רע"א 4042/00 יורם אינגביר נ. פקיד שומה תל אביב - 3

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור. המזכיר הראשי חייב את המבקש בהפקדת ערבון בסכום של 50,000 ש"ח. ביום 22.6.00 הגיש המבקש בקשה להפחית את סכום הערבון. ביום 26.6.00 הורה כב' הרשם זולטי על העברת הבקשה לתגובת המשיב בתוך 20 ימים.

המשיב לא הגיב בחלוף 20 ימים ממועד המצאת ההחלטה. בהתאם לכך, נעתרתי ביום 27.11.00 לבקשה להפחית את סכום הערבון, וקבעתי כי הערבון יעמוד על סכום של 7,000 ש"ח, בהתאם לבקשת המבקש. המבקש הפקיד את הערבון.

ביום 4.12.00 הגיש המשיב בקשה לביטול החלטה ולדחיית בקשה להפחתת גובה העירבון. הבקשה מבוססת על הטענה שההחלטה המחייבת את תגובת המשיב לא נמסרה למשיב. התברר כי טענה זו היתה בלתי מבוססת, והמשיב תיקן את הדברים מיוזמתו, בהודעה נוספת מיום 7.12.00. עם זאת, המשיב שב וחזר על טענתו כי ההחלטה ראויה לביטול, מאחר שלדבריו הבקשה עצמה לא הועברה לידיו.

במצב דברים זה, גרמו מחדלי שני הצדדים לתסבוכת מיותרת, בעניינים שבשוליים. המבקש לא טרח להעביר עותק מבקשתו למשיב, בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי. המשיב לא הגיב להחלטת בית המשפט ולציין כי הבקשה טרם הועבר לידיו. התרתה של תסבוכת זו, היתה מובילה, בדרך הרגילה, את ביטול ההחלטה. לכאורה, כל עוד לא הומצאה הבקשה לידיו של המשיב לא חלף המועד לתגובתה הנדרשת.

יחד עם זאת, לא ניתן לומר שביטול זה הוא ביטול מן הצדק. ההחלטה המחייבת תגובה נמסרה למשיב, והיא חייבה אותו להגיב, גם אם תגובה זו היתה מצטמצמת בטענה שהבקשה לא הומצאה לידיו.

השאלה היא, אם כן, שאלה שבשיקול דעת. בשלב זה, איני רואה מקום לסטות מן ההחלטה האחרונה שניתנה ולהשיב על מכונה את ההחלטה הקודמת, וזאת מן הטעם שערבון שנקבע כבר הופקד. המשיב רשאי, אם הוא חפץ להתעכב על נושא זה, להגיש בקשה להגדלת גובה הערבון, על פי הקבוע בתקנות, וזאת אם יש בסיס ענייני לבקשה כזו (ראו תגובת המבקש, ס' 9).