רע"א 407/13 טראס השקעות בע"מ נ. המועצה האזורית גולן

1.

בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' כהן) בת"א 25598-07-12 מיום 27.12.2012, בגדרה נדחתה הודעת המבקשת ביחס למשיבה.

העובדות הצריכות לעניין

2.

המבקשת הגישה תביעה על סך של 2,915,810 ₪ נגד שלוש נתבעות, בהן המשיבה. משלא הגישה המשיבה כתב הגנה, ניתן נגדה פסק דין ביום 29.10.2012. המבקשת והמשיבה הודיעו ביום 30.10.2012 כי הגיעו להסכמה לפיה פסק הדין נגד המשיבה יבוטל בכפוף לתשלום שכר טרחת עורך דין בסך של 30,000 ₪ לא כולל מע"מ, וזאת עד ליום 31.11.2012.

3.

ביום 4.12.2012 הודיעה המבקשת לבית המשפט כי עד לאותו מועד לא שולם שכר טרחת עורך הדין, וכפועל יוצא מכך, פסק הדין נגד המשיבה לא בוטל והמבקשת פועלת לאכיפתו. בא-כוח המשיבה, בתגובתו להודעת המבקשת, אישר כי התשלום לא בוצע במועד וזאת בשל טעות אנוש בגזברות המשיבה. בו ביום, 6.12.2012, שילמה המשיבה לבא-כוח המבקשת בהעברה בנקאית את הסכום אשר עליו הוסכם. בא-כוח המשיבה ציין כי לוּ היה פונה אליו בא-כוח המבקשת, בטרם הגיש בקשתו לבית המשפט, הייתה מתוקנת התקלה באופן מיידי והייתה מתבקשת בקשה להארכת מועד לביצוע התשלום. בא-כוח המבקשת הודיע בתשובתו כי הוא עומד על הודעתו, וסבור כי המשיבה הייתה צריכה להגיש בקשה להארכת מועד לקיום פסק הדין, וכי אין זה ההליך בגדרו ראוי ליתן לה את מבוקשה.

החלטת בית המשפט המחוזי

4.

בית המשפט המחוזי קיבל את הסברה של המשיבה לאיחור בביצוע התשלום, וקבע כי אין מקום שלא להיעתר לבקשתה וכי דווקא עמידה דווקנית של בא-כוח המבקשת "להעמיד על מקומו פסק דין נגד מועצה אזורית בסכום העולה על 2.9 מיליון ₪, בשל איחור של 6 ימים בתשלום שכר טרחתו, מעורר תחושת אי נוחות" וספק אם מדובר בהתנהגות תמת לב. עוד נקבע כי אין צורך בנסיבות העניין לדרוש מהמשיבה להגיש בקשה לביטול פסק דין. נקבע שבמידה והצדדים לא היו מגיעים להסכמה לגבי ביטול פסק הדין כנגד תשלום שכר טרחת עורך דין, אזי לפי ההלכה הפסוקה, ממילא בית המשפט היה מבטל את פסק הדין מכוח שיקול דעתו עם הגשת הבקשה לביטול פסק הדין, וכל שהיה נותר לו הוא להחליט לגבי שיעור ההוצאות שעל המשיבה לשלם בגין מחדלה, סכום אשר שיעורו סוכם כבר בין הצדדים ואף שולם בפועל. בית המשפט קבע כי אין לעמוד על דרישתה הדווקנית של המבקשת לכך שיוגש "הליך ראוי" על-ידי המשיבה. אשר על כן, דחה בית המשפט את הודעת המבקשת ביחס למשיבה.

בקשת רשות הערעור

5.

לטענת המבקשת, שגה בית המשפט בקובעו כי אין להותיר על כנו את פסק הדין נגד המשיבה. לשיטת המבקשת, בית המשפט בהחלטתו האריך את מועד ביצוע פסק הדין. לטענתה, בית המשפט חרג מן ההלכה הפסוקה הקובעת כי הארכות מועד לביצוע פסק דין ינתנו במקרים יוצאי דופן בלבד, כאשר מתקיימות נסיבות חריגות שאינן בשליטת החייב. לטענתה, טעות משרדית אינה מהווה מקרה חריג המצדיק מתן הארכת מועד. המבקשת מוסיפה ומלינה על נימוקו של בית המשפט לפיו ממילא היה מבטל את פסק הדין מכוח שיקול דעתו לוּ הייתה מוגשת בקשה לביטול פסק דין. לטענת המבקשת, שגה בית המשפט בקביעתו, כאשר לא עמדה לפניו בקשה שכזו, על נימוקיה ועל ההתנגדויות לה. לאור האמור, מבקשת המבקשת לקבל את בקשתה ולבטל את החלטת בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה , הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לה, וזאת מכמה טעמים. ראשית, דומה כי החלטת בית המשפט המחוזי נופלת לגדר סעיף 1(7) לצו בתי משפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, הקובע כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה שהיא קבלת בקשה לביטול פסק דין. החלטתו של בית המשפט המחוזי קובעת הלכה למעשה כי יבוטל פסק הדין שניתן נגד המשיבה בהעדר הגנה. אף בנימוקי ההחלטה מציין בית המשפט כי לולא היו הצדדים מגיעים להסכמה על ביטול פסק הדין והמשיבה הייתה מבקשת את ביטולו, היה נענה לבקשה ומורה על ביטול פסק הדין. אשר על כן, דומה כי

עסקינן בסוג של החלטה שלא תינתן בה רשות ערעור.

7.

יתרה מזאת, פסק הדין נגד המשיבה וההחלטה אשר נתנה תוקף להסכמת הצדדים לביטול פסק הדין ניתנו על-ידי השופטת א' כהן בכובעה כרשמת. הרשמת א' כהן נתמנתה במועד כלשהו לשופטת בפועל של בית המשפט המחוזי. כלומר, היא הפכה לבעלת מינוי כפול. ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור נחתמה על-ידי השופטת א' כהן בתפקידה כשופטת, בעוד שהחלטותיה הקודמות נחתמו כאמור בתפקידה כרשמת. בעניין רולן (רע"א 1067/04 רולן נ' מדינת ישראל (14.7.2004)), אשר דן בנסיבות הדומות לענייננו, נקבע כי אין הכרח שבית משפט זה ידרש לעניין אך בשל כך שבקשה מסוימת נדונה בפני בעל תפקיד כפול אשר החליט לסיים את הטיפול בה בתפקידו כשופט, אף שתחילה פעל כרשם. על כן, נקבע כי במקרים אלו הדרך להשיג על החלטת ביניים שניתנה על-ידי רשם היא בערעור לבית המשפט המחוזי (סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). עוד נקבע בעניין רולן כי אין מקום לראות את בעל הדין כאחראי לתקלה זו, ועל כן איפשר לו בית המשפט להגיש ערעור על החלטת הרשם לבית המשפט המחוזי. לא מצאתי לנכון לעשות כן, שכן סבורני כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין.

8.

לא מצאתי לנכון לדחות את טענותיה של המשיבה לפיהן האיחור בתשלום שכר הטרחה נעשה בתום לב, שכן המשיבה, מועצה אזורית, היא גוף גדול אשר טעויות אנוש ותקלות משרדיות אכן עשויות להתרחש בו. אֵלו הן תקלות מצערות, מכבידות, צריך להימנע מהן, אך הטבע האנושי אינו מאפשר לבטלן כליל מן העולם. התייחסות לטעות שכזו, לא צריכה להיות סלחנית, כדי שלא להרבות בכאלה. אך לבטח עליה להיות מידתית. בהתחשב בעובדה כי המשיבה שילמה את מלוא הסכום ברגע שנודע לה על התקלה, באיחור של שישה ימים בלבד, ולאור העובדה כי פסק הדין שניתן נגדה מחייבה בתשלום של 2.9 מיליון ₪, סבורני כי עמידתה של המבקשת על תאריך התשלום והתעקשותה להגשת בקשה לביטול פסק דין או בקשה להארכת מועד על-ידי המשיבה, הרי הן דרישות דווקניות, אולי עד כדי חוסר תום לב. כמו כן, סבורני כבית המשפט המחוזי כי לולא היו מגיעים הצדדים להסכמה, ממילא היה מקום לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה מכוח שיקול דעתו של בית המשפט. אשר על כן, מששולם שכר טרחת עורך הדין עליו סיכמו הצדדים, איני רואה הצדקה לקבלת הודעת המבקשת במסגרתה היא עומדת על תוקפו של פסק הדין ומבקשת את אכיפתו.

9.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.