רע"א 911/03 סעאת מרים נ. סעאת ניסים

זו של בית המשפט המחוזי. הוחלט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

2.ההלכה קובעת, כי על מנת שימונה מומחה לצורך קביעת דרגת נכות בתחום מסוים צריך התובע להביא ראשית ראיה לנכות שהוא טוען לה (ראה רע"א 1619/93 אליהו נ' טטרו , פ"ד מ"ז(4) 89). בית המשפט מקפיד על מינוי המומחה במקרים אלו, משום שאין לנפגע אפשרות אחרת להוכיח את נכותו הרפואית על ידי הבאת מומחים מטעמו (ראו רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון , פ"ד מ"ד(2) 216, 220-219). ראשית הראיה הנדרשת לצורך מינוי המומחה יכולה להיות נלמדת מסוגים שונים של מסמכים, ובעיקר ממסמכים אשר מצביעים על טיפול רפואי שניתן לתובע עקב נכותו.

3.במקרה דנן טענה התובעת כי הינה סובלת מנכות נפשית, עקב סממני פגיעה פוסט טראומתית שהופיעו אצלה וכן תסמיני דיכאון. התובעת צירפה לבקשתה למינוי מומחה מסמכים שונים, המצביעים על כך שהתובעת התלוננה כבר בעבר, זמן לא רב אחרי התאונה, על הפרעות שונות, כמו קשיי שינה, והיא אף עברה אבחון נוירופסיכולוגי. האבחון אמנם שלל נכות נוירולוגית, והעלה ספקות לגבי מקורם של חלק מהתסמינים עליהם התלוננה התובעת, אולם לא קבע מסקנות חד משמעיות בנוגע להיבט הפסיכיאטרי. התובעת אף הציגה תיק רפואי המתעד טיפולים שעברה אצל פסיכולוגית קלינית, המצביע על פגישות עם הפסיכולוגית במהלך החודשים אוקטובר-דצמבר 2002.

3.בית המשפט דחה את הבקשה למנות מומחה בתחום הפסיכיאטרי, בקובעו כי ריחוק הזמן שבפנייתה של התובעת לטיפול רפואי בנושא, כפי שעולה מן המסמכים, והעדר מסמכים על טיפול רפואי רצוף, גורמים לכך שהמסמכים שהוגשו לא יחשבו כראשית ראיה. גם דו"ח האבחון הנוירופסיכולוגי המוזכר סייע בידי בית המשפט קמא להסיק כי אין כאן ראשית ראיה ולדחות את הבקשה למינוי מומחה.

4.אכן, המקרה שלפנינו הינו מקרה גבולי. התובעת הצביעה על טיפולים שקיבלה, אולם כולם במרחק זמן מהתרחשות התביעה. גם אם התלוננה התובעת על התסמינים - חלקם או כולם, במידת חומרה כזו או אחרת - לאחר התאונה, הרי שמתמיהה העובדה כי בחרה לפנות לטיפול רפואי מלא ורציני רק יותר משלוש שנים לאחר התאונה. גם העובדה כי התובעת הגישה בקשה זו בנפרד משאר תביעותיה ולאחר שלא עמדה - לפי הנטען - על מינוי כזה במסגרת מינוי שאר המומחים בעניינה, אינה פועלת לטובת התובעת. עם זאת, מאחר ומינוי מומחה הינו, כאמור, האפשרות היחידה שעומדת בפני התובעת על מנת לנסות ולקבל פיצוי על נכותה הנטענת, ומאחר ובמסמכים שהציגה התובעת יש משום ראשית ראיה לקיום נכות בנושא, הרי שעל מנת למנוע כל חשש של עיוות דין יש לאפשר לתובעת את מבוקשה, ולמנות מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי על מנת שיבדוק את טענותיה בנוגע לנכותה בתחום הנפשי.

7.לפיכך, הערעור מתקבל, ונקבע בזה שעל בית המשפט המחוזי למנות מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי על מנת שיחווה את דעתו ביחס למצבה הרפואי של התובעת. בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו.