רע"א 5734/19 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בלוד (כב' השופט צ' ויצמן ) ברע"א 49831-06-19 מיום 25.6.2019, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום ברחובות (כב' השופטת ר' הירש ) בת"א 30987-07-17 מיום 20.6.2019.

2.

המבקשת הגישה תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, במסגרתה בית המשפט מינה שלושה מומחים לבדיקת נכותה – בתחום האורתופדי, הפסיכיאטרי והכאב. בתחום האורתופדי נכותה הוערכה בשיעור של 10% והומלץ על מינוי מומחה בתחום הכאב, ובתחום הפסיכיאטרי הוערכה נכותה בשיעור של 12%. המומחה בתחום הכאב קבע כי אין למבקשת נכות בתחום הכאב אך הוסיף וחיווה דעתו כי הרופאים המטפלים והמומחים האחרים טעו באבחון המבקשת כמי סובלת מ- CRPS (תסמונת כאב אזורי מורכב), הגם ש"אישר" את אחוזי הנכות שנקבעו למבקשת בתחום האורתופדי והביע דעתו כי המומחה בתחום הפסיכיאטרי שגה (להלן: חוות הדעת בתחום הכאב ). המבקשת בקשה לפסול את חוות הדעת בתחום הכאב או לחלופין למנות מומחה נוסף, בטענה שהמומחה חרג מסמכותו בכך שהתערב בקביעת הנכות של המומחים האחרים בתיק, מבלי שהתבקש לעשות זאת ומבלי שיש לו את ההתמחות הנדרשת בתחום האורתופדיה והפסיכיאטריה.

3.

בהחלטה מיום 20.6.2019, בית משפט השלום קיבל את טענת המבקשת לפיה המומחה חרג מסמכותו, אך קבע שחריגה זו אינה מהווה פגם היורד לשורשו של עניין המצריך את פסילתה של חוות הדעת כולה. לאור זאת, הורה על פסילתן של הקביעות החורגות מהוראות המינוי שניתנו למומחה, בהתאם לכלל העיפרון הכחול. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית משפט קמא אשר דחה את בקשתה אף מבלי להידרש לתגובת הצד שכנגד. בהחלטה נקבע, כי התערבות ערכאת הערעור בהחלטת ביניים תיעשה באופן חריג, וככלל, אי פסילת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט לא נמנית על אותם מקרים חריגים. נקודת המוצא היא שהמומחה מטעם בית המשפט פעל בהגינות ובתום לב, ופסילת חוות הדעת היא אקט קיצוני וחריג השמור למקרים חריגים. נקבע, כי גם כשמדובר בחריגה מסמכות ניתן לנקוט בדרך חלופית מתונה יותר, ובענייננו – מחיקת אותם חלקים בחוות הדעת בהם חרג המומחה מסמכותו.

4.

מכאן הבקשה שלפניי.

המבקשת חזרה שוב על הטענות שהעלתה בפני הערכאות הקודמות, וטענה כי מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין המצריך את פסילתה של חוות הדעת כולה ולא ניתן לרפא פגם זה בהתאם לכלל העיפרון הכחול. נטען כי בעיית הכאב היא הבעיה הקשה ביותר ממנה המבקשת סובלת בעקבות התאונה, וכי לאור חוות הדעת של המומחה בתחום הכאב נראה כי יהיה קשה עד בלתי אפשרי להוכיח את בעייתה. את טענתה זו ביססה המבקשת באופן הנחרץ, לטעמה, בו נימק המומחה את חוות דעתו; על אופייו של המסמך הדומה יותר ל" case study " מלומד; על קביעות עובדתיות שגויות, וקביעות רפואיות סותרות הפזורות בחוות הדעת. לבסוף, טענה המבקשת כי מדובר בשאלה בעלת חשיבות ציבורית והיא "הפער של עולם המעשה הנוהג בבית המשפט אל מול עולם ההלכה הנעוץ בזכויות המוקנות לתובע בכל הליך אזרחי וכן במקרה של התנגשות בין הלכות בית המשפט העליון הנוגעות לאותה סוגיה".

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מבלי שתתבקש תגובה, בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. חרף מאמציה של המבקשת לשוות אצטלה עקרונית לבקשתה, הרי שהבקשה אינה חורגת מעניינה הפרטי של המבקשת, ולא מצאתי כי דחיית הבקשה תגרום לה עיוות דין. כידוע, הלכה מושרשת היא שלא בנקל יורה בית המשפט על פסילת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, אלא בנסיבות יוצאות דופן בהן נפל פגם היורד לשורשו של עניין ושיש בו כדי לגרום לעיוות דין קשה (רע"א 7098/10

טביבזדה נ' שירותי בריאות כללית , בפסקה 6 (31.1.2011)). אכן, חריגה מסמכות היא אחד המקרים בהם עשוי בית המשפט להורות על פסילת חוות דעת, ואין ספק כי המומחה בתחום הכאב חרג מהמנדט שניתן לו, בכך שמצא להתייחס לחוות הדעת של עמיתיו. בית משפט השלום נקט בדרך מידתית בכך שפסל חלקים מחוות הדעת, ובית המשפט המחוזי אף הדגיש כי למבקשת מסורה הזכות לחקור את המומחה ולאחר מכן ניתן יהיה לשוב ולשקול את סוגיית פסילתו. לאור זאת, ועל אף שהמקרה שבפנינו גבולי, איני רואה מקום להתערב בהחלטה, שכאמור, אינה חורגת מעניינה הפרטני של המבקשת.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות.