לראות בהחלטות בית המשפט המחוזי דנן, כהחלטות השוללות מהמבקש זכות תביעה בגין מסכת האירועים שנטענה בתביעתו.

הבקשה, איפוא, נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.