רע"א 4045/01 אלברט אדרי נ. איתן חברה לביטוח בע"מ

1.המבקש נפגע בתאונת דרכים אשר הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי ( להלן: המוסד ). המשיבה חייבת בפיצויו על נזקיו בתאונה. וועדת העררים מטעם המוסד קבעה למבקש דרגת נכות בשיעור של 41%. המבקש הגיש בקשה להביא ראיות שתסתורנה את דרגת הנכות שנקבעה לו על ידי המוסד בתחומים הנוירולוגי, הפסיכיאטרי, האורטופדי ואף-אוזן-גרון. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 30.5.99. בקשת רשות הערעור על החלטה זו נדחתה גם היא ביום 9.9.99. במקביל, עירער המבקש על החלטת המוסד בפני בית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

ערעורו של המבקש התקבל ובעקבות פסק הדין נתכנסה מחדש וועדת העררים של המוסד ואישררה את החלטתה הקודמת, תוך התייחסות להנחיות של בית הדין לעבודה. בסופו של הבירור המחודש נותרה דרגת נכותו של המבקש על כנה. בהמשך, הגיש המבקש בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי, להתיר לו להביא ראיות שתסתורנה את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט פינקלמן) דחה גם בקשה זו. על החלטה זו הוגשה הבקשה לרשות ערעור הנוכחית. הוחלט לדון בבקשה זו כאילו ניתנה רשות ערעור והערעור הוגש על פי הרשות שניתנה.

2.המבקש מבקש להביא ראיות לסתור במספר תחומים רפואיים. בין היתר, הוא מבקש שימונה מומחה רפואי בתחום הריאות או פנימאי המתמחה בתחום הנשימה שיקבע את דרגת נכותו בתחום זה. בהקשר זה יש להזכיר כי בקשותיו הקודמות של המבקש, וכך גם הליכי הערעור אל מול בית הדין האזורי לעבודה, לא נגעו לדרגת הנכות שנקבעה למבקש בתחום הריאות, אלא לדרגות הנכות האחרות שנקבעו לו על ידי הוועדה הרפואית מטעמו של המוסד.

ביום 22.12.98 קבעה וועדת העררים של המוסד למבקש 10% נכות בגין הפגיעה שנגרמה לריאותיו בעקבות התאונה. ביום 12.11.00 הלין המבקש בפני וועדת העררים, שנתכנסה מחדש בעקבות פסק דינו של בית הדין לעבודה (אשר נגע כאמור להחלטות אחרות של וועדה זו, אך לא לדרגת הנכות בתחום הנ"ל), על כך שהוא "חי על חמצן 16 שעות ביום". אך, נראה מתוך הדו"ח של הוועדה, שהיא התמקדה בדיונה אך ורק בהנחיות שניתנו לה בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה ונמנעה מלדון בתלונותיו הנוספות של המבקש הנוגעות לתחומים רפואיים אחרים שלגביהם לא נתעוררו מחלוקות בערעור. לבסוף החליטו חברי הוועדה להשאיר את דרגת הנכות שנקבעה למשיב על כנה, היינו, 10% נכות בתחום הריאות.

המבקש צירף לבקשתו חוות דעת של מומחה רפואי מטעמו, ד"ר נוה טוב, לפיה בשל מגבלתו הנשימתית מגיעה דרגת נכותו לשיעור של 100% נכות. בנוסף, צירף המבקש גם מסמכים רפואיים שעליהם השתית המומחה את חוות דעתו, ביניהם תוצאות בדיקה שעבר המבקש במעבדת שינה, המעידים על כך שעוד לפני בדיקתה האחרונה של וועדת העררים הומלץ לו להיות מטופל באופן קבוע בחמצן. מסמכים אלה מראים, בין היתר, כי ההחמרה במצבו של המבקש בתחום רפואי זה, חלה בתקופה שבין קביעת הנכות על ידי וועדת העררים לבין אשרורה של דרגת הנכות על ידי אותה וועדה, לאחר מתן פסק הדין על ידי בית הדין הארצי לעבודה. מעיון בפרוטוקול ישיבתה האחרונה של הוועדה עולה לכאורה כי כל אותם מסמכים רפואיים שצירף המבקש לבקשתו, לא היו בפני הוועדה בעת התכנסותה האחרונה.

3.ההלכה היא, כי היתר להבאת ראיות לסתור את דרגת הנכות שנקבעה על פי דין ינתן במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן (ראו: בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ , פ"ד לט(4) 505). באופן עקרוני, אין בפער בין הקביעה שעל פי דין לבין הקביעה בחוות דעתו של מומחה מטעם התובע, גם אם הוא פער ניכר, כדי להוות טעם מיוחד המצדיק הבאת ראיות לסתור (בר"ע 641/85 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' סיסו , פ"ד מ' 199). עם זאת, יש מקרים, כמו בענייננו, שמדובר בפער גדול מאוד בין הנכות המגובה בראיות חיצוניות לבין זו שנקבעה "על פי כל דין" שהשפעתו על גובה הפיצוי שיפסק לתובע היא גורלית. במקרים כאלה, יש לנקוט משנה זהירות בבחינת תקינות ההליך בפני הוועדה הרפואית של המוסד, בבחינת השיקולים והנימוקים שהנחו את חברי הוועדה בקביעת דרגת הנכות בתחום האמור, ובבחינת השאלה אם מתקיימים נימוקים אשר יצדיקו מתן רשות להביא ראיות לסתור.

4.בדיון האחרון בפני ועדת הערר הלין המבקש על טיפולי החמצן שהוא עובר, אך נראה שתלונה זו לא זכתה לתשומת ליבם של חברי הוועדה. גם אם חברי הוועדה נתנו את דעתם לשאלת החמרת מצבו של המבקש בתחום זה, הרי שהדבר לא בא לידי ביטוי בפרוטוקול באופן שמאפשר מעקב אחר הלך מחשבתם. במצב דברים כזה, כשלמעשה וועדת העררים לא דנה בשאלת החמרת מצבו הרפואי של המבקש בתחום הריאות, וכשעולה מן התיעוד הרפואי כי החמרת המצב הנה מוחשית ביותר, יש לאפשר למבקש להביא ראיות שתסתורנה את קביעת הנכות המקורית של המוסד, כך שהפיצוי שיקבע לו יהלום את מצבו הרפואי שנגרם לו בעקבות התאונה.

5.באשר, לשאר התחומים הרפואיים, לא מצאתי נסיבות המצדיקות התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי. וועדת הערעורים של המוסד דנה מחדש במצבו הרפואי של המבקש, תוך התייחסות להנחיותיו של בית הדין הארצי לעבודה ועל כן אין להתיר לו להביא ראיות שתסתורנה את דרגת נכותו.

הערעור מתקבל במובן זה שיותר למבקש להביא ראיות שתסתורנה את קביעת המוסד לעניין דרגת נכותו בתחום הריאות. בית המשפט המחוזי ימנה מומחה רפואי בתחום הריאות או פנימאי המתמחה בתחום הנשימה, על מנת שתקבע דרגת נכותו של המבקש בתחום זה.

המשיבה תישא בהוצאות המבקש בסך 10,000 שקלים.