רע"א 4093/19 פלוני נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא י' שנלר , כב' סגן הנשיא ק' ורדי , כב' השופטת ע' רביד ) בע"א 36813-05-18 מיום 22.5.2019, בגדרו נדחה ערעור שהגיש המבקש על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט הבכיר מ' קליין ) בת"א 40403-12-14 מיום 1.4.2018.

2.

עניינה של הבקשה בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק ) שהגיש המבקש 1 (להלן: המבקש ) באמצעות הוריו, הם המבקשים 3-2, כנגד המשיבה, לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו עקב תאונת דרכים בה נפגע בהיותו בן שנה וחודשיים. בפסק דינו קבע בית משפט השלום כי למבקש נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10%; נכות תפקודית בשיעור של 10%; נכות בשיעור של 5% בגין צלקת, ללא כל משמעות תפקודית; וכן, נכות נוספת, אשר לא נגרמה בעקבות התאונה, בשיעור של 20%. סכום הפיצוי שנפסק למבקש בגין אובדן כושר השתכרות הועמד על סך של 250,000 ש"ח, תוך חישוב הפסד השתכרותו של המבקש מדי שנה לפי השכר החציוני המשוערך במשק, בשיעור היוון של 2% , וזאת למשך 46 שנים – החל מגיל

21 ולא מגיל 18, על אף השתייכותו של המבקש למגזר הערבי. נוסף על כך, נפסק למבקש פיצוי בסך של 38,600 ש"ח בגין כאב וסבל; פיצוי בסך של 40,000 ש"ח בגין עזרת צד שלישי; וכן, פיצוי בסך של 35,000 ש"ח בגין טיפולים רפואיים ונסיעות שאינם כלולים בסל הבריאות.

3.

על פסק הדין של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. בפסק דינו, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש, וקבע, בעיקרו של דבר, כי בהתחשב בשיעור הנכות התפקודית שנקבע למבקש בגין התאונה, סכום הפיצוי הכולל הוא סביר והולם את נסיבות המקרה. משכך, נקבע כי אין מקום להתערב בכל אחד מרכיבי הפיצוי, וזאת "גם אם לא ניתן להסכים לכל רכיב ורכיב, כגון לקביעה כי המערער יקבל פיצוי הפסד השתכרות רק מגיל 21 בהנחה שיתגייס או יעשה שירות לאומי [...]; וכך גם אשר להפסד ההשתכרות בעתיד, כאשר המשכורת חושבה על בסיס "שכר חציוני במשק", שאינו מקובל לחישוב השכר לצורך פסיקת הפסדי השתכרות בעתיד [...] כאשר גם חישוב אקטוארי מלא על פי שכר ממוצע בהיוון 3% (ולא 2%, כפי שעשה בית המשפט קמא) אינו מביא להפרש המצדיק בסך כל הסכום שנפסק התערבות של ערכאת הערעור" (פסקה 22 לפסק הדין).

על פסק דין זה של בית המשפט המחוזי נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בהתאם לסמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וזאת לאחר שמצאתי כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, וכי מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין. אף טענותיו של המבקש הנוגעות לאופן קביעת שיעורי נכותו בגין התאונה אינן מעוררות שאלה עקרונית, ונטועות בדל"ת אמותיו של עניינו הקונקרטי. כמו כן, אני סבורה כי מתן רשות ערעור אינו דרוש אף כדי למנוע עיוות דין. אזכיר כי בית המשפט המחוזי ציין כי אף אם לא ניתן להסכים לחלק מקביעות בית משפט השלום, אין הצדקה להתערב בסכום הכולל שנפסק למבקש.

5.

לצד האמור, ועל-מנת להעמיד הלכה על מכונה, אוסיף בקצרה את הדברים הבאים:

ראשית , ככלל, אין מקום לחשב הפסד השתכרות של קטין בהתאם לשכר החציוני במשק (ראו: ע"א 1429/08 חנוכייב נ' אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ , פסקה 10 (25.9.2011)). אזכיר מושכלות יסוד לפיהן הפסד השתכרותו של קטין שנפגע בטרם כניסתו למעגל העבודה ובטרם החל לכתוב את סיפור חייו, יחושב בהתאם להנחה כי אלמלא הנזק היה משתכר כשיעור השכר הממוצע במשק, אלא אם קיימות ראיות ממשיות לסתור חזקה זו (ראו: ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא , פ"ד ס(3) 13, 61 (2005)).

שנית , לעניין חישוב הפסד השתכרותו של המבקש אך החל מגיל 21 , אדגיש כי בית משפט זה פסק לא אחת כי בהיעדר נתונים לסתור, חזקה היא כי ניזוק המשתייך למגזר הערבי לא יתגייס לשירות צבאי ועל כן יחל להשתכר למחייתו כבר מגיל 18 (ראו: ע"א 3542/08 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח עיסא מוחמד ז"ל , פסקה 4 (22.7.2010); ע"א 7008/09 אל רחים נ' אל קאדר , פסקה 15 (7.9.2010)).

6.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.