רע"א 4122/00 חנה פיסטינר נ. המועצה להסדר הימורים בספורט

המבקשים (להלן: הסוכנים) פועלים מזה שנים ארוכות כסוכנים של המשיבה 1 (להלן: המועצה), על-פי חוזים דו-שנתיים שנכרתו ללא מכרז מקדים. החוזה האחרון בין המועצה ובין הסוכנים הסתיים בתאריך 31.12.98, ומאז פועלים הסוכנים ללא חוזה כתוב. באוגוסט 1999 הודיעה המועצה לסוכנים על הפסקת העסקתם בתאריך 1.3.2000, ובינואר 2000 האריכה את העסקתם עד לתאריך 18.6.2000.

החלטת המועצה על הפסקת העסקתם של הסוכנים התקבלה לאור העובדה שחוק חובת המכרזים, תשנ"ב1992- מחייב את המועצה, בהיותה גוף ציבורי, לערוך מכרז בטרם העסקת העובדים, ומכרז כאמור לא נערך טרם העסקת הסוכנים. המועצה ביקשה להפעיל באופן עצמאי, על-ידי עובדים, כמחצית מאיזורי פעולתה בארץ, ולערוך מכרז סגור להעסקת סוכנים באיזורים הנותרים.

הסוכנים פנו אל בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהמרצת פתיחה, בגדרה ביקשו להצהיר על קיומו של חוזה העסקה בינם ובין המועצה. במקביל ביקשו הסוכנים צו זמני, שימנע את הפסקת העסקתם, המיועדת לתאריך 18.6.00.

בית-המשפט המחוזי (השופט יהודה זפט) דחה את הבקשה לצו מניעה זמני, בקובעו כי העסקת הסוכנים אינה חוקית. זאת, הן בשל העובדה שעל המועצה לערוך מכרז בטרם העסקת סוכנים, והן בשל סעיף 8 לחוק להסדר ההימורים בספורט, תשכ"ז1967-, הקובע כי המועצה רשאית להתקשר עם אחר לביצוע תכנית ההימורים, ובתנאי שחוזה כאמור ייערך בכתב. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי עד למתן פסק-דין על-ידו, הפעלת הסוכנים על-ידי המועצה תוכל להתבצע אך ורק על-פי מכרז פומבי, או בהפעלה עצמית.

לאחר שהמועצה החלה לפעול באמצעות עובדי המשיבה 2 (להלן: ספורטוטו), פנו הסוכנים לבית-המשפט המחוזי בבקשה על-פי פקודת בזיון בית-משפט. בקשה זו נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי, שכן החלטתו הראשונה לא אסרה על המועצה לפעול באמצעות אנשי ספורטוטו.

על החלטות אלו הגישו הסוכנים בקשת רשות ערעור, ובגדרה גם בקשה למתן צו ארעי, שימנע את הפסקת עבודתם, וזאת עד להכרעה בבקשת הרשות לערער. לטענת הסוכנים, החוזים בינם ובין המועצה תקפים, וזאת על-אף העובדה שאינם כתובים, ועל-אף הוראות חוק חובת מכרזים. פיטוריהם כעת, והעסקת אנשי הספורטוטו יסכלו את הסעד העיקרי שמבקשים הם, והוא אכיפת חוזה ההעסקה הקיים בינם ובין המועצה. לטענתם, המועצה יצרה לאורך שנים מצג, לפיו העסקתם היא חוקית, ואין מקום כעת לפיטוריהם, למצער עד אשר יפסוק בית-המשפט המחוזי בתובענה העיקרית שהוגשה על-ידם.

המועצה בתשובתה הודיעה כי החלטת בית-המשפט המחוזי, לפיה לא פעלה כחוק עד כה, מקובלת עליה, וכי היא מקבלת עליה את הדין המאפשר לה לבחור, כפי שקבע בית-המשפט המחוזי, בין עריכת מכרז פומבי ובין העסקת עובדים שלה כסוכנים, וכפי שהצהירה בדיון שנערך בפניי, בחרה היא להפעיל סוכנים באופן עצמי, בהתאם לתקנות להסדר ההימורים בספורט (קבלת עובדים למועצה ותנאי עבודתם), תשל"ד1973-. לטענת הסוכנים, כל שהמועצה מבקשת לעשות הוא לחמוק מהעסקתם ומקיום מכרז פומבי, ועל-כן מצהירה היא על העסקת עובדיה כסוכנים.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים החלטתי לבטל את הצו הארעי שהוצאתי בתאריך 13.6.2000, ולדחות את בקשת הרשות לערער.

כאמור, אין מחלוקת כי חוק חובת המכרזים חל על המועצה, וכי החוק להסדר ההימורים בספורט מחייב חוזה כתוב עם הסוכנים. מכאן, שלא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי, לפיה העסקת הסוכנים עד כה נעשתה שלא-כדין. חובת קיום מכרז פומבי בידי רשות ציבורית הינה אכן חובה בסיסית, הנגזרת מעקרונות של שוויון והגינות ומן הצורך להגן על אינטרסים כלכליים וציבוריים. ראו, למשל, בג"ץ 376,368/76 גוזלן נ' המועצה המקומית בית-שמש , פ"ד לא(1) 505 בע' 512-511. בנסיבות אלו, לכאורה, נראה כי תקנת הציבור מחייבת את הפסקת העסקתם של הסוכנים באופן מיידי, ולמצער עד אשר יפסוק בית-המשפט המחוזי בתובענה העיקרית.

כך גם נראה, שהמצג הפגום שהציגה המועצה לאורך השנים, לפיו העסקת הסוכנים נעשתה כדין, לכאורה ומבלי לפסוק בדבר, אין בו כדי להשתיק את המועצה מהעלאת טענות כנגד חוקיות חוזיה עם הסוכנים, ואין בו, לכאורה, כדי למנוע את פיטוריהם, על-אף שהסוכנים הסתמכו על מצג זה בתום-לב ושינו עקב כך את מצבם לרעה. ראו ע"א 6996/97 א. עבאדה בע"מ נ' רשות הפיתוח (טרם פורסם).

לאור האמור לעיל, נראה שאין מקום לאכיפה זמנית של חוזי העסקתם של הסוכנים, ובצדק דחה בית-המשפט המחוזי את בקשתם. בהחלטת ביניים זו של בית-המשפט המחוזי אין כדי למנוע מהסוכנים לבקש אכיפה תחליפית של המצג או פיצויים בגין נזקי ההסתמכות.

אשר-על-כן, בקשת הרשות לערער נדחית. ממילא אין מקום לתת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בעניין בזיון בית-משפט, וכך גם אין מקום למתן סעד זמני.

הצו הארעי שניתן על-ידיי בתאריך 13.6.2000 בטל.

המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.