רע"א 9982/06 גיא ירון נ. יוסף שלום

1.

המבקש 1 נפגע בתאונת דרכים בהיותו כבן 9 שנים. בית המשפט המחוזי הורה על מינוי מומחים רפואיים בתחומים שונים על-מנת שיחוו דעתם בנוגע לנכויותיו. שאלה נוספת שהתעוררה נוגעת לתביעתם של ההורים, כניזוקים עקיפים – תביעה המסתמכת על ההלכה שנפסקה ברע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון דהאן , פ"ד מד(3) 397. על-מנת לבסס את תביעתם זו, ביקשו ההורים כי ימונה מומחה פסיכיאטר שיבדוק את פגיעתם הנפשית. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה הזו.

בהחלטתו, עמד בית המשפט המחוזי על שיקולי המדיניות שהביאו לתחימת זכאותם של הניזוקים העקיפים. בית המשפט ציין כי לשיטתו, "יש לפצות בגין נזק נפשי של נפגע משני רק חוג מצומצם של נפגעים, שעניינם יוצא הדופן בחומרתן של נסיבותיו מצדיק פסיקת פיצוי " [ההדגשה במקור]. ענייננו אינו בא בגדר המקרים יוצאי הדופן הללו, כך נקבע. בית המשפט מנה מספר שיקולים למסקנתו-זו, ובכלל זה, השיקול הנוגע לחומרת הנזק. "כמובן שחומרת הפגיעה היא עניין שבמומחיות" – כך כתב – "אולם מן החומר שצורף לבקשה לא מצאתי ראשית ראיה לפגיעה נפשית אשר עשויה לעבור את המשוכה הגבוהה שנקבעה בפסקי דין רבים באשר לחומרה הנדרשת, ולהפוך ברת פיצוי". בית המשפט התייחס לכמה מסמכים שהוגשו לו, אולם לא מצא בהם את ראשית הראיה הנדרשת.

2.

המבקשים משיגים על החלטה זו של בית המשפט המחוזי. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. היססתי תחילה אם להתערב בהחלטה משום הנסיבות הגבוליות של המקרה, אולם בחרתי, בסופו של יום, להמתין במתן ההחלטה עד שתבוא הכרעה בשאלות העקרוניות של הזכאות – כפי שיובהר מיד. בסופו של יום גם מצאתי כי בבחירה בין סגירת הדלת בפני המבקשים לבין פתיחתה (דבר כשלעצמו אינו מבטיח כי יזכו בתביעתם), ראויה, בנסיבות האמורות כולן, הדרך השנייה.

באחרונה התייחסתי בשתי הזדמנויות לנושא פסיקת הפיצויים לניזוקים עקיפים שנזקם בא להם בשל היחשפותם לאירוע נזיקין עיקרי ( ע"א 754/05

לוי נ' מרכז רפואי שערי צדק (לא פורסם, ניתן ביום 5.6.07 ); ע"א 9466/05 שוויקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 16.3.08)). לא אחזור על הדברים. ראוי עם זאת לשוב להדגיש כי הסייג הרביעי לזכאות – זה שעניינו עוצמת הנזק וטיבו – פורש לא אחת באופן המקנה לו נוקשות מסוימת, זאת להבדיל מהסייגים האחרים המתאפיינים דווקא בגמישות ראויה. הנוקשות הזו, יש לציין, אינה מתחייבת מן האמור בהלכת אלסוחה עצמה, שהרי נכתב שם בין השאר:

מבלי לקבוע מסמרות בעניין , נראה לי כי ישנם טעמים כבדי משקל לצמצום הנזקים בני הפיצוי לתגובות נפשיות מהותיות (במובחן מתגובות אנושיות שליליות אשר מי שחש אותן מסוגל להתמודד ולהתגבר עליהן בכוחות עצמו), למשל , מחלת נפש כפשוטה (פסיכוזיס) ומקרים ברורים וקשים ואף משמעותיים מבחינת מישכם, של פגיעות נפשיות רציניות (נוירוזוס), גם אם אינן עולות כדי מחלת נפש. שאלה זו תחזור בוודאי ותתברר בבתי המשפט מעניין לעניין, בשים לב לנסיבותיו ולעדויות מומחים רפואיים אשר יובאו לעניין זה. אולם, ברור כי מקרים שאינם בגדר פסיכוזיס מוכרת יכולים לשמש יסוד לתביעה רק במקרים ברורים וקשים

[ההדגשות הוספו].

ובפרשת שוויקי הנ"ל ציינתי כי לגבי נזק פיסי שנגרם לניזוק העקיף, ינוסח הסייג הרביעי באופן הבא:

בשלב זה, נראה לי שיש לקבוע בהקשר של המסננת הרביעית כי זכאותו של הניזוק העקיף לפיצוי בגין נזק פיסי שנגרם לו תקום רק כאשר מ דובר

בנזק ממשי ובעל השפעה על יכולת תפקודו היומיומית . בכך מוסט הדגש משיעור הנכות הרפואית אל הנפקות התפקודית היומיומית [ההדגשה הוספה].

3.

נראה לי כי הן ביחס לנזק הנפשי, הן ביחס לנזק הפיסי של הניזוק העקיף, יש לשמר מידה של גמישות אשר תאפשר, מצד אחד, תחימה הולמת של גבולות הזכאות ומצד שני, התייחסות אינדיבידואלית למקרים הבאים בפני בית המשפט. במקרה שלפנינו, מ דובר על השלב המקדמי של מינוי מומחים. ההורים הביאו מסמכים שונים המצביעים על הקשיים הנפשיים שהם חוו בעקבות התאונה ועל הטיפולים הנפשיים שהם נזקקו להם לפי המלצות הגורמים השונים. מסמכים אלה לשיטתי מצביעים ולוּ על ראשית ראיה לאפשרות קיומה של פגיעה נפשית (ראו גם רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון , פ"ד מד(2) 216; רע"א 4584/93 עות'מאן נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם)). בנסיבות אלה ולאור ההתפתחויות שחלו בפסיקה, נראה לי כי מן הדין למנות מומחה בתחום הנפשי לבדיקתם של ההורים, ולאחר שהלה ייתן את חוות-דעתו, ניתן יהיה לבחון אם מתקיימים מכלול תנאי הזכאות לפי הפסיקה הרלבנטית.

4.

יצוין, כי המבקשים מלינים גם על דברים שהשמיע בית המשפט המחוזי בהחלטתו, בהתייחסו למינוי המומחה הפסיכיאטרי לבדיקת המבקש 1. בית המשפט ציין כי ככל שנזקיו הנפשיים של המבקש נובעים מאובדנה של חברתו בתאונה, ולא מפגיעתו-שלו – הם אינם ברי-פיצוי; אולם, הוסיף בית המשפט, מן החומר עולה לכאורה שהבעיות מקורן בנזקיו שלו, והמומחה יתייחס לעניין זה. ככל שנושא הזכאות של המבקש 1 לפיצוי בגין נזקים נפשיים שנגרמו לו עקב מותה של חברתו יהיה רלבנטי לאחר הגשת חוות-דעת המומחה, ניתן יהיה לעוררו שוב בפני בית המשפט קמא שיכריע בו. אין מקום להתערבות נוספת בהחלטת הערכאה המבררת.

הערעור מתקבל כפי שפורט לעיל. בית המשפט המחוזי יורה על מינוי מומחה בתחום הנפשי לבדיקת המבקשים-ההורים. המשיבים ישאו בהוצאות המשפט וכן בשכר טרחת עורך הדין של המבקשים בסכום של 10,000 ש"ח.