פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4020/17
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקשים להצטרף:
1. ישי פרידמן
2. יפית תמיר
3. דוד גמליאל
המבקשות:
1. מגדל חברה לביטוח בע"מ
2. כלל חברה לביטוח בע"מ
3. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
4. הראל חברה לביטוח בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. איל יצחקי
2. אורלי יצחקי
3. דניאל אנגל
4. היועץ המשפטי לממשלה
בקשה להצטרף להליך
החלטה
1.
המשיבים 1-3 הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשות בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. בהחלטה עליה נסב הליך זה דחה בית המשפט בקשה לאישור הסדר פשרה שהגישו המבקשות והמשיבים 1-3, ואישר באופן חלקי את בקשתם של המשיבים 1-3 לאישור תובענה כייצוגית (וכן אישר חלקית שתי בקשות נוספות).
במסגרת ההליך שהתנהל לעניין הבקשה לאישור הסדר פשרה מינה בית המשפט בודק וכן הוגשו עמדה מטעם היועץ המשפטי לממשלה והתנגדות להסדר מטעם שלושה חברים בקבוצה (להלן: המתנגדים ). בית המשפט דן באריכות בטענות שהגישו הצדדים, היועץ המשפטי לממשלה והמתנגדים, וכאמור לבסוף דחה את הבקשה לאישור הסדר פשרה וקיבל חלקית את בקשת האישור, ובסיפה להחלטה ונוכח המסקנה אליה הגיע פסק בית המשפט המחוזי למתנגדים ולבאי כוחם גמול בסך של 60,000 ש"ח.
הבקשה שלפניי הוגשה בידי שלושת חברי הקבוצה אשר הגישו התנגדות להסדר הפשרה, אשר לא צורפו כמשיבים להליך, והם טוענים בה כי היה על המבקשות לצרפם להליך, וכי יש להורות על צירופם.
המבקשות וכן המשיבים 1-3 מתנגדים לבקשה (המשיבים 1-3 הציעו להזמין את המתנגדים כ"משקיפים בדיון").
2.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכל החומר שלפניי הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על צירופם של המתנגדים כמשיבים להליך.
ההליך הייצוגי הוא הליך ייחודי, הן מבחינת מבנה ההליך (תנאי לניהול ההליך הוא כי התקבלה בקשה לאישור התובענה כייצוגית), הן מבחינת תכליות ההליך, והן מבחינת הצדדים לו - תובע מייצג הפועל בשם קבוצה גדולה. נוכח ייחודו של ההליך והבעיות המובנות הטמונות בו (ובראשן "בעיית הנציג"), התווה המחוקק בסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות ) מסלול לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, הכולל תנאים שונים
(ראו רע"א 3832/17 לוין נ' פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ , פסקה 12 (4.7.2017)). בין היתר נקבע כי
הסדר פשרה טעון אישור של בית המשפט
(סעיף 18(א) לחוק תובענות ייצוגיות) וכן נקבעו מספר גורמים הרשאים להגיש "התנגדות מנומקת" להסדר הפשרה. עם גורמים אלו נמנים חברים בקבוצה אשר בשמה הוגשה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית (סעיף 18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות).
בענייננו הגישו כאמור שלושה חברי קבוצה התנגדות להסדר הפשרה - הם המבקשים-המתנגדים - ובית המשפט דן בנימוקי התנגדותם, ולבסוף כמתואר לא אישר את הסדר הפשרה. הצדדים חלוקים בשאלה האם אותם מתנגדים הם בבחינת "צד" להליך שהתנהל והאם יש לצרפם כצד להליך הערעורי.
אמנם, יש ממש בטענת המבקשות כי חבר קבוצה שהגיש התנגדות מטעמו להסדר פשרה אינו הופך ל"צד" להליך הייצוגי כולו. כך למשל, אם בקשת רשות הערעור תידחה וההליך יוסיף להתנהל, ככלל לא יוסיפו המתנגדים ליטול בו חלק באופן אישי. עם זאת, במקטע הקונקרטי של הבקשה לאישור הסדר פשרה, סבורה אני כי יש מקום לראות במתנגדים "צד בפועל" להליך - כאמור הוגשה על ידם התנגדות בכתב, המבקשות והמשיבים הגישו תגובה להתנגדות, ובית המשפט המחוזי דן בטעמי ההתנגדות, ואף פסק גמול לטובת המתנגדים. היות שהמתנגדים היו "צד בפועל" למקטע בהליך, הרי שאם עמדתם היתה נדחית היו הם רשאים להשיג על ההחלטה שניתנה באותו מקטע; ומשהתקבלה עמדתם יש לצרפם כמשיבים להחלטה שהתקבלה במקטע זה. ואם אתייחס לכינוי בו נקטו המבקשות, אשר כינו את המתנגדים "אורחים לרגע" בהליך, הרי שאותו "רגע" - הדיון בבקשה לאישור הסדר פשרה, בו ניתן מעמד על פי חוק תובענות ייצוגיות למתנגדים - טרם חלף כל עוד לא הסתיימו ההליכים הערעוריים בעניין זה.
עיינתי בקפידה בטענות המבקשות והמשיבים 1-3, ולא מצאתי כי יש בהן כדי לשנות ממסקנה זו. כך, אין ברשימת בעלי הדין המופיעים ב"כותרת" ההחלטה - סוגיה בה חלקו הצדדים עוד בבית המשפט המחוזי - כדי להטות את הכף לקבלת עמדת המבקשות והמשיבים 1-3. יצוין בהקשר זה כי גם בהליך "רגיל" שמות הצדדים בכותרת ההחלטה אינם חזות הכל, והבחינה האם מאן דהוא היה "בעל דין בפועל" בהליך מסוים היא לעולם בחינה מהותית ולא טכנית (השוו למשל: ע"א 7235/15 ארבוס
נ' בקול - ארגון כבדי שמיעה ומתחרשים , פסקה 5 (11.8.2016)). כמו כן, העובדה שהמבקשות הבהירו שהן אינן משיגות על הגמול שנפסק למתנגדים אינה מכריעה אף היא את הכף, שכן יש לאפשר למתנגדים להביע עמדתם גם ביחס להסדר הפשרה עצמו (כשם שלוּ הסדר הפשרה היה מאושר והיה מוגש על ידם הליך ערעורי היו יכולים הם להשיג על כל הסוגיות שבמחלוקת ולא רק על שאלת הגמול; וכשם שלוּ המבקשות היו משיגות גם על הגמול, היו המתנגדים יכולים לטעון לאורך החזית כולה). בנוסף לא ניתן בשום פנים לקבל את הטענה כי אין מקום וצורך בצירוף המתנגדים כיוון שדי בהחלטה בה מפורטות טענותיהם ובעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה. טיעון זה סוטה מסדרי הדין הנוהגים והמקובלים בהליכים ערעוריים, אשר לפיהם כל מי שהיה צד להליך בערכאה הדיונית (ואינו מערער) - וכאמור לטעמי יש לראות במתנגדים "צד בפועל" בהליך - יש לצרף כמשיב בהליך הערעורי. בשולי הדברים אוסיף כי מן האמור בסעיף 76 לבקשת רשות הערעור עולה הרושם כי המבקשות עצמן הבינו כי יש רגליים לסברה שעליהן לצרף את המתנגדים כמשיבים, ועל רקע זה יש להתפלא על העמדה הנחרצת אותה הביעו בתגובה מטעמן.
מטעמים אלו סבורה אני כי היה על המבקשות לצרף את המתנגדים כמשיבים להליך הערעורי, ואני מקבלת אפוא את בקשתם להצטרף להליך.
המבקשות תמצאנה למתנגדים עותק של בקשת רשות הערעור (המלאה והמקוצרת) עד ליום 9.5.2018, והמתנגדים יגישו תשובה לבקשת רשות הערעור עד ליום 24.6.2018, בהיקף של עד 12 עמודים.
המבקשות תישאנה בהוצאות המתנגדים בסך של 3,000 ש"ח.
המזכירות תערוך עדכון של הצדדים בתכנת "ניהול התיקים" ותתייק את החלטתי זו בתיקי השופטים.
ניתנה
היום, י"ח באייר התשע"ח (3.5.2018).
ליאת בנמלך, שופטת
ר ש מ ת