רע"א 4112/10 נחמיה ריזל נ. עו'ד חובב רוסק , כונס נכסים

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בבר"ע 1229/09 (כב' השופטת י' שטופמן ), מיום 26.4.2010, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת ראש ההוצאה לפועל.

המבקש והמשיבה 2 החלו לפני עשור בהליכי גירושין, במסגרתם ניהלו הליכים משפטיים בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב, במסגרתם נדון עתידה של דירתם המשותפת בבני ברק (להלן: הנכס ). ביום 11.9.2006 קבע בית הדין האזורי כי למבקש ינתנו חודשיים על מנת לאתר בעצמו קונה לנכס. ביום 10.12.2006 נכרת בין המבקש לבין אחיו הסכם למכירת הנכס תמורת שווי של 650,000 ש"ח. בהסכם המכר לא צוין מתי ישולם סכום זה, והמבקש אף התחייב שישפץ את הנכס טרם המסירה מכספי התמורה. ביום 11.1.2007 החליט בית הדין האזורי כי הסכם המכר אינו תקף, מאחר והעסקה בוצעה ללא הסכמת המשיבה 2 ומבלי שהמבקש ימונה לכונס נכסים לדירה. עוד עמד בית הדין על פגמים מהותיים נוספים שנפלו בהסכם המביאים לבטלותו. מאוחר יותר נפתח תיק הוצאה לפועל למימוש משכנתא בשל הנכס, והמשיב 1 מונה ככונס נכסים על ידי ראש ההוצאה לפועל. ביום 1.2.2009 הגיש המבקש בקשה לעיכוב הליכי פינוי הנכס, על מנת שיוכל להשלים את הליכי המכירה לאחיו, מנגד הגיש המשיב 1 בקשה לאישור מכירת הנכס לקונה בסכום של 950,000 ש"ח. ראש ההוצאה לפועל קיבלה את בקשת המשיב 1 ודחתה את בקשת המבקש במקביל. ביום 11.2.2009 דחתה ראש ההוצאה לפועל את בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטתה, וקבעה כי אין מניעה להמשיך את הליכי מימוש הנכס על ידי המשיב 1. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בנימוק שראוי היה לעכב את הליכי מימוש הנכס, עד למתן החלטה בערעור שהגיש על החלטת בית הדין האזורי. בקשתו של המבקש נדונה כערעור אשר נדחה בסופו של יום. בית המשפט המחוזי עמד בהחלטתו על העובדה שעד למתן פסק דינו כבר פורסם פסק הדין בערעור המבקש על החלטת בית הדין האזורי, ושם אישר בית הדין הגדול את הקביעה כי אין תוקף להסכם המכר בין המבקש לבין אחיו. יצוין עוד, כי בשלב זה כבר נמכר הנכס לצד ג' אשר כבר הספיק למוכרו לצד ד' אחר.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה, בין היתר, חוזר המבקש על טענותיו כפי שנטענו בערכאות שקדמו לי, ומוסיף כי מכירת הדירה בסכום בה מכר אותה לאחיו הייתה מרצונה של המשיבה 2, שאף דחקה בו לעשות כן, ומתריע כי הקונה (אחיו) מאיים בתביעה למימוש החוזה.

המשיב 1 מתנגד למתן רשות ערעור, ונסמך בטענותיו, בין היתר, על החלטות ראש ההוצאה לפועל, בית המשפט המחוזי, ואף החלטות בתי הדין הרבניים שדנו בענין.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב 1 ובהחלטות הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי אין מקום למתן רשות ערעור ודין הבקשה להידחות.

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: חניון חיפה )). בקשת רשות הערעור איננה מתיימרת לעורר כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על כל עילה אחרת המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה , ומסיבה זו לבדה יש לדחות את הבקשה.

יחד עם זאת, אף לגופו של ענין לא ראיתי צורך להידרש לבקשתו של המבקש. המבקש אינו מצביע על כל שגיאה רלוונטית שנפלה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ונראה כי ברצונו לתקוף באמצעות בקשות ערעור שנושאן החלטות ראש ההוצאה לפועל – דווקא את החלטות בתי הדין הרבניים וממצאיהן העובדתיים (המבקש אף מצהיר בבקשתו כי בכוונתו להגיש עתירה בנושא). בכל הכבוד, טיעוניו של המבקש אינם נהירים לי. איני מוצא הסבר המניח את הדעת מדוע חפץ המבקש למכור את הנכס המשותף במחיר נמוך כל כך בהשוואה למחיר שהשיג המשיב 1 (וזאת בנוסף למגבלה החוזית שלקח על עצמו לשפץ את הנכס). עוד איני מבין כיצד נטל לעצמו המבקש את החירות לסכם עסקה ללא הסכמת המשיבה 2 וחתימתה הפיזית על ההסכם. עסקה, אשר בוצעה במהלך הליכי גירושין, ואשר מלכתחילה נחזית כ"חשודה" באופיה (מכירת הנכס לאחיו; מחיר העסקה עליו סיכם בשעה שהוא עצמו טען בבקשת רשות הערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי ששווי הנכס הוא כ-1,200,000 ש"ח; שיפוץ על חשבון התמורה; אי ציון מועד התשלום ועוד). שאר טענותיו של המשיב, ובכללן חששו מתביעה אפשרית של אחיו, אינן רלוונטיות כלל לבקשה דנן, ועל כן, אף דינן לדחיה.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקש ישא בשכר טרחת עו"ד - המשיב 1 בסך של 10,000 ש"ח.