פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4099/17
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקשת:
שרית דאבוש
נ ג ד
המשיבים:
1.
אברהם דאבוש
2. תומר ניידיץ, עו"ד, המנהל המיוחד
3. כונס הנכסים הרשמי - מחוז מרכז
בקשת רשות ערעור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ) מיום 19.4.2017
בפש"ר 13288-07-16
בשם המבקשת: עו"ד
שחר סרור; עו"ד ישראל שדה
החלטה
בקשת רשות ערעור המופנית נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ ) מיום 19.4.2017 במסגרת פש"ר 13288-07-16.
1.
המבקשת והמשיב 1 (להלן: החייב ) נישאו בשנת 1979. בשנת 2013 הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון-לציון ובמסגרתה ביקשה סעדים הצהרתיים בדבר זכאותה למחצית מהנכסים הרשומים על שם המבקש (נכסי מקרקעין וכן מניות בחברות הרשומות על שם המבקש וילדי בני הזוג); סעד של מתן חשבונות וכן פירוק שיתוף בכל הנכסים המשותפים. במסגרת הליך זה, נערכה שומה של העסק המשפחתי (עסק לעיבוד ירקות) בסך של כ-8 מיליון ש"ח ובאי כוח בני הזוג מונו ככונסי נכסים למכירתה של חברה זו. בשלב כלשהו עוכבו ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה. בשנת 2015 התגרשו הצדדים אולם הסכסוך בעניין הנכסים לא נפתר.
2.
ביום 6.7.2016 הוגשה נגד החייב בקשה של נושה למתן צו כינוס ולהכרזת פשיטת רגל. ביום 15.11.2016 החליט בית המשפט המחוזי מרכז לתת צו לכינוס נכסי החייב.
3.
על פי הנטען בבקשה שלפני, עוד לפני צו הכינוס, החייב פעל על מנת לרוקן את החברה שבאמצעותה פעל העסק ולהעביר את כל פעילותה ונכסיה לחברה אחרת, ובכך הוביל את החברה המקורית לפירוק ואת עצמו לפשיטת רגל. המבקשת טוענת כי העסק לא השתנה כהוא זה, החייב ממשיך לנהל אותו וכל כספי העסק ממשיכים לעבור דרכו. על רקע זה, ביקשה המבקשת לחדש את ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה, ואלה אכן חודשו, אולם עם מתן צו כינוס הנכסים, החליט בית המשפט לענייני משפחה לעכב את ההליכים בתיק (החלטה מיום 28.11.2016).
4.
המבקשת פנתה לבית המשפט של פשיטת רגל בבקשה למתן הוראות, במסגרתה ביקשה להורות על צירופה להליך פשיטת הרגל וכן להתיר לה להמשיך ולנהל את ההליכים נגד החייב בבית המשפט לענייני משפחה. לאחר קבלת תגובות החייב, המנהל המיוחד וכונס הנכסים הרשמי, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה להמשיך לנהל את ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה, וקבע כי אין להתיר למבקשת לנהל הליכים נגד החייב בכל הקשור לנכסיו, שכן אלו מוקנים לקופת פשיטת הרגל, וככל שלמבקשת טענות ביחס אליהם, יש לבררן במסגרת תיק זה. מכאן בקשת רשות הערעור דנן.
5.
המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו שלא לאפשר לה להמשיך ולנהל את ההליכים נגד החייב בבית המשפט לענייני משפחה, שכן לדבריה לבית המשפט של פשיטת רגל אין סמכות עניינית לנהל הליכים מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 וכן משום שלא מדובר ב"חוב בר-תביעה" לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980
(להלן: הפקודה ). עוד טוענת המבקשת כי יש להתערב בהחלטה גם משום היותה לא מנומקת.
6.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובה. סעיף 20(א) לפקודה קובע כי "משניתן צו כינוס... לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה,
ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים , אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע". הסעיף האוסר על ניהול הליכים משפטיים על ידי נושה נגד החייב (ללא קשר לשאלה אם מדובר בחוב בר-תביעה לפי הפקודה אם לאו), מתייחס הן להליך תלוי ועומד בעת מתן צו הכינוס והן להליך עתידי שנושה מעוניין לנקוט לאחר מתן הצו [ראו: רע"א 6153/07 כהן נ' מדמון , פסקה 5 (6.1.2008); שלמה לוין אשר גרוניס פשיטת רגל 118 (מהדורה שלישית, 2010)]. כלל זה הוחל גם על תביעות בענייני משפחה [ראו והשוו: פש"ר (מחוזי ת"א) 1809/06 סטולר נ' עופר
(1.12.2014); פש"ר (מחוזי נצרת) 50094-01-11 לוי נ' כונס הנכסים הרשמי (1.4.2012)]. מכאן, כי לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אשר לא התיר למבקשת להמשיך לנהל את ההליכים מול החייב. יובהר כי הליכים אלה נוגעים בדיוק לאותם נכסים אשר הוקנו לנאמן בעקבות צו הכינוס, ולכן גם מבחינת הגיונם של דברים, אין מקום לנהל שני הליכים בערכאות שונות אשר עלולים להוביל להכרעות סותרות. ההחלטה נומקה בצורה תמציתית כך שהנימוק העומד בבסיסה עולה ממנה בבירור, ולכן גם טענת היעדר ההנמקה אין בה ממש.
7.
נוכח האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה - אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ג
בתמוז התשע"ז (17.7.2017).
ש
ו פ ט