פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 1099/22
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. מרכז החינוך העצמאי לת"ת ובתי ספר
2. כלל חברה לביטוח בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע
מיום 4.1.2022 בבר"ע 60356-12-21 שניתנה על ידי כבוד השופטת העמיתה ש' דברת
בשם המבקשת:
עו"ד ינון הדאיה
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 4.1.2022 (בר"ע 60356-12-21, השופטת העמיתה ש' דברת ). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בבאר שבע מיום 21.11.2021 (ת"א 31338-06-20, סגן הנשיא י' ברוזה ).
2.
המבקשת, קטינה ילידת 2007, נפלה בחצר בית הספר שבו למדה ביום 27.11.2013 וכתוצאה מכך נגרמו לה חבלות שונות. המשיבה 1 היא עמותה רשומה המפעילה מוסדות חינוך ברחבי הארץ, ביניהם בית הספר שבו התרחש המקרה הנדון, והמשיבה 2 היא מי ששימשה כמבטחת במסגרת פוליסת ביטוח תאונות אישיות של תלמידי בית הספר.
3.
על רקע האירוע המתואר, ביום 12.6.2020 הגישה המבקשת תביעה כנגד המשיבים לבית משפט השלום ובה עתרה לקבלת פיצויים עבור הנזקים שנגרמו לה לטענתה. במסגרת ניהול התביעה, ביום 5.4.2021 מינה בית משפט השלום את ד"ר אלכס גפטלר כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה. ביום 30.5.2021 בדק ד"ר גפטלר את המבקשת, ולאחר מכן הגיש את חוות דעתו לבית משפט השלום ביום 29.7.2021.
4.
כחודשיים מאוחר יותר, לטענת בא-כוח המבקשת, כאשר עבר על חומרי הראיות בתיק הוא הבחין בכך שד"ר גפטלר טיפל במבקשת טרם הגשת התביעה, בביקור שנערך במרפאה אורתופדית ביום 14.1.2014. יוער כי ד"ר גפטלר ציין בחוות דעתו את הביקור האמור כחלק מסקירת קורותיה הרפואיות של המבקשת, אך מבלי להזכיר כי הוא היה הרופא שביצע את הבדיקה באותה הזדמנות.
5.
בעקבות גילוי זה, ביום 19.9.2021, בא-כוחה של המבקשת הגיש בקשה לבית משפט השלום, שבה עתר לפסול את ד"ר גפטלר מלשמש כעד מומחה מטעם בית המשפט וכן להורות על הוצאת חוות דעתו מהתיק. בבקשה נטען שחוות הדעת ניתנה בניגוד לנייר עמדה שפרסמה הלשכה לאתיקה רפואית בהסתדרות הרפואית בישראל בחודש דצמבר 2004, אשר לפיו "ככלל, לא יפעל רופא נגד מי שנמצא בטיפולו". בנוסף, צוין כי סעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 מסמיך את בית המשפט לסרב לקבל חוות דעת מומחה כראיה מקום שהתעורר חשש לעיוות דין. בהקשר זה הודגש כי העובדה שד"ר גרטלר נמנע מלציין שבדק בעצמו את המבקשת בעבר, וכן העובדה שבחר לאמץ עמדה זהה לזו שהופיעה בסיכום הביקור מיום 14.1.2014, מעוררות ספק בדבר האובייקטיביות שלו כעד מומחה מטעם בית המשפט, ועל כן יש לפסול אותו.
6.
ביום 19.11.2021 נתן בית משפט השלום החלטה שבה נקבע דיון לקדם משפט מסכם, שבו יעיד ד"ר גפטלר כמומחה רפואי ותינתן לצדדים הזדמנות לחקור אותו. ההחלטה לא כללה התייחסות לבקשה לפסילת המומחה. יומיים לאחר מכן, ביום 21.11.2021 הגיש בא-כוח המבקשת הודעת הבהרה, ובה טען כי יש להכריע בבקשתו לפסילת המומחה עוד קודם לקיום הדיון שנקבע.
7.
בו ביום נתן בית משפט השלום החלטה נוספת שבה קבע כי בקשת הפסילה תידון לאחר שהמומחה ייחקר ויתברר תוכן עמדתו. בנוסף, צוין בהחלטה כי העובדה שבא-כוח המבקשת העלה את טענותיו בעניין רק בשלב של הכנת התחשיבים, ולא בעת שהמבקשת נבדקה על ידי ד"ר גפטלר, מצדיקה כשלעצמה לשמוע את עמדתו של המומחה ולאפשר לו להבהיר אותה בטרם תינתן החלטה בבקשת הפסילה.
8.
ביום 27.12.2021 המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. בבקשה חזרה המבקשת על עיקרי טענותיה, והוסיפה כי הבקשה לפסילת המומחה נכנסת בגדר המקרים החריגים שבהם נפל פגם היורד לשורשו של העניין ושיש בו כדי לגרום לעיוות דין, באופן המצדיק את קבלתה. לטענת המבקשת, די בעובדה שד"ר גפטלר נמנע מלהצהיר על ניגוד העניינים שבו היה מצוי עוד במועד מינויו כדי לפסול אותו מלשמש כעד מומחה מטעם בית המשפט.
9.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, וסמך ידיו על החלטתו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפל כל פגם בהחלטה האמורה, והדגיש כי בית משפט השלום טרם הכריע בבקשת הפסילה ועל כן לא סגר את הדלת בפני טענות המבקשת. במסגרת ההחלטה חייב בית המשפט המחוזי את המבקשת בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,000 שקלים.
10.
הבקשה שבפני נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. במסגרת הבקשה שבה ומעלה המבקשת את עיקרי הטענות שהועלו בגלגולים הקודמים. לטענת המבקשת, קיים קושי משמעותי במינוי מומחה להכרעה בסוגיה בעלת חשיבות כאשר הוא מונחה על ידי אבחון שהוא עצמו נתן עוד בשנת 2014. בהקשר זה הדגישה
המבקשת כי מומחה מטעם בית המשפט נדרש להיות נטול פניות ופתוח לבחון את נסיבות העניין באופן אובייקטיבי וללא דעה מוקדמת מגובשת.
11.
לאחר שבחנתי את הדברים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. זאת בשים לב לאמת המידה המצמצמת הנוהגת באשר להתערבות בהחלטות הנוגעות לפסילתם של מומחים רפואיים (ראו: רע"א 5902/19 פלונית נ' מדינת ישראל משרד הבריאות , פסקה 9 (18.11.2019)), ולא כל שכן נוכח טיבו של הפגם הנטען. הדברים אמורים ביתר שאת בשים לב לכך שעסקינן בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" (ראו: רע"א 8193/16 פלונית נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ , פסקאות 5-4 (1.12.2016); רע"א 2526/18 פלוני נ' פלוני , פסקה 4 (12.4.2018)).
12.
אכן, אין ספק שנקודת המוצא היא האיסור על הימצאות של מומחה מטעם בית משפט במצב של ניגוד עניינים. נושא זה מוסדר כיום בתקנה 89 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות ) המורה הן על איסור זה, והן על החובה להצהיר על קיומן של זיקות שונות בין המומחה לבין השופט, בעלי הדין ובאי-כוחם או על העדרן. בהקשר זה יצוין כי כחלק מדרישה זו נדרש המומחה להצהיר אם נתן חוות דעת או שירות אחר לאחד מבעלי הדין או לבאי כוחם בשנתיים שקדמו למועד מינויו הנוכחי. בנוסף, נדרש המומחה להצהיר באופן כללי על כל זיקה אחרת העלולה להעמידו במצב של חשש לניגוד עניינים. יצוין כי תקנה 89 לתקנות החדשות החליפה את תקנה 126 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ואף הרחיבה את סוגי ניגוד העניינים והמצבים שעשויים להביא לפסילת מומחה מטעם בית המשפט (ראו: יששכר רוזן-צבי,
הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 402-401 (2021)).
13.
האמת ניתנת להיאמר: מלכתחילה טוב היה עושה המומחה לו היה מגלה אף את מעורבותו המוגבלת בבדיקתה של המבקשת בשנת 2014. אולם, לא זו השאלה שהתעוררה בהליך דנן. השאלה היא, האם מדובר במצב שבו אי-הגילוי מהווה עילה לפסילתו של המומחה בשלב זה. הלכה היא כי פסילה של מומחה רפואי שמונה מטעם בית המשפט תיעשה במקרים חריגים ביותר, שבהם נמצא כי נפל פגם היורד לשורש העניין והעלול לגרום לעיוות דין (רע"א 7098/10 טביבזדה נ' שירותי בריאות כללית , פסקה 6 (31.1.2011)).
14.
מכל מקום, במקרה דנן, בית משפט השלום הותיר מקום להצגת שאלות למומחה ובמובן זה לא סתם את הגולל על האפשרות לפסילתו. בנסיבות אלה, גם אם ניתן היה להחליט אחרת, דומה שאין מקום להתערב בהחלטה שהתקבלה, בהתחשב באמת המידה המצמצמת לביקורת על החלטות מסוג זה.
15.
סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה ובנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ז' באדר ב התשפ"ב (10.3.2022).
ש ו פ ט ת