רע"א 4067/12 קל אוטו תחבורה 1994 בע"מ נ. בוריס כהן

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט א' בכר ) שניתנה במסגרת הליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש המשיב נגד המבקשת (להלן – בקשת האישור ).

2.

עניינה של בקשת האישור הוא בטענת המשיב, כי המבקשת, העוסקת בהשכרת רכבים, מחייבת את לקוחותיה, לאחר סיום השכירות, בעמלת תדלוק גבוהה מן העמלה עליה מוסכם בהסכמי השכרת הרכב. הכוונה היא למקרים בהם השוכר מחזיר את הרכב עם כמות דלק נמוכה מזו שקיבל בעת מסירת הרכב. במצבים כאלה, מתדלקת המבקשת את כלי הרכב וגובה את עלות הדלק מלקוחותיה בתוספת עמלה. המשיב טען, כאמור, כי המבקשת גובה עמלה גבוהה מן המוסכם, וכי בכך היא עושה עושר ולא במשפט. בעלי הדין הגישו כתבי טענות בבקשת האישור (תשובה ותשובה לתשובה). בשלב מסוים, העביר המשיב למבקשת שאלון, בו נדרשה המבקשת להשיב מה היו הכנסותיה, מעמלות התדלוק, במשך שבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור. כן נתבקשה המבקשת למסור את הסכום הכולל ששילמה במהלך אותה תקופה עבור דלק שמולא על ידה בכלי הרכב שהוחזרו על ידי לקוחותיה. מן המענה לשאלון, שנתמך באישור של רואה חשבון חיצוני, עלה כי בכל אחת מן השנים הפסידה המבקשת סכומים בעקבות תדלוק הרכבים (פרט לשנה אחת בה נרשם רווח של כמה אלפי שקלים). בסך הכל דיווחה המבקשת על הפסדים כתוצאה מתדלוק הרכבים בסך כולל של כ-2 מיליון ש"ח. יוער, כי הנתונים התייחסו רק ללקוחות עימם אין למבקשת הסדרי תשלום מיוחדים.

3.

ביום 16.1.2012 התקיים דיון לפני בית המשפט המחוזי. במהלך הדיון קבע בית המשפט, כי מומחה מטעם המשיב יוכל לערוך חוות דעת הבוחנת את הנתונים שנמסרו במענה לשאלון. מספר שבועות לאחר מכן הגיש המשיב בקשה להורות למבקשת לגלות למומחה את המסמכים הבאים: חשבוניות מחברת הדלק; מסמכי השכרת רכבים; כרטסת הנהלות חשבונות; ונתונים נוספים שנזכרו במכתב מטעם המומחה. ביום 30.4.2012 נעתר בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט א' בכר ) לבקשה. בהחלטתו, הורה בית המשפט למבקשת להעביר למומחה דו"חות הנוגעים לתשלומים שהעבירה לחברת הדלק בשנים 2008-2002 וכן את נתוני השכרות הרכב, כשהם מודפסים או כקבצים על מדיה דיגיטאלית (בית המשפט לא הבהיר לאיזה שנים יתייחסו נתוני ההשכרה אך נראה שהכוונה הייתה לשבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור). בהקשר זה הדגיש בית המשפט, כי ככל שיידרש תאפשר המבקשת למומחה "גישה למחשב יחד עם עובד מטעמה שיסייע [למומחה] בהפעלת התוכנה לצורכי קבלת הנתונים המתאימים בעלות הנמוכה ביותר הנדרשת בנסיבות". המבקשת אינה משלימה עם ההחלטה ומכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. החלטת בית המשפט המחוזי מורה, למעשה, למבקשת לגלות למשיב מסמכים הנמצאים ברשותה. הלכה פסוקה היא, כי באופן עקרוני אין מניעה לאפשר למבקש בבקשת אישור לקבל צו לגילוי מסמכי הצד שכנגד ולעיון בהם (רע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס , פ"ד נז(4) 513, 519 (2003) (להלן – עניין יפעת )). עם זאת, זכות זו הינה מצומצמת בהיקפה מזכות הגילוי והעיון בהליכים אזרחיים רגילים (ראו הכללים שנקבעו בעניין יפעת ). במקרה דנא סבורני, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי חורגת, מבחינת היקף הגילוי, מן התנאים שנקבעו בעניין יפעת לגבי גילוי מסמכים בגדר בקשה לאישור תובענה ייצוגית. די אם אזכיר, כי כפועל יוצא מן ההחלטה תידרש המבקשת להמציא למשיב את כלל נתוני השכרות הרכב שביצעה במהלך תקופה של שבע שנים. זאת, בשלב בו המבקש טרם צלח את המשוכה של אישור התובענה הייצוגית. מדובר בהיקף גדול של מסמכים שאינו מתאים, בנסיבות המקרה, להליך של גילוי ועיון במסמכים בגדר בקשת אישור. ואכן, בתשובתו לבקשת רשות הערעור הבהיר המשיב, כי אף לגישתו "המסמכים שהורה ביהמ"ש על גילוים, הנו עניין שאמור להידון, בדרך כלל, רק לאחר שהבקשה הייצוגית תאושר" (סעיף 13 לתשובת המשיב). אולם, לגישתו מוצדק להורות למבקשת לגלות את הנתונים שנזכרו בהחלטת בית המשפט המחוזי, כבר בשלב בקשת האישור. זאת, בהתחשב בהסדר דיוני שגיבשו לטענתו בעלי הדין בדיון שהתקיים 16.1.2012. אין בידי לקבל טענה זו. הטענה בדבר הסדר דיוני אינה מבוססת ואין לה ביטוי של ממש בפרוטוקול הדיון. המשיב הדגיש, כמו כן, כי היה ותבוטל החלטתו של בית המשפט המחוזי, ותעמוד על כנה החלטה אחרת, המאפשרת למבקשת להשיב לתשובת המשיב לתשובת המבקשת לבקשת האישור (היינו, להגיש תשובה לתשובה לתשובה), הרי בכך ייווצר יתרון דיוני למבקשת, שכן היא תוכל, לגישת המשיב, לצרף לתשובה החדשה נתונים עובדתיים שנזכרו בתשובה לשאלון. טענה זו, שהינה ספקולטיבית במהותה, בהיותה מתייחסת לכתב טענות שטרם הוגש, אינה מצדיקה, לדעתי, לאפשר למשיב לעיין בהיקף הרב מאוד של המסמכים נשוא החלטתו של בית המשפט המחוזי.

5.

אשר על כן, הערעור מתקבל. החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 30.4.2012 מבוטלת. המשיב ישא בשכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח.