רע"א 3110/18 איילון חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' וינבאום וולצקי ) בת"א 11859-08-16 מיום 12.3.2018, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת למנות מומחה לזיהוי קול במסגרת תביעה כספית לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד או החוק ).

1.

המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) נפגעה ועור הקרקפת שלה נתלש בשלמותו לאחר ששערותיה נתפסו במנוע רכב. המבקשת היא חברת ביטוח אשר אצלה מבוטח רכבו של המשיב 2, אביה של המשיבה (להלן: המשיב או האב ). נגד המבקשת הוגשה תביעת פיצויים לפי חוק הפלת"ד בגין נזקי הגוף שנגרמו למשיבה. בקצירת האומר יסופר כי המחלוקת בין הצדדים ממוקדת במישור העובדתי, ונוגעת לזהות הרכב בו נתפסו שערות המשיבה.

המבקשת הכחישה את גרסת המשיבים לפיה שערות המשיבה נתפסו ברכב המבוטח אצלה, וטענה כי הפגיעה נגרמה ממשאבת טרקטור חקלאי שבבעלות האב. לשם הוכחת טענתה זו, שכרה המבקשת שירותיו של חוקר פרטי (להלן:

החוקר ). לטענת המבקשת, החוקר שוחח עם ד"ר מוחמד מנסור (להלן: הרופא או ד"ר מנסור ), רופא שעבד בערב האירוע במיון בית החולים אליו הובהלה המשיבה, ומקלטת השיחה בין השניים עולה כי האב מסר לרופא כי בתו נפגעה כתוצאה מכך ששערותיה נתפסו ברצועת משאבת טרקטור בחצר ביתם.

2.

בחקירתו ביום 12.3.2018, ד"ר מנסור ציין כי אינו זוכר את האירוע בו נפגעה המשיבה; כי אינו זוכר את השיחה עם האב בבית החולים; וכי אינו יודע כיצד נפגעה המשיבה. המבקשת, באמצעות בא כוחה, ניסתה לעמת את הרופא עם דבריו בקלטת. בתגובה לכך, ד"ר מנסור השיב כי אינו בטוח שזהו קולו שבקלטת וכי אינו זוכר את דבר השיחה שהושמעה.

3.

בעקבות זאת, ומשום שבית המשפט לא הצליח לזהות את הקול במו אוזניו, המבקשת ביקשה למנות מומחה לזיהוי קול, על מנת לבחון ולזהות אם ד"ר מנסור הוא זה ששוחח עם החוקר הפרטי בטלפון. בקשה זו נדחתה. נקבע כי אין מקום למנות מומחה כאמור, וכי היה על המבקשת להיערך מראש לכל תסריט בעניין עדותו של ד"ר מנסור בבית המשפט. בית משפט קמא הוסיף כי עדותו של ד"ר מנסור, עדות מפי השמיעה היא וחשיבותה מועטה לצורך התביעה המתנהלת בפניו. עם זאת, בית משפט קמא לא סתם את הגולל בפני קבלת הקלטת כראיה, וציין בהחלטתו מיום 12.3.2018 כי ישוב ויבחן בשנית את הקלטת וככל שייווכח כי הקול הוא קולו של ד"ר מנסור, אזי הדברים יילקחו בחשבון.

4.

מכאן הבקשה שבפניי. המבקשת טענה כי שגה בית משפט קמא עת סירב למנות מומחה לזיהוי קול. לשיטת המבקשת, יש בבקשתה זו ליתן מענה לשאלה אם מי שנשמע בקלטת הוא ד"ר מנסור אם לאו, ובכך להגיע לחקר האמת. המבקשת מדגישה כי לבקשתה יש משנה חשיבות נוכח העובדה שבית המשפט התקשה במהלך הדיון לזהות את הקול בקלטת. המבקשת תהתה, אם בית משפט קמא התקשה במהלך הדיון לזהות את הקול, בעוד שזיכרונו והתרשמותו טריים, אזי כיצד יצליח לעשות כן בהמשך בעת מתן פסק דין? בנוסף, לגישת המבקשת, טעה בית משפט קמא בהעריכו את חשיבות עדותו של ד"ר מנסור. נטען כי דברים אלו נכנסים בגדר החריגים לכלל הפוסל עדות מפי השמיעה (רס גסטה) וכי לעדות זו משקל רב.

5.

לאחר עיון בבקשה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

ככלל, דיני הראיות הכלליים, מגבילים את האפשרות לחקור עד ולתקוף את מהימנותו בעניינים צדדיים (ראו, לדוגמה, בג"ץ 233/85 אלהוזייל נ' משטרת ישראל , פ"ד לט(4) 124, 130-129 (1985)). במקרה דנן, אין מדובר בעניין צדדי, אלא בנושא היורד לשורש העדות. עם זאת, הלכה ידועה עמנו היא כי בידי הערכאה המבררת נתון שיקול דעת רחב בהחלטות הנוגעות לאופן ניהול ההליך, ובכלל זה החלטה אם למנות או לא למנות מומחה מטעמה (תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 נוקטת לשון "בית המשפט או הרשם רשאי ..."). ההחלטה מושא הבקשה היא מסוג ההחלטות שלגביהן מידת ההתערבות תהא מוגבלת אך למקרים חריגים (ראו והשוו: רע"א 2580/18 סמי נ' שעבאן (17.4.2018); רע"א 2526/18 פלוני נ' פלוני (12.4.2018); רע"א 5207/12 פלונית נ' הפול חברה לביטוח בע"מ (17.12.2017)). הבקשה שבפנינו מתייחסת למינוי מומחה לבחינת קולו של אחד העדים – עניין לנו בגרעין שיקול הדעת בניהול ההליך והנוגע למהימנות אחד העדים, נושא המסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. לא השתכנעתי כי מקרה זה נמנה על המקרים החריגים הדורשים התערבותו של בית משפט זה.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,500 ₪.