רע"א 409/01 עידית פרנקל ועוד 19 אח' נ. בתיה אמוראי

בפניי בקשה לדחות את הדיונים בתיק שבכותרת ללא מועד.

1.ההחלטה נשוא ההליך שבכותרת נוגעת להתקנתה של מעלית בבית משותף בה מעונינים המבקשים. בהחלטה נדחתה בקשת המבקשים לאשר התקנה של מעלית כאמור בבית, תוך שבית המשפט מציין כי בפני המבקשים פתוחה הדרך להביא להתקנת מעלית בדרך של החלטה באסיפת הדיירים (עמוד 4 להחלטת בית משפט קמא). המבקשים נקטו בהליכים האמורים, וכי באסיפת דיירים התקבלה החלטה על התקנת שתי מעליות. בקשת המבקשים להתליית ההליך שבכותרת באה על רקע חשש כי החלטה זו של אסיפת הדיירים תותקף בהליך המיועד לכך.

2.ביום 29.5.01 החליטה הרשמת ח' מאק קלמנוביץ כי אין מקום לדחיית הדיון ללא מועד, ולהשארת התיק תלוי ועומד, באשר יש להביא הליכים לסופם, הן מבחינת בעלי הדין והן מבחינת בית המשפט. עם זאת, החליטה הרשמת לדחות את המשך הדיון בבקשתם להתליית הדיון בהליך שבכותרת, וכן את מועד הפקדת הערבון, בששים ימים, לצורך מתן אפשרות למערערים לבחון את מצבם ולשקול את עמדתם. היא הורתה למשיבים להודיע את עמדתם, בתוך תקופה זו, ביחס להמשך ההליכים בתיק.

3.הודעה כאמור לא הוגשה. חלף זאת, נשלח מכתב לרשמת על ידי בא כוח המבקשים, ובו הוא מודיע כי אמנם הוגש הליך למפקח על המקרקעין, ובו נתבקש ביטול ההחלטה האמורה של אסיפת הדיירים על התקנת המעליות. בא כוח המבקשים שב וחוזר על בקשתו האמורה להתליית הדיון בבקשת הרשות לערער.

בא כוח המשיבים מתנגד לבקשה זו, בטענה כי שני ההליכים - זה שבכותרת וזה המתנהל כעת בפני המפקח על המקרקעין - שונים זה מזה, באשר בהליך הראשון נדונה התקנת מעלית אחת, ובשני התקנת שתי מעליות. הוא טוען כי במצב זה לא ניתן לצרף את שני התיקים. עוד טוען בא כוח המשיבים, כי הבקשה מוקדמת, באשר טרם ניתנה למבקשים רשות לערער.

החלטתי לראות בבקשה משום בקשה להארכת מועד לשם הגשת בקשת רשות לערער על פסק דין בית המשפט המחוזי, ולהעתר לה עמדה זו שלי מבוססת בראש ובראשונה על שיקולים של מניעת הליכי סרק. ההליך שהוגש לבית המשפט העליון עשוי להתייתר. הדבר תלוי בתוצאת ההליך המאוחר יותר, בו מותקפת ההחלטה על התקנת שתי מעליות בבניין. במצב זה, אין צורך או סיבה שההליך שבכותרת יהיה תלוי ועומד בפני בית המשפט. עם זאת, עשוי להתעורר מצב שבו יהיה צורך לגיטימי למבקשים לשוב ולעורר את הטענות שעוררו בהליך זה. אין סיבה לקפח את זכותם להביא את טענותיהם בפני בית המשפט, ומה גם שהם העמידו את המשיבים על כוונתם להביא את העניין בפני בית המשפט ולהשיג על החלטת בית המשפט המחוזי, והכל במסגרת המועדים להגשת בקשת הרשות לערער (ראו, לשיקולים דומים, החלטת הרשמת א' אפעל גבאי בבש"א 7464/95 רשות ניירות ערך נ. ישקר בע"מ דיני עליון ע"א 644). אכן בא כוח המשיבים אינו חולק על כך, שאם תידחה עמדתם בהליך שנקטו בפני המפקח על המקרקעין, יתייתר ההליך שבכותרת. הוא גם אינו טוען, כי אם תתקבל עמדת המשיבים בהליך שנקטו עתה בפני המפקח על המקרקעין, לא יהא ערך ממשי להליך שבכותרת מנקודת מבטם של המבקשים. במצב זה, אין שוני מהותי בין המצב בתיק שבפניי לבין המצב בבקשה להארכת מועד לצורך נקיטת הליך.

זאת ועוד, גם נוכח העובדה, שההליך שבכותרת טרם בשל לטיפול, בהעדר הפקדת ערבון, נראה לי כי דרך הטיפול הנכונה בנסיבות העניין היא לראות את הבקשה שבפניי כבקשה למתן ארכה לצורך הגשת בקשת רשות לערער, אם יהיה בה צורך, בסיומם של ההליכים שהחלו כעת בתביעה למפקח על המקרקעין. סוף דבר, פתרון זה לא רק מאזן נכונה את האינטרסים של הצדדים, אלא גם מהווה פתרון יעיל מבחינה מוסדית, באשר הוא מייתר את הצורך בפיקוח ועדכון שוטפים בדבר מצב ההתדיינות השנייה בין הצדדים.

במצב זה, מתייתר הצורך בהליך שבפניי בשלב הנוכחי. לפיכך, אני מורה על מחיקתו, ועל מתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור כנגד פסק דין בית המשפט המחוזי מיום 7.12.00 שניתן ע"י השופט ח' עווני בתיק ע"א 1341/00 של בית המשפט המחוזי בירושלים. הארכה ניתנת עד לחלוף 30 ימים מן היום בו תהפוך ההכרעה בהתדיינות הנוכחית בין הצדדים להחלטה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.