רע"א 4039/18 מאיר יעקוביאן נ. משה חן

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כ' מוסק ) מיום 10.4.2018 ברת"ק

18345-04-17, בגדרו בוטל פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (השופט פ' גורודצקי ) מיום 22.1.2017 בת"ק 20124-10-16. בגדרי בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע.

2.

המשיב הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות נגד המבקש בה עתר לתשלום שכר טרחת עורך דין לאחר שייצוג המבקש על ידי המשיב הופסק. בתביעתו טען המשיב כי הוא זכאי לתשלום שכר טרחה בגין טיפול משפטי שעשה עבור המבקש עד למועד בו הופסק הייצוג. בפסק דין מיום 26.3.2017 נקבע כי על אף שהמשיב לא התרשל בייצוג המבקש, בהיעדר התייחסות בהסכם שכר הטרחה למצב של הפסקת ייצוג, ובהעדר חוות דעת המלמדת על השכר הראוי בתביעה כגון דא, תביעתו של המשיב נדחית.

3.

על פסק דין זה הגיש המשיב בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי. במסגרת הבקשה, נטען בין היתר כי גם אם הסכם שכר הטרחה אינו כולל תנאי הנוגע למצב של הפסקת הייצוג, המשיב זכאי לשכר טרחה ראוי. כן נטען כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי אין בידיו היכולת לקבוע את שכר הטרחה לו זכאי המשיב. כמו כן, המשיב הלין על כך שבית משפט קמא לא ציין במהלך הדיון מיום 26.3.2018 כי הלה נדרש לצרף חוות דעת מומחה כדי להוכיח את תביעתו. אי לכך, נטען כי תוצאת פסק דינו של בית משפט קמא היא שהמבקש נהנה מעבודת המשיב מבלי לשלם לו על כך.

בפסק דינו מיום 10.4.2018 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה לרשות ערעור ודן בה כבערעור. בית המשפט קבע כי הייצוג הופסק ביוזמת המבקש, ומשכך קבע את גובה שכר הטרחה הראוי לו זכאי המשיב על דרך "האומדנה". כן הודגש כי ההיגיון והשכל הישר מוליכים למסקנה כי עורך דין שלא התרשל זכאי לשכר ראוי, אף אם השכר האמור לא נקבע בהסכם שכר הטרחה.

4.

על פסק דין זה הגיש המבקש את הבקשה לרשות ערעור שלפני. בין השאר נטען כי אילו פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה ניתן בנוכחות הצדדים ולאחר שמיעת טענות המבקש, אזי ברי כי פסק דינו של בית משפט קמא היה נותר על כנו. כן נטען כי המבקש לא הפסיק את הייצוג, אלא המשיב עצמו, ולכן אין מקום לחייב את המבקש בתשלום שכר טרחה כלשהו.

5.

לאחר העיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

6.

הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי " - רשות אשר לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הדברים אמורים אף ביתר שאת בבקשה שנסבה על פסק דין שמקורו בתביעה קטנה (ראו: רע"א 8190/14

רוזנברג נ' בזק בינלאומי בע"מ , פסקה 29 (3.6.2015); רע"א 6779/15

אבו ליל נ' האגודה לתרבות הדיור – סניף אילת , פסקה 6 (21.12.2015); רע"א 2983/17

קליין נ' ידיעות אינטרנט בע"מ , פסקה 7 (27.6.2017)). עניינה של הבקשה נטוע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין המבקש למשיב, והיא אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית. טענות המבקש הן טענות " ערעוריות " מובהקות הנוגעות לנסיבות הקונקרטיות של המקרה, ואינן מעלות כל שאלה המצדיקה בחינה ב"גלגול שלישי" . אף אין ניתן לומר כי עיוות דין חמור נגרם כאן.

7.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, וממילא הבקשה לעיכוב ביצוע מתייתרת. משלא התבקשה תשובת המשיב, לא אעשה צו להוצאות.