פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4059/14
לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל
המבקש:
עו"ד צוריאל חזי
נ ג ד
המשיבים:
1. ידיעות אחרונות בע"מ
2. ארנון מוזס
3. מקומון "ידיעות ירושלים"
4. ידידה פרץ
5. סיגל רגב
6. יעל אדמוני
7. רענן בר-טל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים בתיק ע"א 15828-10-13 שניתן ביום 4.5.2014 על ידי
כב' השופטת רבקה פרידמן-פלדמן
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 4.5.2014 של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן ) בע"א 15828-10-13, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו מיום 22.8.2013 של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ע' שחם ) בת"א 3586/09 אשר דחה את תביעתו של המבקש בעיקרה. עניינה של הבקשה בתביעת לשון הרע.
רקע והליכים קודמים
1.
כעולה מפסקי הדין קמא, ביום 15.2.2008 פורסמה כתבה במקומון "ידיעות ירושלים" (להלן: העיתון ) בה נכתב, בין השאר, שעשרות עובדים במגן דוד אדום (להלן: מד"א ) חתמו על עצומה נגד מינויו של המבקש לתפקיד פרמדיק אחראי בגזרת בנימין ומעלה אדומים (בו זכה במכרז מיום 7.2.2008), משום, שלדבריהם, המבקש אינו מתאים לתפקיד, והם אינם מתכוונים לשתף עימו פעולה. כמו כן, נכתב כי גם גורמים בהנהלת מד"א התנגדו למינוי המבקש משום שבעבר הוא ננזף במהלך "שני בירורים קשים".
2.
המבקש הגיש לבית משפט השלום בירושלים תביעה נגד העיתון, הכתבת (המשיבה 4) וגורמים נוספים הקשורים להוצאת העיתון, ניהולו ועריכתו, בעילה של לשון הרע ופגיעה בפרטיות לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק ). בכתב התביעה נטען, כי מעולם לא פורסמה או נחתמה עצומה נגד המבקש, אף גורם בהנהלת מד"א לא התנגד למינויו, וכמו כן - הוא מעולם לא ננזף במהלך עבודתו כפרמדיק, והתקיים רק בירור אחד בעניינו אשר התברר כמיותר.
3.
לאחר שמיעת הראיות החליט בית משפט השלום לדחות את עיקר תביעת המבקש. בתמצית, נקבע כי פרסום קיומה של העצומה, פרסום הבירורים והנזיפות ופרסום התנגדותם של גורמים בהנהלת מד"א למינוי המבקש – אמנם מהווים כולם "לשון הרע" כמשמעו בחוק. עם זאת, נקבע ביחס למרבית העניינים בכתבה – פרסום העצומה, אי התאמת המבקש לתפקידו, והבירורים שנעשו למבקש – כי למשיבים עומדות ההגנות שבחוק, "אמת בפרסום" ו"תום לב" (סעיפים 14 ו-15(2) לחוק, בהתאמה). ואולם, לעניין פרסום התנגדותם של גורמים בהנהלה למינוי המבקש, קבע בית המשפט, כי לא עומדת למשיבים הגנת "אמת בפרסום" משום שעל פי עדויות חברי ההנהלה התברר כי לא הובעה התנגדות כאמור, וגם הגנת "תום הלב" לא התקבלה ביחס לעניין זה, כיוון שלא הונחה בפני בית המשפט תשתית ראייתית מספיקה לקבוע כי התקיימה אמת מידה של עיתונות אחראית בפרסום זה.
4.
על רקע האמור קבע בית משפט השלום כי על המשיבים לפצות את המבקש בסכום של 5,000 ש"ח. בית המשפט היה מודע לכך כי מדובר בסכום פיצוי "נמוך באופן יחסי", כלשונו, אך הוא נימק את קביעתו בכך שהמבקש לא הניח תשתית ממשית בדבר נזקי הממון שנגרמו לו, הפרסום היחיד בגינו לא עומדת למשיבים הגנה אינו עיקרי או בולט, הכתבה התפרסמה בעיתון מקומי בעל תפוצה מוגבלת, וכן כי מעדות הכתבת, עולה, כי מטרת הפרסום לא הייתה לפגוע במבקש.
5.
על פסק הדין ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. בערעור נטען, בין היתר, כי בית משפט השלום שגה בכך שקבע כי הפרסום בעניינו ביחס לשתי פרשיות חוסה תחת ההגנות שבחוק. נטען עוד שהסכום שנפסק נמוך מדי וכן שבית המשפט לא התייחס לראיות שהובאו על ידי המבקש ולא איפשר לו להביא ראיות ולזמן את עדיו.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, ונימק זאת בכך שמדובר בערעור העוסק בשאלות שבעובדה ובמהימנות העדים בלבד. נקבע כי שאלות אלו הועלו בערכאה הדיונית וקיבלו התייחסות רחבה בפסק הדין, ועיקרון ידוע הוא שאין מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
בקשת רשות הערעור
6.
בבקשתו, טוען המבקש כי המקרה דנא מצדיק התערבות של בית משפט זה ב"גלגול שלישי" בשל שיקולי צדק והגינות ועל מנת לתקן את "עיוותי הדין החריגים" שנגרמו בפסיקת הערכאות הקודמות.
7.
לגופו של עניין, המבקש מלין פעם נוספת על קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום לגבי מהימנות העדים והראיות שהובאו בפניו. כך, נטען בבקשה, כי העצומה נגדו זויפה, וכי העדים מטעמו אשר מופיעים ברשימת החותמים העידו כי מעולם לא חתמו על עצומה זו או ראו אותה. עוד נטען, כי בית משפט השלום קבע כי עדי התביעה מהימנים, בעוד שלמעשה מדובר בבעלי אינטרס, אשר יזמו את הפרסום ומסרו את הידיעה הכוזבת לעיתון.
8.
המבקש גם מציין בבקשתו כי שופט בית משפט השלום שדן בתביעה מונה זה מכבר לכהונה בבית המשפט המחוזי שדן בערעורו, ולכן עולה החשש שמינוי זה גרם לחוסר נעימות לשופטת שדנה בערעור לקבל ערעור זה.
דיון והכרעה
9.
לאחר העיון באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות וזאת אף בלי שיהא צורך לבקש תשובה. על אף טענותיו של המבקש, לא התרשמתי כי נפלו בפסקי הדין קמא עיוותי דין שיש לתקנם, ואין בטענותיו של המבקש אלא ניסיון לערער על הקביעות העובדתיות שנקבעו בערכאה הדיונית.
10.
כפי שציין בית משפט קמא, עיקר טענותיו של המבקש נסובו סביב עניין מהימנות העדים וממצאים עובדתיים, שערכאת הערעור אינה נוטה, כידוע, להתערב בהם, למעט במקרים חריגים ביותר שאינם מתקיימים במקרה דנא. מעבר לצורך אציין, כי לא התרשמתי שנעשה אי צדק עם המבקש, כפי שנטען בבקשה. פסק דינו של בית משפט השלום אוחז לא פחות מ-23 עמודים, בהם ניתח בית המשפט את כלל הראיות והעדויות שנשמעו וכן את ההיבטים המשפטיים של המקרה. בית המשפט המחוזי נדרש אף הוא ליסודות עליהם ביסס בית משפט השלום את פסק דינו, והגיע לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, כאמור לעיל.
אשר על כן, לא מצאתי בבקשה דנא טעם מהותי החורג מעניינם של הצדדים ומצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) (1982).
11.
לבסוף – ולא מבחינת החשיבות – אעיר כי טענת המבקש ביחס למניעיו הלכאוריים של בית המשפט המחוזי, מוטב היה לה שלא היתה נטענת.
12.
סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
הערה: תיק זה נפתח על ידי המזכירות כתיק חסוי. נראה כי הדבר נבע מהגדרת התיק בבית המשפט המחוזי. אלא שביום 11.6.2014 ביטל בית המשפט המחוזי את הסיווג האמור, שגם אין לו הצדקה עניינית, מה גם שבבית המשפט השלום התנהל הדיון בדלתיים פתוחות.
ניתנה היום, כ"ב באלול התשע"ד (17.9.2014).
ש ו פ ט