רע"א 4042/00 יורם אינגביר נ. פקיד שומה תל אביב - 3

המבקש הגיש ערעור על סכום השומה שנקבע לו לשנת המס 1986 (להלן: שנת המס) לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. לאחר שהגיש המשיב נימוקי שומה, ובעוד הערעור תלוי ועומד, תיקן המשיב את שומתו של המבקש מכוח הסמכות הנתונה לו על-פי סעיף 147 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], (להלן: הפקודה) והגדיל את הכנסתו החייבת במס של המבקש לשנת המס. כן הגיש המשיב נימוקי שומה מתוקנים לבית-המשפט, ואילו המבקש הגיש נימוקי ערעור מתוקנים.

משהתברר למשיב, כי בנימוקי השומה המתוקנים אין התייחסות לסכום של כ3.9- מליון ש"ח שהוסף לשומה המתוקנת, הגיש הוא בקשה לתיקון נימוקי השומה המתוקנים (להלן: בקשת התיקון), אך בטרם הכריע בית-המשפט בבקשת התיקון, הודיע המשיב לבית-המשפט, כי הוא חוזר בו מהבקשה "מטעמים השמורים עמו". בתגובה הגיש המבקש בקשה למתן פסק-דין, בה נתבקש בית-המשפט לקבוע, כי הסכומים שפורטו בבקשת התיקון אינם עוד חלק מהכנסתו החייבת במס. כן נתבקש בית-המשפט לחייב את המשיב לשלם למבקש שכר-טרחת עו"ד והוצאות משפט.

בית-המשפט המחוזי (השופטת ברכה אופיר-תום) דחה את הבקשה, מהטעם שהסכומים שפורטו בבקשת התיקון מעולם לא היו במחלוקת בין הצדדים, שכן בקשת התיקון לא אושרה, ועל-כן אין מקום למתן פסק-דין חלקי. כן חייב בית-המשפט המחוזי את המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי, בגידרה טען המבקש, כי על-פי הוראת סעיף 147(ו) לפקודה, יש לראות את הסכומים שהוספו לשומתו לאחר הגשת הערעור ככלולים בערעור שהוגש, ועל-כן הפכו סכומים אלה לחלק מהמחלוקת בין הצדדים עם תיקון השומה. כן טען המבקש, כי ללא פסק-דין חלקי ייווצר מצב בו אף אם יזכה בדין, יישאר חייב במס בגין הסכומים שפורטו בבקשת התיקון, שכן לא יתאפשר לו לחלוק על סכומים אלה.

בתשובתו הבהיר המשיב, כי משמעות חזרתו מבקשת התיקון היא, כי ויתר על קביעת סכומים אלה כהכנסות.

אכן, מהבהרה זו עולה, כי המשיב חזר בו מכוונתו להוסיף את הסכומים שפורטו בבקשת התיקון להכנסתו החייבת במס של המבקש עוד בטרם הוכרעה בקשת התיקון, ועל-כן, לא הפכו סכומים אלה לחלק מהמחלוקת בין הצדדים. מטעם זה בדין קבע בית-המשפט המחוזי, כי אין מקום למתן פסק-דין חלקי בנוגע לסכומים אלה. עם זאת, צדק המבקש בבקשו הבהרה, כי סכומים אלה הופחתו משומת המס המתוקנת שקבע לו המשיב, ולא רק נמחקו מנימוקי השומה המתוקנים. בנסיבות אלה, דעתי היא, כי בקשתו של המבקש לבית-המשפט המחוזי לא הייתה קנטרנית. לפיכך, לא היה מקום לחייבו בתשלום הוצאות משפט.

אשר-על-כן, הבקשה מתקבלת בחלקה, במובן זה שמבוטלות הוצאות המשפט שהוטלו על המבקש בבית-המשפט המחוזי. בנסיבות אלה, אין צו להוצאות בבקשה זו.