רע"א 2526/18 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' כהן ) מיום 11.3.2018 ברע"א 18728-02-18, בגדרו התקבלה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בהרצליה (השופט ע' רט ) מיום 30.1.2018 בת"א 11065-12-14.

1.

בשנת 2010 נחבל המבקש במהלך משחק כדורגל, אובחן אצלו שבר באמה ונערך ניתוח לקיבוע השבר. בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום, טען המבקש להתרשלות בביצוע הניתוח. הצדדים הגישו חווֹת דעת רפואיות מטעמם ובהמשך הורה בית המשפט על מינויו של ד"ר סיגל כמומחה מטעם בית המשפט (החלטה מיום 7.9.2016). בשלב זה, הצדדים הציגו הסכם דיוני שלפיו התיק יועבר לגישור, מינויו של ד"ר סיגל יבוטל, ואם ההסדר הדיוני ייכשל – הצדדים יגישו ראיות מטעמם. ההסכם הדיוני אושר בהחלטה מיום 7.12.2016, אך הגישור לא צלח, ובהחלטה מיום 11.12.2017 חזר והורה בית משפט השלום על מינויו של ד"ר סיגל כמומחה מטעמו. המבקש התנגד למינוי מומחה בכלל, ולמינויו של ד"ר סיגל בפרט. התנגדות זו נדחתה בהחלטה מיום 30.1.2018, בה הובהר כי "המדובר בשאלה רפואית טהורה, ונוכח הפער בין חוו"ד של הצדדים יש צורך במומחה מטעם ביהמ"ש. חזקה על המומחה שככל שהוא סבור שיש חשש לחוסר אובייקטיביות מצידו, יבקש לבטל המינוי". בנוסף צויין בהחלטה כי הצדדים רשאים להציע מומחה מוסכם אחר.

2.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשת רשות לערער על החלטתו של בית משפט השלום. המשיבים לא הגישו תגובה לבקשה, ולפיכך ניתן פסק דין המורה על קבלת הבקשה והערעור, במובן זה שמינויו של ד"ר סיגל יבוטל, ובית משפט השלום יוכל למנות מומחה אחר מטעמו. המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר, אשר נדחתה תוך הבהרה כי ההתערבות היחידה היא בנוגע לזהותו של המומחה.

3.

המבקש לא הסתפק בפסק הדין, ובבקשה שלפניי חזרה ונשנתה הטענה כי בשלב זה של ההליך כלל לא ראוי למנות מומחה מטעם בית המשפט. לחלופין, טען המבקש כי ראוי לתחום את חוות דעתו של המומחה לשאלת גובה הנזק, להבדיל משאלות של התרשלות וקשר סיבתי. לשיטתו של המבקש, מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט צריך להיעשות רק לצורך הכרעה בשאלה מקצועית ס פציפית, ורק לאחר בירור העובדות הרלוונטיות בדרכים המקובלות. המבקש הטעים כי אמנם מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי", אך למעשה בית המשפט המחוזי כלל לא דן בטענות שהופנו נגד מינוי המומחה בשלב זה של ההליך.

4.

חרף טענתו של המבקש, עסקינן בבקשה לרשות ערעור "בגלגול שלישי", באשר היא נסובה על החלטתו של בית משפט השלום למנות מומחה מטעמו. יתר על כן, בית המשפט המחוזי נתן דעתו גם לבקשה להימנע ממינוי מומחה בשלב זה, כפי שהובהר במפורש בהחלטה בבקשה לעיון חוזר. ייתכן כי מוטב היה להתייחס לכך במסגרת פסק הדין עצמו, וגם היעדר הנמקה עלול להטריד, אך בשלב זה אין בכך כדי להועיל למבקש. אמות המידה הרלוונטיות לענייננו הן אלה שנקבעו ב ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) , והן מובילות לדחיית הבקשה. ניכר כי הבקשה שלפניי אינה חורגת מעניינו הפרטני של המבקש, ואף לא עלה בידו להוכיח כי מינוי מומחה ירע בהכרח את מצבו הדיוני. לפיכך, דין הבקשה להידחות.

5.

יחד עם זאת, ראיתי להוסיף הערה לגופו של עניין. בבקשה לרשות ערעור הוזכר פסק דינו של השופט צ' זילברטל ב רע"א 2104/12 פלונית נ' וינברג (1.5.2012). בין היתר, הוצגו בפסק הדין היבטים חשובים הקשורים להחלטה על מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בשאלת האחריות בתביעות רשלנות רפואית. פסק הדין הדגיש את חשיבות ההחלטה על מינוי מומחה בנסיבות אלה, והובהר כי "המינוי, ככל שייעשה, חייב בשיקול דעת מעמיק מצד בית המשפט ובמתן הזדמנות נאותה לבעלי הדין לפרט את טענותיהם בטרם קבלת ההחלטה" ( שם , בפסקה 12; וראו גם רע"א 4799/12 פלונית נ' שירותי בריאות כללית (8.8.2012)). לדברים אלה א ין לי אלא להצטרף. כמו כן, ראוי לחזור ולהדגיש כי ההכרעה בשאלות השנויות במחלוקת מסורה לבית המשפט ולא למומחה כזה או אחר. מצאתי להעיר זאת, נוכח החלטתו של בית משפט השלום מיום 11.12.2017 בה נאמר כי המומחה "יבדוק את התובע [...] ויקבע האם הייתה התרשלות ". קביעה אם הייתה התרשלות אם לאו, מסורה בסופו של יום לשופט ולא למומחה. חזקה על בית משפט השלום כי בבואו למנות מומחה חדש ייתן דעתו למכלול הנתונים הרלוונטיים, ובתוך כך גם לעמדתם של המשיבים, אשר טרם התבררה. להסרת ספק, בית המשפט אינו כפוף להסכמות בין הצדדים, ואופן ניהול ההליך בגדרי הדין מסור לשיקול דעתו.

6.

כאמור, בהיעדר עילה למתן רשות ערעור – הבקשה נדחית ללא צורך בתגובה, ומשכך, לא ייעשה צו להוצאות.