פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4013/18
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. הסתדרות מדיצנית "הדסה עין
כרם" ירושלים
2. פלוני
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בתיק עא 005690-10-17 שניתן ביום
13.02.2018 על ידי כבוד השופטים גילה כנפי-שטיניץ, אריה רומנוב ורם וינוגרד
בשם המבקשת:
בעצמה
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופטים ג' כנפי-שטייניץ ; א' רומנוב ; ר' וינוגרד ) בע"א 5690-10-17 מיום 13.2.2018, בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת מ' שרביט ) בת"א 1387-10 מיום 3.8.2017.
1.
המבקשת עברה ניתוח שבעקבותיו הגישה תביעה נזיקית נגד המשיבה. לטענתה, במהלך הניתוח היא נכוותה ברגלה ונשרטה בקרנית עין שמאל. המשיבה הסכימה לייתר את הדיון בשאלת החבות, והדיון בבית משפט השלום התמקד בשאלת גובה הנזק. בית המשפט מינה מומחים מטעמו ועל יסוד חוות דעתם נקבע כי הכוויה הותירה בירכה השמאלית של המבקשת כוויה קטנה והשריטה בקרנית חלפה תוך שלושה ימים ולא הותירה נזק. בתוך כך נדחתה טענתה של המבקשת כביכול הרופא שבדק את עיניה ביצע ניתוח לייזר ללא הסכמתה. נוכח קביעות אלה, ומשהמבקשת לא הוכיחה אבדן השתכרות, נפסק לטובתה סכום של 35,000 ₪, רובו בגין נזק לא ממוני. נוכח התנהלותה הדיונית של המבקשת, שהקשתה על בירור המחלוקת וסיכלה למעשה מינוי עורך דין שייצג אותה מטעם הסיוע המשפטי, לא נפסקו הוצאות משפט.
2.
ערעור על פסק הדין נדחה מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפל פגם במסקנותיו של בית משפט השלום, וציין כי "בית משפט קמא גילה אורך רוח כלפי המערערת, היה קשוב לבקשותיה ובחן באופן מפורט, ענייני ומנומק את כל טענותיה, גם אלה שלא נצרכו לצורך הכרעתו". עוד צויין כי "בנסיבותיה המיוחדות של המערערת, לא ראינו לעשות צו להוצאות".
3.
לא נחה דעתה של המבקשת, ובבקשה שלפניי היא חוזרת ושוטחת טענות רבות ושונות (על פני 26 עמודים), אשר מתעורר קושי ממשי להבין את תוכנן ואת ההקשר המשפטי שלהם. בין היתר, טענה המבקשת כי במקרה הנדון היה מקום להחיל "הגנה מן הצדק"; כי יש תחולה לכלל "הדבר מדבר בעדו";
וכי "עניינה של בקשה זו הוא מצויה אפוא בתווך ל'ודאות קרובה' למתן ענישה כלשהי דהיינו מודעות לטיב המעשה והתקיימות הנסיבות". עוד הוסיפה המבקשת ציטוט מההלכה הנוגעת להתערבות בג"ץ בשיקול דעתן של רשויות התביעה; וכן חזרה על בקשתה לפסול את המומחית שמונתה על-ידי בית משפט השלום. לשיטתה, "נערך משפט 'זוטא' בגין תרגיל המשיבה" וסוגיה זו מעוררת "השלכות רוחב עקרוניות".
4.
כפי שניתן להבין, גם בהליך הנוכחי המבקשת אינה מיוצגת בידי עורך-דין.
הדבר לא עצר בעדה לטעון כי מכיוון שלא היתה מיוצגת בשלב הערעור, היא "לא ידעה שצריכה לטעון רק טענות משפטיות ובקשתה נדחתה"; ויש לתמוה מדוע הלקח לא הופק. בנסיבות אלה, אין לי אלא לשוב ולהצר על כך שהמבקשת לא הסתייעה בעורכי הדין אשר הוצעו לה כבר בהליך הראשון (כמפורט בפסקה 3 לפסק דינו של בית משפט השלום). מכל מקום, בהינתן ששאלת החבות אינה שנויה במחלוקת, ובהינתן שגובה הפיצוי נקבע על יסוד חוות דעת מומחים וקביעות עובדתיות, ברי כי טענותיה של המבקשת אינן חורגות מעניינה הפרטי. בניגוד לנטען בבקשה, שוכנעתי כי המבקשת קיבלה את יומה בבית משפט השלום, אשר נהג בסבלנות וברגישות. גם בית המשפט המחוזי שמע את טענותיה של המבקשת לגופן, וחרף דחיית הערעור נמנע מלפסוק הוצאות לחובתה.
5.
בנסיבות אלה איני מוצא כל עילה ליתן למבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" (ראו למשל רע"א 2526/18 פלוני נ' פלוני (12.4.2018)) , ולפיכך הבקשה נדחית.
המבקשת תשא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,500 ₪.
ניתנה
היום, כ"ט בסיון התשע"ח (12.6.2018).
ש ו פ ט