רע"א 6153/07 יחזקאל כהן נ. עופר מדמון

1.בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' צלקובניק), בגדרה ניתן למשיב 1 (להלן: המשיב ) אישור להמשיך לנהל תביעה שהגיש לבית משפט השלום ברחובות כנגד המבקשים 2-1, שהינם חייבים בפשיטת רגל שהוצא נגדם צו כינוס, כפי שיפורט בהמשך (להלן: החייבים ).

2.ביום 6.1.03 נחתם בין המשיב לחייבים חוזה, לפיו מכרו החייבים למשיב את את זכויותיהם בדירה מסוימת (להלן: הדירה ). בתאריך 23.7.03 הגיש המשיב לבית משפט השלום ברחובות תביעה בסדר דין מקוצר כנגד החייבים בה תבע לאכוף את החוזה ולמסור לו את החזקה בדירה. התביעה הוגשה לאחר שלטענת המשיב הוא קיים את חלקו בחוזה והעביר לידי החייבים את מלוא התמורה ואילו הם לא קיימו את התחייבויותיהם. החייבים הגישו בקשת רשות להתגונן. טענתם המרכזית הייתה כי החוזה הינו הסכם למראית עין אשר נחתם תחת לחץ שהפעיל המשיב על רקע הלוואות שנטלו מהשוק האפור. עוד טענו החייבים, כי הם לא קיבלו את מלוא התמורה לפי החוזה. לאחר השתלשלות שאין צורך לעמוד על פרטיה, ניתנה לחייבים רשות להתגונן והתביעה בבית משפט השלום עודנה מתנהלת.

3.בתאריך 9.6.06 ניתן כנגד החייבים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע צו כינוס. המבקש 3 (להלן: המבקש ) מונה למנהל מיוחד על נכסי החייבים. כמו כן הורה בית המשפט, כי אין לבצע כל דיספוזיציה בדירה. זמן מה לאחר מכן הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות, בה עתר כי יבוטל הצו האוסר על דיספוזיציה בדירה וכי יותר לו להמשיך ולנהל את התביעה שהגיש לבית משפט השלום ברחובות. הצורך באישור בית המשפט להמשך ניהול התביעה נבע, כפי שיובהר בהמשך, מהוראותיו של סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל ). המבקש התנגד לבקשה וטען, כי מתעוררת שאלה של הענקה פסולה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל ועל כן יש ללבן את תביעת המשיב בגדר הליך פשיטת הרגל.

4.בהחלטתו מיום 7.6.07 קבע בית המשפט המחוזי, כי יש לקבל את הבקשה ככל שהיא נוגעת להמשך ניהול הדיון בבית משפט השלום, בעיקר מן הטעם שההליך בבית משפט השלום נמצא לקראת סיום. עם זאת קבע בית המשפט כי האיסור על עשיית דיספוזיציה בדירה יוסיף לחול עד מתן החלטה אחרת, וזאת לצורך קביעת נפקותם של הליכי פשיטת הרגל על תביעת המשיב. בית המשפט הוסיף וקבע, כי המנהל המיוחד יוכל לייצג את החייבים בתביעה בבית משפט השלום. כנגד החלטה זו הוגשה בקשת הרשות לערער שבפניי. לטענת המבקש, מכיוון שבכל מקרה יהיה צורך בליבון שאלת תחולתו של סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, הרי מטעמים של יעילות דיונית יש להעדיף כי התביעה כולה, על כל היבטיה, תתנהל בגדרו של הליך פשיטת הרגל.

5.עיינתי בבקשה לרשות ערעור ובנספחיה ונחה דעתי שדינה להידחות. סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל קובע, כי משניתן צו כינוס "...לא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע". סעיף זה חל גם על הליך משפטי תלוי ועומד (ע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי , פ"ד נה(4) 730, 740 (2001); ש' לוין וא' גרוניס פשיטת רגל (2000), 115). הוראה דומה לגבי חברה בפירוק מצויה בסעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. הוראות אלו נועדו להבטיח כי הטיפול בנכסי החייב או החברה שבפירוק ייעשה ככלל במרוכז, וזאת מטעמים של יעילות ושמירה על שוויון בין הנושים (ראו: רע"א 7945/99 שילר נ' לוין , פ"ד נד(2) 524, 527 (2000); ע"א 38/87 יששכרוב נ' ירדניה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 9.8.87)). יחד עם זאת, לבית המשפט יש סמכות להעביר את הדיון לפסים של תביעה רגילה, אף כי סמכות זו לא תופעל כדבר שבשגרה (רע"א 3131/00 שילר נ' שחם , פ"ד נה (4) 157, 160 (2001)).

6.ובאשר לענייננו: בגדרה של התביעה בבית משפט השלום נבדק תוקפו של חוזה המכר מבחינת הדין הכללי. גם אם תתקבל המסקנה שחוזה המכר תקף על פי הדין הכללי, יהיה צורך לבדוק את תוקפו מבחינת דיני פשיטת הרגל (ע"א 1516/99 הנ"ל, עמ' 743). בדרך כלל יש להעדיף, מטעמי יעילות, כי תביעה תתברר מבחינת שני מישורי הדין – הדין הכללי ודיני פשיטת הרגל – בגדרו של הליך אחד במסגרת פשיטת הרגל. על כן לוּ היינו במצב בו הדיון בתביעה בבית משפט השלום עוד לא התחיל, או שהוא היה בראשיתו, היה טעם בעמדת המבקש לפיה יש לבדוק את תוקפו של חוזה המכר, מבחינת כל היבטיו, בגדר הליך פשיטת הרגל. אולם אין חולק, כי התביעה בבית משפט השלום מתנהלת זה זמן רב והיא נמצאת בשלב דיוני מתקדם למדי. בנסיבות אלו, קטיעת הדיון בבית משפט השלום והתחלת הדיון בשאלת תוקפו של חוזה המכר לפי הדין הכללי מראשיתו במסגרת הליך פשיטת הרגל עלולה להביא דווקא לתוצאה הפוכה מזו הרצויה, היינו: הארכת הדיון וסירבולו. על כן לא מצאתי כי יש מקום להתערב בשקול דעתו של בית המשפט הנכבד קמא, אשר הורה על פיצול הדיון כאמור וקבע כי בנסיבות העניין ראוי שהתביעה שהוגשה בבית משפט השלום תוסיף להתנהל שם.

הבקשה נדחית איפוא בלא שנדרשת תשובה וללא צו להוצאות.