רע"א 5398/18 פלוני נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' לוי ) בת"א 34099-07-17 מיום 21.6.2018, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים 6-2 למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי.

רקע

2.

המבקשים הם עזבונה, בעלה וחמשת ילדיה הקטינים של פלונית ז"ל (להלן: המנוחה ), אשר נהרגה בתאונת דרכים שאירעה ביום 19.10.2015 (להלן: התאונה ). המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ, היא המשיבה, לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו להם בעקבות התאונה, וזאת מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ).

3.

לכתב התביעה צרפו המבקשים בקשה למינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט, ובכלל זה מומחה בתחום הנפשי, לשם הערכת נזקיהם של המבקשים 6-2 – ילדיה של המנוחה (להלן: ילדי המנוחה או הקטינים ), כניזוקים משניים בתחום הנפשי, וזאת בהתאם להלכה שנקבעה ברע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון דהאן , פ"ד מד(3) 397 (1990) (להלן: הלכת אלסוחה ). בבקשה נטען, בין היתר, כי הקטינים סובלים מנזקים נפשיים בעקבות פטירת אמם, וכי הם נזקקו לקבלת טיפול פסיכולוגי רציף ואינטנסיבי.

המשיבה התנגדה למינוי המומחים, וטענה, בעיקרו של דבר, כי אין בתיעוד הרפואי שצורף לבקשה כדי לבסס ראשית ראיה לקיומה של נכות נפשית ממשית שנגרמה לילדי המנוחה, וכן כי הקטינים אינם עומדים בקריטריונים שנקבעו לצורך הכרה בעילת התביעה שלהם כניזוקים משניים בהתאם להלכת אלסוחה . עוד הוסיפה המשיבה כי לא הוכח שהקטינים מקבלים טיפול פסיכיאטרי רציף, וכי אף מטעם זה דין הבקשה להידחות.

החלטת בית המשפט המחוזי

4.

בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את הבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי מטעמו, וקבע כי התיעוד הרפואי שצורף לבקשה זו אינו מבסס ראשית ראיה לנכות נפשית בהתאם לנדרש בהלכת אלסוחה .

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי נסבה הבקשה שלפניי.

הבקשה דנן

5.

המבקשים טוענים, בעיקרו של דבר, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי אינה עולה בקנה אחד עם המגמה הרווחת בפסיקה של בית משפט זה, שלפיה יש לנקוט בגישה מקלה בכל הנוגע למינוי מומחים רפואיים בתביעות לפי חוק הפיצויים. עוד טוענים המבקשים כי התיעוד הרפואי שצורף לבקשתם, ובפרט התיעוד בדבר הטיפול הפסיכולוגי הרציף שניתן לקטינים, מבסס ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות בתחום הנפשי, וכן כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי נדרשת ראשית ראיה לקיומה של נכות לפי אמות המידה של הלכת אלסוחה . אציין כי המבקשים צרפו לבקשה דנן מסמכים עדכניים אשר לא הועמדו לעיונו של בית המשפט המחוזי, ובכלל זה סיכומי ביקור של הקטינים אצל הפסיכיאטר ד"ר מיכאל ינקו (להלן: התיעוד הרפואי העדכני ).

6.

המשיבה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי וטוענת כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור דנן. לטענתה, די בצירוף התיעוד הרפואי העדכני כדי לדחות את הבקשה. לגופם של דברים, המשיבה טוענת כי על-מנת שימונה מומחה רפואי בעניינם של ניזוקים משניים, יש להציג ראשית ראיה המעידה על קיומה של נכות או פגיעה נפשית מהותית העולה כדי מחלה , כנדרש על-פי הלכת אלסוחה , להבדיל מפגיעות זמניות וחולפות – דבר אשר לא נעשה בענייננו.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ושוכנעתי כי לא תפגענה זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לאמור בתקנה זו, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על-פיה. אציין כבר עתה כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

8.

טרם הדיון לגופו של עניין, אזכיר את ההלכה הידועה שלפיה ערכאת הערעור תיטה להתערב, בנסיבות המתאימות, בהחלטה שלא למנות מומחה מטעם בית המשפט בתביעות לפי חוק הפיצויים, וזאת מכיוון שהחלטה מעין זו עשויה לחסום את דרכו של תובע להוכיח את נזקו (ראו: רע"א 5495/95 נקש נ' דולב, חברה לביטוח בע"מ , פסקאות 3-2 (11.9.1996); רע"א 7097/11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' קוואסמה , פסקה 8 (5.8.2012); רע"א 5978/18 אלקנוב נ' גלקין , פסקה 3 (13.9.2018)). התערבות כאמור תיעשה במקרים בהם ברור כי נפלה טעות בהחלטה שלא למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט, וכתוצאה מכך עלול להיגרם עיוות דין לתובע (ראו: רע"א 3497/98 רזין נ' המגן חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נב(5) 136, 139 (1998); רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 8 (30.5.2012); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים 651 (מהדורה רביעית, 2012)).

ראשית ראיה – כללי

9.

כידוע, הדרך להוכחת קיומה של נכות במסגרת תביעות על-פי חוק הפיצויים, היא באמצעות מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט (ראו: סעיף 2 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986). בהתאם, נקבע כי אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחה רפואי כאמור אם קיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות

עקב תאונת הדרכים (ראו: רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון , פ"ד מד(2) 216, 220 (1990) (להלן: עניין שיק) ; עניין רזין , בעמודים 139-138; עניין פלונית , שם; ריבלין , בעמוד 646). יצוין כי רבות נכתב על אודות הגישה הליברלית שעל בית המשפט לנקוט ביחס לשאלה האם קיימת ראשית ראיה כאמור, וזאת על-מנת שלא לסגור את הדלת בפני תובע המבקש להוכיח את נכותו (ראו למשל: רע"א 863/93 התעשייה האווירית לישראל בע"מ נ' קמחי , פ"ד מז(4) 815, 818 (1993); רע"א 963/13 פלוני נ' "הפול" חברה לביטוח בע"מ , פסקה 9 (23.5.2013); רע"א 5070/13 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 8 (18.11.2013); עניין גלקין , שם; יוסף שפירא ודוד נהיר "שיקולים במינוי מומחה מטעם בית המשפט" רפואה ומשפט 38 28, 34 (2008)).

ראשית ראיה – נכות נפשית

10.

הגישה הליברלית האמורה יושמה ביתר שאת ביחס לתובעים הטוענים כי נגרם להם נזק נפשי בעקבות תאונת דרכים, ולגביהם הוגמשה הדרישה לראשית ראיה עוד יותר (ראו לדוגמה: רע"א 9477/04 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' עלא , פסקה 3 (28.11.2004)). כך למשל, נקבע כי לאור הרגישות העולה מפגיעות בתחום הנפשי, אף אם פניית התובע לטיפול נפשי נעשתה בריחוק זמנים ממועד קרות התאונה, וכן אם התובע מצוי בטיפול פסיכולוגי קליני (להבדיל מפסיכיאטרי) רציף במשך תקופה ארוכה – די בכך כדי לבסס ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות נפשית שנגרמה לו, ולהצדיק מינויו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט (ראו: רע"א 1738/00 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' כהן (31.5.2000); רע"א 911/03 סעאת נ' סעאת , פסקה 4 (24.3.2003); עניין פלונית , בפסקה 17; ריבלין , בעמוד 674).

ראשית ראיה – הלכת אלסוחה

11.

בענייננו, המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלה – מהי אותה ראשית ראיה הנדרשת לצורך מינוי מומחה בתחום הנפשי בהתייחס לניזוקים משניים , להבדיל מניזוקים ישירים? ובמילים אחרות – האם ראשית הראיה ביחס לניזוק משני צריכה להעיד על אפשרות קיומה של נכות כלשהי , בדומה לראשית הראיה הנדרשת ביחס לניזוק ישיר, או שמא עליה להעיד על קיומה של נכות ממשית המקימה עילת תביעה על-פי אמות המידה שנקבעו בהלכת אלסוחה ?

כאמור, המבקשים טוענים כי אין להבחין בין ניזוקים ישירים לניזוקים משניים בשלב מקדמי זה של מינוי מומחה רפואי, וכי השאלה האם הניזוקים המשניים באים בגדר הלכת אלסוחה צריכה להיבחן רק לאחר קבלת חוות הדעת הרפואית, ולאורה. לעומת זאת, המשיבה סבורה כי על ראשית הראיה ביחס לניזוקים משניים להעיד על עוצמת נזק אשר תתיר להם להיכנס לדל"ת אמותיה של הלכת אלסוחה , קרי, כזו המצביעה על קיומה של נכות או פגיעה נפשית מהותית. בית המשפט המחוזי, כך עולה מהחלטתו, תמך אף הוא בגישת המשיבה.

12.

ואולם, נדמה כי השאלה העומדת במוקד הבקשה דנן הוכרעה זה מכבר בפסיקתו של בית משפט זה. כך למשל, ברע"א 9982/06 ג' י' נ' שלום , פסקה 3 (27.3.2008), קבע כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין כי:

"נראה לי כי הן ביחס לנזק הנפשי, הן ביחס לנזק הפיסי של הניזוק העקיף, יש לשמר מידה של גמישות אשר תאפשר, מצד אחד, תחימה הולמת של גבולות הזכאות ומצד שני, התייחסות אינדיבידואלית למקרים הבאים בפני בית המשפט. במקרה שלפנינו, מדובר על השלב המקדמי של מינוי מומחים. ההורים הביאו מסמכים שונים המצביעים על הקשיים הנפשיים שהם חוו בעקבות התאונה ועל הטיפולים הנפשיים שהם נזקקו להם לפי המלצות הגורמים השונים. מסמכים אלה לשיטתי מצביעים ולוּ על ראשית ראיה לאפשרות קיומה של פגיעה נפשית ... בנסיבות אלה ולאור ההתפתחויות שחלו בפסיקה, נראה לי כי מן הדין למנות מומחה בתחום הנפשי לבדיקתם של ההורים, ולאחר שהלה ייתן את חוות-דעתו, ניתן יהיה לבחון אם מתקיימים מכלול תנאי הזכאות לפי הפסיקה הרלוונטית" (ההדגשות אינן במקור, י. ו.).

מכאן, שבית משפט זה החיל את המבחן שנקבע בעניין שיק ביחס לניזוקים ישירים, הוא המבחן שעניינו ב ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב תאונה , גם על ניזוקים משניים.

13.

ההיגיון העומד מאחורי הלכה זו טמון בכך שעצם השאלה האם נגרמה פגיעה נפשית ממשית אשר באה בגדר הלכת אלסוחה , היא היא, כשלעצמה, שאלה שברפואה . משכך – ככלל, ניתן יהיה להכריע בשאלה זו, תוך בחינת אמות המידה שנקבעו בהלכת אלסוחה , רק לאחר שתינתן חוות דעת רפואית על-ידי מומחה מטעם בית המשפט (ראו: עניין קמחי , שם; רע"א 4584/93 עות'מאן נ' אררט חברה לביטוח בע"מ , פסקה 4 (11.10.1993); רע"א 4101/11 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פסקה 4 (28.8.2011); ת"א (מחוזי י-ם) 8084/06 עזבון א' מ' נ' ביטוח ישיר – חברה לביטוח בע"מ , פסקה 25 (19.11.2012); ריבלין , בעמוד 647; שפירא ונהיר , שם). בהקשר זה, אף חשוב לשוב ולהזכיר את הנאמר לא אחת על-ידי בית משפט זה בנוגע לזהירות הנדרשת מבית המשפט מפני הסקת מסקנות שברפואה, ללא ביסוס מתאים בחוות הדעת המקצועיות הרלוונטיות (ראו למשל: רע"א 6904/14 פלוני נ' כלל חברה לביטוח , פסקה 8 (22.2.2015)).

מן הכלל אל הפרט

14.

יישום ההלכות שפורטו לעיל על ענייננו מוליך למסקנה כי יש לקבל את הערעור בחלקו, כפי שיפורט להלן.

כאמור, בית המשפט המחוזי בחן את בקשת המבקשים למינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי על-פי אמות המידה שנקבעו בהלכת אלסוחה , ומכאן שסבר כי על ראשית הראיה שהציגו המבקשים להצביע על אפשרות קיומה של נכות נפשית מהותית או ממשית בעקבות התאונה. דא עקא, כפי שהוצג בפירוט לעיל – הגישה הנוהגת בפסיקתו של בית משפט זה אינה מבחינה בין ניזוקים ישירים לבין ניזוקים משניים בכל הנוגע לראשית הראיה אשר נדרשת לשם מינוי מומחה רפואי, ומכאן שדי בכך שהמבקשים יבססו ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות כלשהי שנגרמה לקטינים בעקבות התאונה. יתרה מכך, כאמור לעיל, יש להקל בדרישה לראשית ראיה מקום שנטען לנזקים נפשיים.

15.

אשר על כן, דין הערעור להתקבל בחלקו, כדלקמן:

אשר למבקשים 3-2, 6-5 –

הדיון בעניינם יוחזר לבית המשפט המחוזי אשר ישוב ויבחן את החומר הרפואי שיוצג לפניו (לרבות החומר העדכני – ככל שהוא מותר בהצגה), ויכריע בבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי, ביחס לכל אחד ואחד ממשיבים אלה, על-פי המבחן שנקבע בעניין שיק ביחס לניזוק ישיר, דהיינו, המבחן שעניינו ב ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות כלשהי .

16.

אשר למבקשת 4 – במסמך רפואי מיום 9.2.2017, אשר עמד לפני בית המשפט המחוזי, מבלי שהמשיבה התנגדה לכך, ציין ד"ר ברוך לבוק כי להערכתו "מדובר בנערה אינטליגנטית וכשרונית שסובלת מהפרעה פוסט-טראומטית לאחר שאיבדה את האם". בהתאם, הומלץ על המשך טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי. אני סבורה, אפוא, כי לאור ההלכות שפורטו לעיל – די במסמך רפואי זה כדי להוות ראשית ראיה למינוי מומחה. לפיכך, אני מורה על מינוי מומחה בתחום הנפשי לבחינת מצבה הרפואי ונכותה של המבקשת 4. בית המשפט המחוזי יקבע את זהות המומחה וייתן הוראות בנוגע לתשלום שכר טרחתו.

17.

סוף דבר: הערעור מתקבל בחלקו, כמפורט בסעיפים 16-15 לעיל.

המשיבה תישא בהוצאות המבקשים בסך של 6,000 ש"ח.