פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4101/11
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
המבקשת:
הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. פלוני
2. פלוני
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום
2.5.11 בת.א. 596-07 שניתנה על-ידי כבוד השופטת ב' טאובר
בשם המבקשת:
עו"ד משה עבדי
בשם המשיבים:
עו"ד ד"ר פנחס
זלצר; עו"ד גליה זלצר-ליפשיץ
החלטה
1.
זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ב' טאובר ) להורות על מינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה במסגרת תביעה המתנהלת לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ).
2.
הנפגע הישיר בתאונה הוא המשיב 1, ואילו המשיב 2 הוא אביו. המשיב 2 טוען כי נגרמה לו נכות נפשית עקב התאונה, והוא ביקש כי ימונה מומחה רפואי לצורך קביעת נכותו. המבקשת התנגדה לבקשה. הבקשה לא נתבררה סמוך לאחר שהוגשה, ורק כעבור כ-3.5 שנים ממועד הגשתה, ביקש המשיב 2 שתינתן בה החלטה. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה, לאחר שקבע כי מהתיעוד הרפואי עולה לכאורה קיומה של ראשית ראיה לנכות בתחום הפסיכיאטרי. בירור קיומה של נכות זו, כך נקבע, נחוץ גם לשם בחינת עמידתו של המשיב 2 בתנאים שנקבעו בהלכת אלסוחה להכרה בנזק נפשי של נפגע עקיף (רע"א 444/87 אלסוחה נ' עיזבון דהאן , פ"ד מד(3) 397 (1990)). בית המשפט המחוזי העיר למשיב 2 על כך שלא שב ועמד על בקשתו במועד מוקדם יותר, ואף לא עשה כן כאשר הועבר הטיפול בתיק משופט אחר לשופטת שדנה לבסוף בבקשה. עם זאת, מצא בית המשפט המחוזי להיענות לבקשה, בשים לב לכך שבהתאם להסדרי חוק הפיצויים, דחייתה תמנע מן המשיב 2 כל אפשרות להוכיח את נזקיו.
3.
המבקשת טוענת כי אפילו יוכח שנגרם למשיב 2 נזק נפשי של ממש, אין הוא עומד בשלושת התנאים האחרים להכרה בנזקיו, כפי שאלה נקבעו בעניין אלסוחה . בנסיבות אלה, טוענת המבקשת, אין טעם במינוי מומחה לקביעת הנכות הפסיכיאטרית. עוד טוענת המבקשת כי יש לראות במשיב 2 כמי שוויתר על בקשתו למינוי מומחה. בכל ישיבות קדם המשפט שהתקיימו מאז הגשת התביעה, כך לפי המבקשת, לא חזר המשיב 2 על בקשתו למינוי מומחה, ורק לאחר שהתיק נקבע לשמיעת ראיות הוגשה הבקשה למתן החלטה. המבקשת מוסיפה (כפי שציין גם בית המשפט המחוזי) כי בדיון קודם ביקש בא-כוח המשיבים לקבוע את התיק לשמיעת ראיות, תוך שהוא עומד על כך שכל ההליכים הדרושים במסגרת קדם המשפט מוצו. לבסוף, המבקשת סבורה כי אין די בתיעוד הרפואי שצורף לבקשה כדי להקים "ראשית ראיה" לקיומה של נכות.
המשיבים סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי ועל נימוקיו, ומדגישים את חומרת הפגיעה שממנה סובל המשיב 1, את מאמצי השיקום שעושה המשיב 2 ואת השפעת מצבו הרפואי של בנו על חייו. כן מוסיפים המשיבים כי בית המשפט העליון קבע, לא אחת, כי התנאים שנקבעו בעניין אלסוחה אינם קשיחים וכי קיימת בפרשנותם גמישות מסוימת המאפשרת להתמודד עם מקרי-גבול.
4.
דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי בחן את מכלול הנתונים הנוגעים לבקשה למינוי מומחה, לרבות קיומה של ראשית ראיה והמועד שבו ביקשו המשיבים כי תינתן החלטה בבקשה, והחליט שלא לחסום את דרכו של המשיב 2 מהוכחת נזקיו בשלב מוקדם זה של בירור התביעה. כידוע, בתביעות המתבררות לפי חוק הפיצויים, אין התובע חופשי להוכיח את קיומה של נכות רפואית בדרך אחרת לבד מהגשת בקשה למינוי מומחה. על-כן לא במהרה תחליט ערכאת הערעור להתערב בהחלטת הערכאה המבררת להיעתר לבקשתו של תובע ולמנות מומחה רפואי (ראו: רע"א 3674/97 לביא נ' ישי (לא פורסם, 4.9.1997)). במקרה זה הביא בית המשפט המחוזי בחשבון את העובדה כי הבקשה עצמה הוגשה במועד וכי טרם החלה שמיעת הראיות בתיק. אמנם, אחת מן השאלות שיעמדו להכרעת בית המשפט המחוזי בבוא העת, היא שאלת התקיימותם של התנאים שנקבעו בהלכת אלסוחה . אולם כפי שקבע בית המשפט המחוזי, אין מקום לחסום בשל כך את דרכו של התובע כבר עתה, ובמיוחד משטרם נשמעו ראיות לעניין זה.
התוצאה היא שהבקשה נדחית. המבקשת תשא בשכר-טרחת עו"ד המשיבים בסכום של 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ח באב התשע"א (28.8.2011).
המשנה-לנשיאה