רע"א 8193/16 פלוני נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 10.10.2016 של בית המשפט המחוזי בנצרת (רע"א 974-10-16, כב' השופטת ר' גלפז מוקדי ), בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטתו מיום 26.9.2016 של בית משפט השלום בעפולה (ת"א 43896-11-13, כב' השופטת ש' נאשף-אבו אחמד ).

1.המבקשת הגישה בשנת 2013 תביעה כנגד המשיבה בבית משפט השלום בעפולה בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בתאונת דרכים ביום 26.10.2009. בגדר תביעה זו, מינה בית משפט השלום ביום 13.4.2016 את פרופ' חיים צינמן כמומחה מטעמו בתחום האורתופדי (להלן: המומחה ). למחרת היום הגישה המבקשת בקשה לביטול מינויו של המומחה, בטענה כי המומחה מחזיק בעמדות שיש בהן משוא פנים אשר עלולות לגרום עיוות דין למבקשת. המבקשת ביססה טענה זו על חוות דעת שנתן המומחה בהליך אחר המתנהל בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (ב"ל 61145-12-13) (להלן: ההליך הנוסף ), שממנה ניתן ללמוד, לשיטת המבקשת, שהמומחה מחזיק בעמדה שלילית לגבי נפגעי תאונות דרכים. בית משפט השלום קיבל את תשובת המשיבה לבקשה, כמו גם את תגובתו של המומחה אשר שלל את הטענות שהועלו כנגדו. בית משפט השלום קבע כי לא נסתרה החזקה שהמומחה מטעם בית המשפט פועל בהגינות ובמקצועיות, וכי דבריו של המומחה בהליך הנוסף אינם מבססים קיומו של משוא פנים.

2.המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה מבלי לקבל את תשובת המשיבה. בית המשפט המחוזי קבע כי לא עלה בידי המבקשת לבסס קיומו של משוא פנים המצדיק את פסילת המומחה. צוין, כי דברי המומחה בהליך הנוסף נאמרו בעניין אחר ובהקשרים אחרים, וכוונו למקרה הספציפי בו עסקו שם. בית המשפט המחוזי ציין עוד, כי על אף שהמומחה טרם החל בעבודתו, בביטול המינוי יש כדי להטיל במומחה דופי, וכי לא נמצאה עילה להורות על הביטול.

3.כנגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנא. המבקשת טוענת בבקשתה, כי יש מקום להעניק רשות ערעור בשל השאלה הכללית העולה מהעניין דנא, שהיא, לשיטתה, החריגים ל"חזקת התקינות" של מומחה מטעם בית המשפט. המבקשת סבורה, כי אמירותיו של המומחה בהליך הנוסף הן אמירות בגנות כלל נפגעי תאונות הדרכים והמסגרת הנורמטיבית המסדירה מינוי מומחים וקביעת אחוזי נכות בעקבות תאונות דרכים. לשיטתה, ההסתמכות על תגובתו של המומחה כטעם לדחיית הבקשה לביטול המינוי מוטעית, שכן תגובתו היא בבחינת חוכמה לאחר מעשה. המבקשת טוענת עוד, כי בהליך הנוסף המתנהל בפני בית הדין לעבודה קבע בית הדין כי יש מקום למנות מומחה נוסף, דבר שיש בו כדי ללמד על סתירת "חזקת התקינות" של המומחה מטעם בית המשפט. לטענתה, השארת מינויו של המומחה תביא לתוצאות ידועות מראש כנגד המבקשת, שיש בהן כדי להביא לעיוות דין. המבקשת טוענת, כי הפסיקה אליה הפנו הערכאות הקודמות בעניין ביטול מינוי מומחים, עסקו במקרים בהם ביטול המינוי נעשה בשלבים מתקדמים יותר של ההליך, לאחר שהמומחה נתן חוות דעתו ואף נחקר בחקירה נגדית. לטענת המבקשת, בשים לב לטעמי הבקשה, כמו גם לעיתוי הגשתה, היה מקום לפסול את המומחה.

4.לאחר העיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל דעה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטה אחרת ב"גלגול שלישי", כאשר רשות ניתנת, כידוע, רק כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית או כללית, החורגת מעניינם של הצדדים.

לא מצאתי כי המקרה דנא מעורר שאלה כללית כאמור כפי שטענה המבקשת. אין המדובר במקרה המתווה את גבולות החריגים לביטול מינויו של מומחה, אלא בבחינה ספציפית, על פי נסיבות המקרה, אם התקיימו במומחה משוא הפנים, או עילה אחרת, המצדיקים את ביטול מינויו. הפסיקה עמדה לא פעם על כך שלא בנקל ייפסל מומחה שמונה מטעם בית המשפט, וכי על המבקש לסתור את חזקת המקצועיות של המומחה להביא אינדיקציות ברורות לניגוד עניינים או משוא פנים כאמור (ראו: אליעזר ריבלין תאונות הדרכים: תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים

685 (מהדורה רביעית, 2012); רע"א 6264/15 פלונית נ' משרד הבריאות

(10.11.2015); רע"א 6571/15 פלוני נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (1.2.2016)). נמצא, כי נפסקה הלכה בשאלה הכללית מתי יהא זה ראוי לבטל מינויו של מומחה מטעם בית המשפט, וענייננו אך ביישום הלכה זו. שתי הערכאות הקודמות סברו כי המבקשת לא הצביעה על משוא פנים המצדיק את פסילתו של המומחה, ואין מקום להתערב בקביעה זו, לא כל שכן ב"גלגול שלישי". עוד יצוין, כי העובדה שהבקשה הוגשה בטרם הגיש המומחה את חוות דעתו נשקלה אף היא על-ידי הערכאות הקודמות כדבעי. דחיית הבקשה לפסילת מומחה אינה יוצרת מצב בלתי הדיר, ולו תסבור המבקשת, בסופו של יום, כי זכויותיה קופחו, תוכל להעלות טענותיה במסגרת המתאימה לכך. נוכח העובדה שעדיין לא הוגשה חוות דעתו של המומחה, לא ניתן לשלול, כי הצורך בכך יתייתר ממילא.

5.הבקשה נדחית. נדמה כי כלל לא היה מקום להגישה, בהתחשב, בין היתר, במבחנים הידועים היטב לעניין מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", במיוחד כשמדובר בהחלטת ביניים, ובנוסף לכך עסקינן בהחלטה שאינה בלתי הפיכה, שבמקרה המתאים ניתן יהיה להשיג עליה במסגרת פסק הדין. בנסיבות אלה יש מקום לחייב את המבקשת בהוצאות לטובת אוצר המדינה, גם אם על הצד המתון.

המבקשת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,000 ש"ח.