רע"א 4104/17ש. כהן הנדסה בע"מ נ. עירית אשדוד

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ע' כהן ) בת"א 58690-01-17 מיום 14.5.2017, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת למתן סעדים זמניים נגד המשיבה.

רקע

2.המבקשת היא חברה אשר התקשרה עם המשיבה בחוזה לביצוע עבודות השלמת בניה בבית ספר באשדוד (להלן: בית הספר ). ברם, בין הצדדים פרץ סכסוך, בעקבותיו הגישה המבקשת תביעה כספית נגד המשיבה, בטענה כי האחרונה הפרה את ההסכם ביניהן. לעומתה, טענה המשיבה כי המבקשת היא שהפסיקה את העבודות בבית הספר, וכמו כן, השאירה בבית הספר ציוד רב אשר מפריע להמשך ביצוע העבודות על-ידי קבלנים אחרים.

3.במסגרת התביעה הגישה המבקשת בקשה להפעיל את זכות העכבון הנתונה לה על-פי סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974, ולהורות למשיבה להשיב את הציוד שתפסה. לעומתה, טענה המשיבה כי בחוזה שנערך בין הצדדים ויתרה המבקשת על זכות העכבון ועל זכותה לסעדים מניעתיים, וכי מניעת השלמת עבודות ושימוש בבית הספר תפגע בתלמידים ובצוות. עוד טענה המשיבה, כי היא תאפשר למבקשת לפנות את הציוד השייך לה ממחסני העיריה. בתשובתה לכך, טענה המבקשת כי היות שהחוזה בוטל מחמת הפרתו על-ידי המשיבה, אין תחולה לסעיפי הוויתור על זכויותיה לעכבון ולסעדים מניעתיים.

4.ביום 19.3.2017, ומבלי שהתקיים דיון בעניין, ניתנה החלטה (השופט ע' כהן ) הדוחה את הבקשה למתן סעדים זמניים. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, אשר התקבלה בהחלטה שניתנה ביום 9.4.2017 (השופט נ' הנדל ,

ברע"א 2918/17),

בגדרה בוטלה החלטת בית המשפט המחוזי, והעניין הוחזר לבית המשפט המחוזי לשם קיום דיון.

5.לאחר שהתקיים דיון בבית המשפט המחוזי, ניתנה ההחלטה נשוא הבקשה דנן, אשר דחתה בשנית את הבקשה למתן סעדים זמניים. בהחלטתו הניח בית המשפט המחוזי כי למבקשת עומדת עילת תביעה נגד המשיבה, אך למרות זאת קבע כי דין בקשתה להידחות. בית המשפט המחוזי קבע כי סעיפי ההסכם שבהם ויתרה המבקשת על זכותה לבצע עכבון ולבקש סעדים מניעתיים, נועדו דווקא למצבים שבהם מתגלעת מחלוקת בין הצדדים, ועל כן די בכך על מנת לדחות את הבקשה לעכבון ולמניעת המשך העבודות בבית הספר. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי הבקשה הוגשה בשיהוי; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, שכן אף אם תזכה המבקשת בתביעה, לא נטען כי יקשה עליה לגבות את סכום הזכיה. מנגד, נקבע כי מתן הסעד הזמני יזיק הן למשיבה, הן לתלמידי בית הספר, וכך גם לקבלנים שנשכרו על מנת לסיים את עבודות הבניה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי הסעדים הזמניים המבוקשים אינם צודקים בנסיבות העניין. לסיום נכתב כי "התובעת רשאית לאסוף את הציוד שלה ממחסני הנתבעת, בתיאום עם הנתבעת" .

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

עיקרי הטענות בבקשת רשות הערעור

6.המבקשת טוענת כי החוזה שנערך בין הצדדים לא הוצג לפני בית המשפט המחוזי, וכי החוזה ביניהם הופר ולחלופין איננו תקף, היות שנחתם במרמה. כמו כן, נטען כי המבקשת לא ויתרה על זכות העכבון. אשר לקביעות בית המשפט המחוזי לגבי הסעדים הזמניים, טוענת המבקשת כי הוגשו ראיות המוכיחות את עילת התביעה נגד המשיבה; כי הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי היה חסר ופגום; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן המבנה בו בוצעו השלמות הבניה אינו חיוני לתפקוד בית הספר, ומשום שבהעדר היתר בניה לא ניתן להמשיך בעבודות ולאכלס את המבנה. עוד נטען כי המשיבה לא הוכיחה שתינזק מהסעדים הזמניים המבוקשים. על כן, טוענת המבקשת כי יש להפעיל את זכות העכבון, ולהורות על השבת הציוד השייך לה, על חשבון המשיבה. המבקשת מוסיפה ומעלה עוד כהנה וכהנה טענות הנוגעות לחוסר תום הלב של המשיבה, ולעילת התביעה; וטוענת כי יש לבטל את ההוצאות שפסק בית המשפט המחוזי לחובתה.

דיון והכרעה

7.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובהחלטות בית המשפט המחוזי, ושקלתי את נימוקי הבקשה, אני סבור כי דינה להידחות; וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבים. הלכה פסוקה ידועה היא כי "אין ערכאת הערעור מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע להחלטות שעניינן בסעדים זמניים, למעט במצבים חריגים"

(ראו רע"א 1864/13 אשכנזי נ' ש.נ. דרור אחזקות בע"מ , פסקה 25 (10.4.2013)). בעניין דנן, לא השתכנעתי בקיומן של נסיבות חריגות כאמור.

8.החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוססת על החוזה שנחתם בין הצדדים, אשר צורף כנספח לכתב התביעה , ובגדרו ויתרה המבקשת על זכותה לעכבון . טענות המבקשת בנוגע לקיומו של חוזה, ולחזרה בה מוויתורה על זכות העכבון – מקומן בין טענותיה לפני בית המשפט המחוזי, אשר אף על-פי כן החליט כפי שהחליט; ומן הידוע הוא כי אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בכגון דא (רע"א 1063/16 דיין מגד נ' לפיד , פסקה 13 (9.5.2016)).

9.כך גם לא ראיתי מקום להתערב בקביעות בית המשפט המחוזי לגבי מאזן הנוחות. עניין לנו בתביעה כספית, והמבקשת לא טענה – וממילא לא הוכיחה – כי אם תתקבל התביעה, יקשה עליה לגבות את סכום הזכיה. זאת בניגוד למשיבה, אשר בית המשפט המחוזי קבע כי העיכוב בסיום עבודות הבניה יגרום לה לנזק; לא כל שכן העדר היכולת להשתמש במבנה הנדון לצרכי בית הספר. זאת ועוד, קביעת בית המשפט המחוזי בנוגע לצדקת הסעדים הזמניים המבוקשים, מניחה את הדעת ומנומקת כיאות.

10.בכל הנוגע לטענות המבקשת בעניין הציוד השייך לה, הרי שהמשיבה הסכימה לאפשר למבקשת לקחת את הציוד ממחסניה – הסכמה לה ניתן תוקף בהחלטת בית המשפט המחוזי, ודי לה למבקשת בכך. לבסוף, אינני רואה מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין ההוצאות, שכן "ככלל פסיקת ההוצאות נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית" , ואין ערכאת הערעור נוטה להתערב בכך (ע"א 119/05 חליפה נ' מדינת ישראל , פסקה 47 (10.9.2006)).

סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.