רע"א 654-23 רע"א 654-23

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת א' דגן) בת"א 36543-09-19 מיום 19.12.2022, שבגדרה התקבלה בקשת המשיב למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי, לפי סעיף 6א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק).

תמצית העובדות הצריכות לעניין

2.המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה לפי החוק נגד המבקשת, בגין תאונה שארעה לו ביום 7.2.2013 (להלן: התאונה), ואשר הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כתאונה עבודה. ביום 27.2.2020 קבע בית המשפט המחוזי כי הצדדים יוכלו להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל, לפי סעיף 6ב לחוק, עד ליום 1.4.2020.

3.פקיד התביעות של המל"ל לא הכיר בנכות נפשית של המשיב; ובהחלטתה מיום 15.3.2021 דחתה ועדה רפואית לעררים של המל"ל תביעה להחמרת מצב שהגיש המשיב, שבמסגרתה טען, בין היתר, לנכות בתחום הנפשי. בהחלטה נקבע, בין היתר, כי הוועדה לא דנה בנושאים שלא הוכרו על-ידי פקיד התביעות, וביניהם התחום הנפשי. על החלטה זו הגיש המשיב ערר לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, ולאחר מכן הגיע להסכמה עם המל"ל, שלפיה עניינו יוחזר לדיון בוועדה הרפואית לעררים, שתבחן את טענותיו בתחום הפיברומיאלגיה ובתחום הספונדילוארתרפיה. ביום 17.10.2021 נתן בית הדין האזורי להסכמה זו תוקף של פסק דין.

4.בהמשך לכך, ביום 7.3.2022 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים לדון בשנית בעניינו של המשיב, וכך נכתב, בין השאר, בפרק המסקנות של הוועדה:

"בנושא הפיברומיאלגיה הוועדה תמימת דעים עם חוות הדעת של ד"ר [...] וכן עם קביעתו של פרופ' [...] בוועדה לאחוזי נכות במסגרת המל"ל וקובעת קש"ס ונכות בשיעור 10% לפי סעיף 92(ב) כאשר בנושא זה קיימת חפיפה ברורה בין מצבו הנפשי של התובע והנכויות בתחומי הראומטולוגיה והאורטופדיה והנכות בגין פיברומיאלגיה" (להלן גם: מסקנת הוועדה הרפואית).

5.ביום 31.5.2022 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי, לפי סעיף 6א לחוק. בבקשה נטען, בין היתר, כי התאונה גרמה למשיב נזק בתחום הנפשי; כי פגימת המשיב בתחום הנפשי לא נדונה על-ידי פקיד התביעות במל"ל, ולא על-ידי ועדות המל"ל; וכי לפיכך, בתחום זה לא נקבעה למשיב דרגת נכות "על פי כל דין", כך שסעיף 6ב לחוק לא חל על טענתו לנכות בתחום הנפשי.

החלטת בית המשפט המחוזי

6.בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה, וקבע כי מסקנתה הנדונה של הוועדה הרפואית לעררים – שלפיה "קיימת חפיפה ברורה בין מצבו הנפשי של התובע והנכויות בתחומי הראומטולוגיה והאורטופדיה והנכות בגין פיברומיאלגיה" – איננה בגדר "קביעה על פי דין" בתחום הנפשי; ולפיכך, המשיב רשאי להגיש בקשה למינוי מומחה בתחום זה. בית המשפט הדגיש, בין היתר, כי טענות המשיב בתחום הנפשי כלל לא נדונו על-ידי הוועדה הרפואית לעררים; כי לפי הסכמת הצדדים, שקיבלה תוקף של פסק דין, הדיון בעניינו של המשיב חזר לוועדה הרפואית לעררים כדי שזו תדון אך ורק בנושאי הפיברומיאלגיה והספונדילוארתרפיה; וכי בוועדה ישבו מומחים רפואיים בתחומי ראומטולוגיה, אורתופדיה ונוירולוגיה, ולא בתחום הנפשי.

לגופה של בקשת המשיב, צוין כי אף על פי שזו לא נתמכה במסמכים רפואיים המלמדים על רצף טיפולי בתחום הנפשי, הרי שקיימת ראשית ראיה, "ולו בדוחק", לעניין מינוי מומחה בתחום הנפשי. נקבע כי מאחר שהדרך היחידה להוכחת עניין שברפואה לפי החוק עוברת במינוי מומחה מטעם בית המשפט, יש להיעתר לבקשה.

מכאן הבקשה שלפניי.

הבקשה דנן

7.המבקשת טוענת כי מסקנתה הנדונה של הוועדה הרפואית, עולה כדי "קביעה על פי דין" בתחום הנפשי; וכי לפיכך, אם ברצון המשיב לחלוק על קביעה זו של הוועדה, עליו להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור אותה, לפי סעיף 6ב לחוק. עוד נטען, בין היתר, כי מכל מקום, המשיב לא הציג "ראשית ראיה" לנכותו הנפשית, וכי בשל כך לא היה מקום להורות על מינוי מומחה כאמור.

דיון והכרעה

8.לאחר שבחנתי את הבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

9.כידוע, ערכאת הערעור תימנע, ככלל, מהתערבות בהחלטה על מינוי מומחה לפי סעיף 6א לחוק, אלא במקרים של טעות מובהקת שנפלה בהחלטה (ראו: רע"א 6802/10 הפניקס חברה לביטוח נ' קוואסמה, פס' 6 (26.1.2011); רע"א 3674/97 לביא נ' ישי (4.9.1997); יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 460 (מהדורה חמישית, 2022)). בענייננו לא מצאתי טעם לסטות מן הכלל האמור.

10.כמפורט לעיל, המשיב והמל"ל הגיעו להסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין, שלפיה הדיון בעניינו של המשיב יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, לצורך דיון בתלונות המשיב בתחומי הפיברומיאלגיה והספונדילוארתרפיה, ותו לא. בתוך כך, בוועדה הרפואית לעררים מיום 7.3.2022 לא ישב מומחה בתחום הפסיכיאטרי. ואכן, עיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית כאמור מעלה כי הוועדה כלל לא דנה בתלונות המשיב הנוגעות לתחום הנפשי. בנסיבות אלו, ובשים לב לאמות המידה לקבלת בקשות כבענייננו, כאמור לעיל, לא ראיתי להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי, שלפיה מסקנת הוועדה הרפואית לעררים בדבר מצבו הנפשי של המשיב אינה באה בגדר "קביעה על פי כל דין", כמשמעותה בסעיף 6ב.

11.למעלה מן הצורך אציין, כי אף בהנחה שמסקנתה הנדונה של הוועדה הרפואית עולה כדי "קביעה על פי כל דין", הרי שאין בכך כדי לשנות מן התוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי, שעניינה מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי. כידוע, סעיף 6ב לחוק קובע כי בית המשפט רשאי להתיר לבעל דין להביא ראיות לסתור "קביעה על פי כל דין" כאמור, אם ראה שמן הצדק לעשות כן "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בענייננו טעמים אלו מתקיימים, משום שכמפורט לעיל, הוועדה כלל לא דנה בטענות המשיב הנוגעות לתחום הנפשי; בוועדה לא ישב מומחה נפשי; והדיון הוחזר לוועדה שלא לצורך דיון בתחום הנפשי. היה מקום אפוא בענייננו להתיר הבאת ראיות לסתור את מסקנתה הנדונה של הוועדה הרפואית; ובהינתן שמינוי מומחה, לפי סעיף 6א לחוק, הוא הדרך היחידה שפתוחה בפני תובע לפי החוק להוכיח עניין שברפואה (ראו, למשל: רע"א 3651/22 פלוני נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פס' 5 (19.6.2022)), הרי שבכל אופן היה מקום להורות בענייננו על מינוי מומחה בתחום הנפשי.

[במאמר מוסגר אציין כי אמנם, בית המשפט המחוזי קבע כאמור כי הצדדים יוכלו להביא ראיות לסתור את קביעות המל"ל עד ליום 1.4.2020; ואולם, ברי כי אם מסקנת הוועדה הנדונה מיום 7.3.2022 הייתה מוכרת כ"קביעה על פי כל דין", לא הייתה מניעה להאריך את המועד להבאת ראיות לסתור כאמור].

12.לבסוף אציין, כי לא ראיתי להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי, בדבר קיום "ראשית ראיה" לנכותו הנפשית של המשיב. זאת, בין היתר, בשים לב לגישה הליברלית הנוהגת ביחס לשאלת קיומה של ראשית ראיה כאמור, שתכליתה להימנע מסתימת הגולל על אפשרותו של תובע להוכיח את נכותו (ראו, למשל: רע"א 5398/18 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פס' 9 (3.2.2019)).

13.סוף דבר: הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.