רע"א 4012/05 עודד כרמלה נ. מגדל חברה לביטוח

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת ה' גרסטל), בה נדחתה בקשה לעיכוב הליכי כינוס נכסים למכירת דירה בה מתגוררת המבקשת. הבקשה הוגשה במסגרתו של ערעור התלוי בבית המשפט המחוזי.

2.ביום 14.11.02 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב פסק דין, במסגרתו הוצהר כי המבקשת רשאית להירשם כבעלת מחצית מן הזכויות בנכס מקרקעין בכפר סבא (להלן - דירת המגורים), וכן כי המשכנתה הרשומה על הדירה אינה חלה על חלקה של המבקשת, אלא רק על חלקו של בעלה המנוח. בשל כך, הגישה המשיבה 1, שלזכותה רשומה המשכנתה, תביעה לבית משפט השלום בכפר-סבא לפירוק השיתוף בדירת המגורים. יובהר, כי בעלה המנוח של המבקשת חב למשיבה 1 סכומי כסף רבים, אותם היא ביקשה לפרוע באמצעות מימוש זכויותיו במחצית מדירת המגורים. ביום 2.9.04 מינה בית המשפט כונס נכסים לצורך פירוק השיתוף (הוא המשיב 2). כמו-כן, באותה החלטה נתבקשו הצדדים להביע את עמדתם לעניין דרכי הפירוק. ביום 24.10.04 הודיעה המבקשת, באמצעות פרקליטה דאז, כי באם יורה בית המשפט על פירוק השיתוף, היא תהיה מוכנה לשתף פעולה עם כונס הנכסים בתנאי שיתאפשר לה לשהות בדירת המגורים עד למכירתה. ביום 27.10.04 נעתר בית המשפט השלום לדרישת המבקשת ונקבע, כי פינוי הדירה והעברת החזקה לרוכשים פוטנציאלים יתבצעו 60 יום לאחר אישור הצעת הרכש על ידי בית המשפט. ביום 19.1.05 הגישה המבקשת תביעה לבית משפט השלום וזאת באמצעות בא-כוח חדש מטעמה. בתביעה זו עתרה המבקשת למתן פסק דין שיצהיר כי היא בעלת זכויות דיירות מוגנת בחלקו של בעלה בדירת המגורים וכי אין מקום להורות על פירוק השיתוף בנכס על דרך מכירתו. ביום 27.2.05 נעתר בית משפט השלום לבקשת המשיבה 1 והחליט לדחות על הסף את תביעת המבקשת בהעדר עילה. על החלטתו זו הוגש ערעור לבית משפט המחוזי, לו צורפה בקשה לעיכוב הליכי כינוס הנכסים. עוד יצוין, כי ביום 1.3.05 אישר בית משפט השלום את ההסכם למכירת דירת המגורים שנחתם בין כונס הנכסים למשיבים 3 ו-4 (להלן - הקונים).

3.הבקשה לעיכוב הליכי הכינוס נדחתה על ידי בית משפט קמא ביום 20.4.05. המבקשת משיגה בפניי על החלטה זו. לטענתה, ההסכמה לפירוק השיתוף ניתנה על דעת עורך דינה הקודם בלבד ומבלי שידעה על כך. כמו-כן, מציינת היא כי בהחלטה שניתנה על ידי בית משפט השלום בדבר פירוק השיתוף, צוין במפורש כי לכל אחד מן הצדדים תהיה שמורה הזכות להעלות בעתיד כל טענה שימצא לנכון. לפיכך, המבקשת סבורה כי לא ניתן למנוע ממנה כעת להתנגד למכירת דירת המגורים ולבקש כי תוכר כבעלת זכויות דיירות מוגנת בדירה.

4.בהליכים קודמים שהתנהלו בפני בית משפט השלום בעניין פירעון החוב למשיבה 1, החזיקה המבקשת בעמדה שונה מזו בה היא מחזיקה עתה. היא הסכימה אז כי הדרך הנכונה לנקוט בה הינה הליך של פירוק השיתוף בדירת המגורים. באם סברה המבקשת כי קיימות לה זכויות של דיירת מוגנת, היה עליה להעלות טענה זו בהקדם האפשרי, עוד במסגרת הדיונים בנוגע להליך הפירוק. אולם, המבקשת לא רק שנמנעה מלערער על ההחלטה בדבר פירוק השיתוף, אלא אף הודיעה לבית המשפט כי היא תסכים לשתף פעולה עם כונס הנכסים בתנאי שלא תפונה מן הדירה עד שתקבל את הכספים המגיעים לה בגין מכר הדירה. ואילו כעת, מנסה המבקשת לעכב את הליכי הכינוס. פעולות אלו של המבקשת לוקות בחוסר תום לב ומהוות, הלכה למעשה, שימוש לרעה בהליכי משפט. זאת, משום שמחד, נהנתה המבקשת מן ההיתר שניתן לה להמשיך ולשהות בדירה אך מאידך, לא עמדה בהתחייבותה לשתף פעולה עם כונס הנכסים. במצב דברים שכזה מנועה המבקשת מלהעלות טענות בנוגע לעיכוב הליכי מכירת הדירה.

5.לעמדת המבקשת, בא-כוחה לשעבר פעל מאחורי גבה, שעה שנתן את הסכמתו להליכי הפירוק ללא אישורה. אף אם יסתבר כי טענה זו בדין יסודה, הרי שעל המבקשת להפנות את טענותיה כלפיו. אין זה מתקבל על הדעת, כי בשל ליקויים שנפלו בפעולותיו של עורך הדין, אם אכן נפלו ליקויים כאמור, ייפגעו צדדים אחרים, ביניהם המשיבה 1 והקונים, אשר לתומם סברו כי הוא מייצג את עמדת לקוחתו. יתרה מכך, ביטול הסכם המכר בשלב זה, עלול לגרום נזקים כבדים לקונים. המדובר בצדדים שלישיים, שלא נטלו חלק בהליכים המשפטיים הקודמים. הקונים התבססו על הסכם המכר שנחתם עם כונס הנכסים ובעקבות אישורו על ידי בית המשפט גייסו הכספים שנדרשו למימון רכישת דירת המגורים, תוך שהם נוטלים על עצמם התחייבויות שונות. עד כה העבירו הקונים לכונס הנכסים סכום של כ-423,000 ש"ח. לא יעלה על הדעת כי כעת יעוכב ביצוע הסכם המכר, תוך פגיעה בקונים אשר הסתמכו בתום לב על החלטות בית המשפט וכלכלו את צעדיהם במטרה לעמוד בהתחייבויות הקבועות בהסכם המכר. לאור זאת, נחה דעתי כי לא ניתן להיעתר לבקשה לעיכוב הליכים.

5.יוער, כי הקונים צוינו בבקשה לרשות ערעור כמשיבים פורמליים. ברור, כי הם עלולים להיפגע מקבלתה של הבקשה. לפיכך, חובה היה לצרפם כמשיבים, הזכאים לטעון בתשובה לבקשה.

6 הבקשה נדחית. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח לזכות המשיבה 1 וכן בהוצאות בסך 1,000 ש"ח לזכות הקונים.