רע"א 7098/10 אוהד טביבזדה נ. שירותי בריאות כללית

1.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה נגד המשיבה-הנתבעת (שירותי בריאות כללית, להלן: המשיבה ) בגין נזקים שנגרמו לו לאחר לידתו כפג. הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות מטעמם וראיותיהם נשמעו. בתום שמיעת הראיות, הציע בית המשפט לצדדים כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט, שייתן חוות דעת בשאלות שבמחלוקת. בהסכמת הצדדים, מונה פרופ' אידלמן (להלן: המומחה המוסכם ), שהוצע על ידי המבקש. בחוות הדעת שהגיש המומחה המוסכם, הוא הגיע לכלל מסקנה כי רופאי המשיבה עמדו בסטנדרטים הרפואיים שהיו מקובלים בעת הרלבנטית במדינת ישראל, ולפיכך אין בסיס לטענת רשלנות כלפי המשיבה.

2.

לאחר קבלת חוות דעת המומחה המוסכם, הגיש המבקש בקשה למשיכת חוות דעת המומחה המוסכם מתיק בית המשפט. המבקש טען כי בניגוד להחלטת בית המשפט, העבירה המשיבה למומחה המוסכם את תצהיר עדותו הראשית של המומחה מטעמה, פרופ' זמורה , וכי המומחה המוסכם הסתמך על תצהיר זה בחוות דעתו. עוד טען המבקש כי המשיבה לא שלחה לו העתק מהחומר ששלחה למומחה המוסכם, ולפיכך לא יכול היה לדעת על משלוח החומר האסור, ולהתרות על כך מבעוד מועד (לעניין זה יצוין כי המשיבה צירפה אמנם תצהיר מטעם מנהלת משרדה, לפיה החומר האמור נשלח למבקש, אולם זאת בלא כל אישור מסירה ו/או אישור פקס התומכים בכך. המבקש מצידו הגיש תצהיר מטעם מזכירה במשרדו על כך שהחומר ששוגר למומחה המוסכם לא נתקבל מעולם במשרד. בתשובה שהוגשה לבית משפט זה לא מצאנו כל התייחסות של המשיבה לסוגיה זו). המשיבה מצידה ציינה כי תצהירו של פרופ' זמורה נשלח למומחה המוסכם בעטייה של טעות משרדית שנעשתה בתום-לב. לשיטתה, מאחר שלפני המומחה עמדה גם גרסת הורי המבקש, הרי שנוצר "איזון" בין גרסאות הצדדים שעמדו לפני המומחה. עוד הדגישה המשיבה כי המומחה המוסכם הוצע על ידי המבקש, וכי ניתן לרפא את הפגם שנפל באמצעות חקירתו של המומחה על חוות דעתו.

3.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' פרקש ) דחה את הבקשה למשיכת חוות דעת המומחה המוסכם. בהחלטתו קבע בית המשפט כי המקרה שלפניו "אינו נכנס בשערי אותם מקרים חריגים אשר בהם יפסול בית המשפט מומחה שמינה. יש לסמוך על ניסיונו של המומחה ועל הידע המקצועי שלו, שידע לסנן ולברור את המידע והמסמכים הנמסרים לו על סמך החומר הרפואי וההתרשמות המקצועית שלו. חזקה על המומחה" – כך נקבע – "כי ידע לפעול ביושר ובהגינות ללא משוא פנים, אף לאחר שעיין בתצהירו של פרופ' זמורה מטעם הנתבעת". בית המשפט ציין כי הציע למבקש למחוק משפטים מסוימים מחוות הדעת, וקבע כי, מכל מקום, ניתן יהיה לעמוד על "מידת השפעתם של נתונים כאלו ואחרים שצוינו בתצהירו של פרופ' זמורה... במסגרת שאלות הבהרה שיופנו למומחה ואם יהא בכך צורך, במסגרת חקירתו הנגדית".

4.

המבקש אינו משלים עם ההחלטה ומכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו. המבקש חוזר על הטענות שהעלה בפני בית משפט קמא. הוא מוסיף ומדגיש כי המשיבה ביקשה להמציא למומחה המוסכם תצהירים וחומר נוסף מטעמה, אך בית המשפט קמא אסר עליה לעשות כן באופן מפורש. לטענתו, גם אם הנזק נגרם לו בתום לב, הרי שמדובר בנזק בלתי הפיך שלא ניתן לתקנו, אף לא באמצעות מחיקת משפטים מסוימים מחוות הדעת, כפי שהציע בית משפט קמא. עוד מלין המבקש על כך שהמומחה המוסכם לא דיווח לבית המשפט עם קבלת המינוי כי נתן חוות דעת מטעם המשיבה בתביעה אחרת שהתנהלה בבית המשפט המחוזי בחיפה. המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי. בתשובתה היא חוזרת וטוענת כי מדובר בטעות משרדית שנעשתה בתום לב, וכי אין בכך כדי להביא לפסילתו האוטומטית של המומחה המוסכם. עוד מוסיפה המשיבה כי המומחה המוסכם אמנם נתן לה, במסגרת תיק אחר, חוות דעת, אלא שמדובר בתיק משנת 2002. לשיטתה, בהתחשב במיעוט הרופאים המתמחים בתחום הנדון, ובכך שאין למשיבה כל קשרים אישיים עם המומחה – אין במתן חוות הדעת בעבר כדי לפגוע בתום ליבו של המומחה המוסכם.

למען שלמות התמונה יצוין כי בית משפט קמא נדרש אף לסוגיה זו האחרונה, במסגרת החלטה נוספת שנתן ביום 10.11.2010 (להלן: ההחלטה הנוספת ), במסגרת בקשה לעיון מחדש בהחלטתו שלא לפסול את המומחה המוסכם. בית המשפט קבע לעניין זה כי "אכן היה מקום שבאת כוח הנתבעת תודיע בעת הדיון על מינוי המומחה על כך שהמומחה נתן בעבר חוות דעת וחוות דעת משלימה בתיק אחר מטעם הנתבעת. ואולם, בשלב זה, לאחר שניתנה חוות הדעת, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לפסול את חוות הדעת של המומחה".

5.

החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. ברע"א 5611/07 לינצקי נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י (טרם פורסם, 21.10.07) עמדנו על תפקידו המיוחד של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, וכן על חלק מן השיקולים שיובאו בחשבון על ידי בית המשפט, בדונו בבקשה לפסול מומחה שמונה על-ידו: " נוכח תפקידו המיוחד של המומחה הרפואי שמונה על-ידי בית-המשפט" – כך קבענו שם – "מוטלות עליו חובות שונות ובהן החובה לנהוג באובייקטיביות וללא משוא פנים, ותוך הקפדה שהדבר גם ייראה. סטייה מעקרונות אלה והפרת חובת הנאמנות של המומחה כרופא, עשויה להוביל לפסילתו או לפסילת חוות-הדעת שנתן (ראו למשל ע"א 600/96 אדרי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , (לא פורסם, ניתן ביום 17.7.1996)). יחד עם זאת, כבר נפסק בעבר כי משמונה מומחה מטעם בית-המשפט, חזקה עליו שינהג באופן מקצועי, ויעשה מלאכתו נאמנה (השוו: רע"א 1548/06 עדי אטיאס נ' ד"ר בלכר מריאן (טרם פורסם, ניתן ביום 20.4.2006)); וכי לפיכך, פסילתו יכול שתיעשה רק בנסיבות חריגות. כך במיוחד, מקום שזה כבר נתן את חוות-דעתו וכאשר בתוצאת חוות-הדעת יש כדי להשפיע על שיקוליו של בעל-הדין המבקש את פסילתו (ראו: רע"א 4144/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' גרינשטיין (טרם פורסם, ניתן ביום 3.7.2006))".

6.

אכן,

הלכה היא כי חוות דעתו של מומחה לא תיפסל אלא אם מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, שיש בו כדי לגרום לעיוות דין. בנסיבות המקרה דנן, סבורני כי מתקיימות אותן נסיבות חריגות: לא זו בלבד שמראית פני הצדק נפגעה, אלא שמדובר בהצטברות של פגמים, היורדת לשורשה של חוות הדעת ומצדיקה את פסילת חוות הדעת כולה. במה דברים אמורים? בתצהירו של פרופ' זמורה, שהוגש למומחה המוסכם בניגוד להוראות בית המשפט, מציין הוא כי "במהלך אישפוזו [של המבקש] הוכנס קטטר עורקי לטבורו של הפג... קטטר זה גרם לאיסכמיה (אי-ספיקת דם) של שריר הגלוטאוס (העכוז) ושל קצות האצבעות בכף רגלו השמאלית. מייד [הדגשה הוספה]

עם הופעת סימני האיסכמיה (שכן בשל היותו פג קטנטן הוא היה תחת השגחה וטיפול תמידיים) הוצא הקטטר". והנה, בחינת חוות דעת המומחה המוסכם מעלה כי הלה הסתמך באופן ברור על התצהיר האמור. כך, מציין המומחה המוסכם כי

"לפי ההצרה [כך במקור] של ד"ר זמורה (רופא בכיר במחלקה באותה תקופה) 'מיד עם הופעת הסימנים האיסכמיים מספר דקות לאחר שנצפה... הוציאו המטפלים את הקטטר' (כפי שציינתי למעלה דפי 'מעקב רפואי' מהתיק לא עמדו לרשותי ולכן אין תיעוד בזמן אמת על לוח הזמנים בעניין זמן הוצאת הקטטר)".

בהמשך דן המומחה המוסכם בשאלה "אם הרופאים הוציאו את הקטטר מיידי [כך במקור, הדגשה הוספה] מדוע לא חל שיפור בזרימת דם לרקמת השריר והאצבעות ברגל?", ובראש פרק אחר – שכותרתו "לפי דיווח ההורה הרופאים לא הוציאו את הקטטר במועד, אולי זה החמיר את המצב" – קובע הוא כי: "אין לי שום נתון שתומכת בתאנה [כך במקור] של ההורים. ונהפכו [כך במקור], יש הצהרה מפורשת של ד"ר זמורה שכן הוציאו את הקטטר מס' דקות אחרי שהסימנים של איסכמיה התפתחו". על רקע האמור – ובהתחשב בכך שהשאלה אם לא ניתן היה לאבחן את הפגיעות הנטענות ולהוציא את הצנתר "מבעוד מועד", הובאה לפתחו של המומחה המוסכם – דומה שלא ניתן לרפא את הפגם שנפל כתוצאה מהעיון בתצהירו של פרופ' זמורה.

7.

גם אם נניח לטובת המשיבה כי התקלה האמורה ארעה בשל טעות משרדית בתום לב, הרי שמחדלה הנוסף – אי משלוח החומר שהועבר למומחה המוסכם לעיונו של בא-כוח המבקש – גרם לכך שהלה לא יכול היה להתריע בזמן אמת על התקלה. ודוק: בבוא בית המשפט להכריע בבקשת פסילה, מייחס הוא משקל רב לעיתוי הגשת הבקשה. אכן, "הנטייה של בית המשפט לפסול מומחה מטעמו פוחתת במקום שבו המומחה נתן כבר את חוות דעתו, וכאשר תוכנה של חוות הדעת עשוי לכאורה להשפיע על שיקוליו של מבקש הפסילה" (רע"א 6234/09 חיות נ' הדר חברה לביטוח (טרם פורסם, 17.11.09)). ואולם, במקרה דנן, מחדלה של המשיבה הוא שגרם לכך שלא ניתן היה להתריע על הפגם קודם לכן, שהרי הוא נתגלה רק לאחר שהמומחה נתן כבר את חוות דעתו, ופירט במסגרתה את המסמכים שעמדו לרשותו. על זאת יש להוסיף את הפגם עליו עמד בית המשפט המחוזי במסגרת ההחלטה הנוספת – לאמור: העובדה שהמשיבה לא הודיעה לבית המשפט ולמבקש על כך שהמומחה המוסכם נתן בעבר חוות דעת בתיק אחר מטעמה. בפגם זה כשלעצמו אין כדי לפסול את חוות דעת המומחה, אולם בנסיבות המקרה דנן, מצטרף הוא אל שאר הליקויים שפורטו.

אשר על כן הערעור מתקבל. המשיבה תשא בהוצאות המבקש ובשכר טרחת עורך-דינו בסך 10,000 ש"ח.