רע"א 2017/09 ג'ראלדו בע"מ נ. אס קיי אר יהלומים בע"מ

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט י' זפט), אשר דחה את בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על המשיבות לייצר ולשווק תכשיט מסוג מסוים (להלן - תכשיט המשיבות). לטענת המבקשת, מפר תכשיט המשיבות מדגם הרשום על שמה, שעניינו סידור יהלומים בצורה מסוימת.

2.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובחנתי את דוגמאות התכשיטים שהמציאה המבקשת, באתי לכלל דעה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. המדגם הרשום לזכות המבקשת הוא, כאמור, על סידור של יהלומים בצורה מסוימת. במסגרת הליכים קודמים נחתם הסכם פשרה בין המבקשת לבין המשיבה 1, בגדרו הכירה המשיבה 1 בתוקפו של המדגם. אעיר, כי לטעמי אין לקבל את ניסיונן של המשיבות לטעון בגדר התשובה לבקשת רשות הערעור נגד תוקף המדגם, תוך היתלות בכך שהמשיבה 2 לא הייתה חלק מהסכם הפשרה. זאת, מבלי לקבוע מסמרות בשאלת כוחה של טענה זו בגדר ההליך העיקרי. תכשיט המשיבות מכיל סידור של יהלומים בצורה דומה לסידור המוגן על ידי מדגם המבקשת, תוך שקיים שוני מסוים בין שני הסידורים. השאלה העיקרית בה תלוי גורלה של הבקשה לסעד זמני היא האם שוני זה מספיק על מנת שתכשיט המשיבות לא ייחשב "חיקוי תרמית או חיקוי בולט" (כלשון סעיף 37 לפקודת הפטנטים והמדגמים) של מדגם המבקשת. דומה, כי לשם מתן מענה לשאלה זו יש חשיבות, בין היתר, לשאלה עד כמה השוק בו עסקינן הינו שוק רווי ומה מידת החידוש שבמדגם הרשום (ע"א 7125/98 מיפרומאל תעשיות ירושלים נ' קליל תעשיות בע"מ , פ"ד נז(3) 702, 717-716 (2003)). לטענת המשיבות, מדובר בשוק רווי מאוד והחידוש שבמדגם המבקשת הינו קטן. על כן, כך לטענתן, די בשינוי קל על מנת לצאת מתחום פרישתו של המדגם. בבקשת רשות הערעור לא הכחישה המבקשת את הטענות בנוגע לרוויה בשוק ולמידת החידוש במדגם שלה, על אף שטענות אלו נכללו גם בכתבי טענות שהגישו המשיבות בגדר ההליך בבית משפט קמא. כידוע, ההכרעה בבקשה לסעד זמני נעשית על פי שקלול ואיזון בין שני מרכיבים: זכות לכאורה ומאזן הנוחות (ראו, רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות 1993 בע"מ (לא פורסם, 6.6.06)). בענייננו, בכל הנוגע למאזן הנוחות לא ניתן להצביע על נטייה חד משמעית לטובת מי מהצדדים. אולם, כאמור, מבחינת סיכויי התביעה נוטה, בשלב זה, הכף לטובת המשיבות ונתון זה חורץ את גורלה של הבקשה לסעד זמני לדחייה.

3.

התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקשת תישא בשכר טירחת עורך דין לזכות המשיבות בסך 30,000 ש"ח.