רע"א 4090/09 יעקב נטוביץ בע"מ נ. האחים בר נוי בע"מ

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט אברהם יעקב), אשר קיבל בקשה למתן צו מניעה זמני שהגישו המשיבים.

2.

המבקשת 1 (להלן - המבקשת) היא חברה העוסקת בייבוא ובשיווק שעונים, תחת הסימן

" Koral ". המשיבה 1 (להלן - המשיבה) עוסקת בייצור, בייבוא ובשיווק של שעונים. בין היתר, משווקת המשיבה שעונים תחת הסימן " Emboss ". לטענת המשיבים, חלק מדגמי Koral

המשווקים על ידי המבקשת דומים עד כדי הטעיה לדגמים מסוימים של שעוני Emboss . ביום 28.1.09 הגישו המשיבים תביעה ובקשה לצו מניעה זמני נגד המבקשים. נטען, כי בשיווק השעונים המטעים על ידי המבקשת יש משום עוולה של גניבת עין ועוולות נוספות. הבקשה לסעד זמני התייחסה לשלושה דגמים של שעוני Emboss , ובית המשפט התבקש להורות למבקשים להימנע מלשווק ומלפרסם שעונים הזהים או דומים עד כדי הטעיה לשעונים אלה. ביום 6.4.09 נעתר בית המשפט המחוזי (כבוד השופט אברהם יעקב) לבקשה לסעד זמני במלואה. ביום 28.7.09 נענה בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבים לצמצום צו המניעה, כך שהוא יתפרש רק על שניים מתוך שלושת הדגמים אליהם התייחסה הבקשה. הרקע לצמצום צו המניעה יובהר בהמשך. ביום 30.9.09 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים לעיון חוזר בהחלטה ליתן צו מניעה זמני. עם זאת, תיקן בית המשפט את ההחלטה כך שהצו הזמני הותנה בהפקדת ערבות בסך 100,000 ש"ח. בקשת רשות הערעור שבפניי הוגשה נגד ההחלטה מיום 6.4.09, בגדרה ניתן כאמור צו מניעה זמני.

3.

טענה אחת אותה מעלים המבקשים היא, כי המשיבים השתהו טרם שהגישו את הבקשה לסעד זמני. לטענתם, שעוני Koral משווקים ונמכרים בישראל החל מספטמבר 2007 ולמרות זאת לא הוגשה הבקשה לסעד זמני עד לינואר 2009. בית המשפט המחוזי קבע, כי לא הוכח שהמשיבים ידעו על הפגיעה בזכויותיהם עד יום 18.11.09. המבקשים משיגים על קביעה זו, אולם לא מצאתי שיש בטענותיהם כדי לשכנע. ראשית, ספק אם הראיות שהציגו המבקשים בנוגע למועד בו החל השיווק רחב ההיקף של שעוני Koral הינן מספיקות. שנית, עצם העובדה שהמשיבים 3-2 הם סוחרים הפועלים בשוק השעונים אין די בה בנסיבות העניין כדי לבסס את המסקנה כי הם הבחינו בדגמים המסוימים של שעוני Koral . מקובלת עליי גם קביעתו של בית המשפט המחוזי, כי בנסיבות המקרה המתנה של כחודשיים וחצי עד להגשת הבקשה לסעד זמני אינה בגדר שיהוי. המשיבים הסבירו כי פרק זמן זה היה נחוץ להם לצורך איסוף ראיות, בין היתר על ידי הפעלת חוקרים פרטיים. בנסיבות העניין, הסבר זה מתקבל על הדעת.

4.

טענה נוספת של המבקשים מתייחסת להליך משפטי אחר, המתנהל בין המשיבים לבין חברת השעונים השוויצרים " SUB CHRONO " (להלן - החברה השוויצרית). עניינו של הליך זה הוא טענות של החברה השוויצרית, לפיהן מספר דגמים של שעוני Emboss אינם אלא חיקוי והעתקה של שעונים מתוצרתה. לאור טענות אלה, הגישה החברה השוויצרית לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה ובקשה לצו מניעה זמני נגד המשיבים (להלן - ההליך האחר). בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד' פלפל) קיבל את הבקשה לצו מניעה זמני, אשר התייחסה לדגמים מסוימים של שעוני Emboss

(ת"א (ת"א) 1954/06, החלטה מיום 29.8.06). ההליך העיקרי עודנו מתנהל. לטענת המבקשים, גם שעוני Emboss

נשוא ההליך דנא הינם חיקוי של שעונים מתוצרת החברה השוויצרית. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי בבקשה לסעד זמני לא גילו המשיבים את עובדת קיומו של ההליך האחר. המשיבים טוענים מנגד, כי הם צירפו לבקשה לסעד זמני את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 29.8.06, ועל כן אין לומר כי הם הסתירו את קיומו של ההליך האחר. לגופו של עניין טוענים המשיבים, כי אף שישנם אלמנטים עיצוביים מסוימים לגביהם קיים דמיון בין שעוני Emboss לבין השעונים השוויצריים, הרי השוואה בין השעונים מלמדת כי מדובר בעיצובים שונים. המשיבים מציינים, כי החברה השוויצרית הגישה בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט בטענה כי הם מפרים את צו המניעה הזמני. לטענת המשיבים, הבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט התייחסה, בין היתר, לשעונים נשוא ההליך דנא. אולם, בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיאה י' זפט) דחה את הבקשה, בקובעו כי אין דמיון מטעה בין שעונים אלו לבין השעונים לגביהם ניתן צו המניעה הזמני (בש"א (ת"א) 2954/07, החלטה מיום 15.4.07).

בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור דנא קבע בית המשפט, כי הדמיון באלמנטים ספציפיים בין שעוני Emboss

שביסוד הבקשה לסעד זמני לבין שעוניה של החברה השוויצרית עשוי ללמד כי האחרונים היו מקור השראה לראשונים, אולם אינו שולל את המסקנה כי מדובר בעיצובים שונים. בית המשפט לא התייחס בהחלטתו להליך האחר. בהמשך, פנו המשיבים לבית המשפט וביקשו לצמצם את צו המניעה הזמני, כך שהוא יחול רק לגבי שניים משלושת הדגמים אליהם התייחסה הבקשה המקורית. לטענת המשיבים, הם גילו כי בטעות התייחסה הבקשה לסעד זמני גם לדגם שלגביו ניתן נגדם צו מניעה זמני בהליך האחר (להלן - הדגם השלישי). יצוין, כי ה"גילוי" אירע עקב בקשה לעיון בתיק בית המשפט בהליך האחר, שהגישו המבקשים בהליך דנא. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה לצמצום צו המניעה הזמני. המבקשים הגישו בקשה לעיון חוזר בהחלטה ליתן צו מניעה זמני. בבקשה נטען, בין היתר, כי המשיבים פעלו בחוסר ניקיון כפיים בכך שהסתירו את קיומו של ההליך האחר. כאמור, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר.

5.

בהחלטה בבקשה לעיון חוזר קיבל בית המשפט את טענתם של המשיבים, כי הדגם השלישי נכלל בבקשה לסעד זמני עקב טעות בתום לב. לא מצאתי מקום להתערב בקביעה זו. עם זאת, בכך אין כדי לומר כי התנהלותם של המשיבים הייתה חפה מליקויים. מן הראוי היה, כי בבקשה לסעד זמני שהגישו המשיבים יוזכר, בצורה מפורשת, קיומו של ההליך האחר. אין די בכך שניתן היה ללמוד על קיומו של הליך זה מהנספחים שצורפו לבקשה. אילו היו המשיבים מתייחסים במפורש להליך האחר ומפרטים לגביו, אפשר שהטעות שבהכנסת הדגם השלישי לבקשה לסעד זמני הייתה נמנעת בשלב מוקדם יותר. עם זאת, סבורני שאין מדובר בחוסר ניקיון כפיים מן הסוג המצדיק דחיית בקשה לסעד זמני על הסף. לגופו של עניין, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ליתן צו מניעה זמני ביחס לשני הדגמים שאינם נכללים בהליך האחר. לא מצאתי בטענותיהם של המבקשים התמודדות מספקת עם קביעת בית המשפט, כי לא קיים דמיון בדרגה גבוהה בין שעונים אלה לבין השעונים של החברה השוויצרית. באשר לדמיון בין השעונים של המבקשת לבין השעונים של המשיבה: לאחר שבחנתי את השעונים בעיניי אני סבור, כבית משפט קמא, כי קיים לכאורה דמיון מטעה ביניהם. קיימים אומנם הבדלים מסוימים בין השעונים. אולם, על ההשוואה להיעשות ביחס למכלול, תוך התחשבות בזיכרונו הבלתי מושלם של הצרכן ובאפשרות כי הוא ייחשף לשני המוצרים כשהם אינם מונחים האחד ליד השני

(ראו למשל, ע"א 7125/98 מיפרומאל תעשיות ירושלים נ' קליל תעשיות בע"מ , פ"ד נז (3) 702, 716-715 (2003); רע"א 4322/09 ש.א. פורמט סחר ושירותים (1994) בע"מ נ' א.ש. שניר בע"מ , פיסקה 4 (לא פורסם, 3.8.09)). בהתחשב בקווים מנחים אלה, קיים לדעתי חשש סביר להטעיה של הצרכנים. עוד מקובל עליי, כי המשיבים הוכיחו באופן לכאורי כי השעונים המיוצרים על ידם רכשו מוניטין. בעניין זה, הציגו המשיבים ראיות הנוגעות להיקף המכירות ולהוצאות בגין פרסום. אף אם ראיות אלו אינן מתייחסות לשעונים הספציפיים נשוא ההליך, בנסיבות העניין די בכך לצורך השלב הנוכחי.

6.

טרם סיום אבקש להוסיף שתי הערות: האחת , המבקשים לא טענו, ובוודאי שלא הניחו לכך בסיס, כי השוק בו עסקינן הינו "שוק רווי" ועל כן יש ליתן משקל רב יותר להבדלים בין השעונים (השוו, רע"א 2017/09 ג'ראלדו בע"מ נ' אס קיי אר יהלומים בע"מ (לא פורסם, 18.6.09). השנייה , לטענת המבקשים קיים פער גדול, מבחינת המחיר, בין השעונים המשווקים על ידי המבקשת לבין אלו המשווקים על ידי המשיבה. פער מחירים הינו אכן נתון רלוונטי בסוגיית החשש להטעיה. זאת, לעניין מבחן "סוג הסחורות וחוג הלקוחות", שהוא חלק מן "המבחן המשולש" הנוהג הן לגבי עוולת גניבת העין והן לגבי הפרת סימני מסחר (ראו למשל, רע"א 5454/02

טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ , פ"ד נז (2) 438 (2003)) . עם זאת, הנתון לגבי המחיר אינו עומד לבדו, אלא יש להעניק לו את המשקל היחסי הראוי על רקע כלל הנתונים הרלוונטיים. בנסיבות העניין, לפחות בשלב הנוכחי לא עלה בידי המבקשים להראות כי פער המחירים מפיג את החשש להטעיה.

7.

התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית. בנסיבות העניין, ומשאין חולק כי בשעה שהוגשה בקשת רשות הערעור היה הצו הזמני רחב מן הראוי, לא ייעשה צו להוצאות.