רע"א 4027/06 סבטלנה ברבנוב נ. בנק הפועלים בע''מ סניף קריית אתא

1.זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 1395/05 (כב' הנשיאה ב' גילאור, והשופטים י' דר וא' שיף) מיום 5.4.06, שבמסגרתו ניתן פסק דין על דרך הפשרה בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה בת.א 12762/03 (כב' השופט א' רקם) מיום 15.3.05.

2.ואלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין: המבקשת ניהלה חשבון בנק בסניף של המשיב בקרית אתא ובו הפקידה את חסכונותיה. כאשר ביקשה לשחרר כספים שחסכה אצל המבקש, התברר לה כי הכספים אינם מצויים בחשבונה. המשיב טען כי המבקשת נתנה פקודת משיכה מצידה בסך של 8500 ₪, אך המבקשת הכחישה טענה זו וטענה כי חתימתה על פקודת המשיכה זויפה. לפיכך הגישה תביעה לבית משפט השלום.

3.בית משפט השלום קבע כי משלא הצליח המשיב לסתור את ההנחה הלכאורית בדבר זיוף חתימתה של המבקשת על פקודת המשיכה, שכן לא שמר את הטופס המקורי שעליו כביכול חתמה המבקשת, דין תביעתה להתקבל במלואה. לכן חייב את המשיב לשלם למבקשת סך של 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

המשיב ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי הציע לצדדים לשקול את הצעתו לפשרה והצדדים הסכימו להצעה. בעקבות זאת ביטל בית המשפט המחוזי את פסק דינו של בית משפט השלום וקבע כי המבקשת תחזיר למשיב סך של 7000 ₪ בעשרה תשלומים שווים ורצופים באופן שקבע, וכי פיגור של יותר מ-7 ימים בתשלום כלשהו יעמיד את היתרה על סך של 14,000 ₪, שהוא הסכום ששולם על ידי המשיב למבקשת לפי פסק הדין שבוטל.

מכאן הבקשה שבפניי.

4.המבקשת, שאינה מיוצגת בהליך זה, טוענת כי בא כוחה בהליכים הקודמים הסכים להצעת בית המשפט המחוזי לפסוק על דרך הפשרה מבלי ליידעה ומבלי לשאול את דעתה וכי בכך התרשל בתפקידו. עוד טוענת היא כי היה על בית המשפט ליידע את המבקשת במישרין כי כך יפסוק, על פי הנוהל שהתוותה נציבת תלונות הציבור על השופטים. המבקשת טוענת גם כי פרוטוקול הדיון מעלה יותר מחשש כי בית המשפט הפעיל לחצים על הצדדים להסמיכו לפסוק על דרך הפשרה וכי היא לא הבינה את מהות ההליך ובוודאי שלא נתנה הסכמתה לו. לפיכך מבקשת היא להרשות לה לערעור על פסק הדין.

5.עיינתי בבקשה וכן בפסקי הדין, בפרוטוקול הדיון של בית המשפט המחוזי ובחוות הדעת של הנציבה. אין בידי להיענות לבקשת המבקשת. כנקודת מוצא, בית המשפט שלערעור יתערב בפסק דין שניתן על דרך הפשרה, רק במקרים של "חריגה קיצונית מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 858; ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה , פ"ד נג(1) 337, 345-344 (1999); רע"א 8101/04 חוסיין נ' אלון טבעון בע"מ, (תק-על 2004(4) 3363)). נסיבות מיוחדות כאמור אינן מתקיימות במקרה דנן.

לגופו של עניין, אכן, מפרוטוקול הדיון עולה כי בית המשפט העלה את הצעתו לפסוק בתיק על דרך הפשרה מספר פעמים וכי לבסוף הסכימו הצדדים להצעה. עוד עולה מהפרוטוקול כי המבקשת, שהייתה מיוצגת בהליך, הגיעה לדיון לאור ובעקבות הצעת בית המשפט, דבריה נשמעו, ורק לאחר מכן התקבלה הסכמת הצדדים למתן פסק דין כאמור. בנסיבות אלה, קשה לומר כי נפל פגם בהסכמת המבקשת למתן פסק דין על דרך הפשרה באופן המחייב התערבותו של בית משפט זה.

בנסיבות אלה הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.