רע"א 4122/10 הרצל רחום נ. קצין התגמולים - משרד הביטחון

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ד' גנות ) בע"ו 1575/09 מיום 18.4.2009 בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית העליונה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959 שקבעה את דרגת נכותו ל-30%.

1.

המבקש התגייס לצה"ל בשנת 1977. לאחר סיום שירותו הסדיר היה אזרח עובד צה"ל, ובשנת 1993 התגייס לצבא קבע.

2.

בשנת 2003 הגיש המבקש תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים ). בתביעתו, טען המבקש כי הוא סובל מהפרעות נפשיות בעקבות חשיפתו למראות קשים בפיגוע שהתרחש בצומת בית ליד בשנת 1995 ובעקבות אירוע שהתרחש בשנת 1999 בו נזרקו עליו אבנים, עד שנאלץ לעשות שימוש בנשקו על מנת להרתיע את מיידי האבנים. תביעתו נדחתה תחילה. ואולם, בעקבות בקשה לעיון מחדש הכיר המשיב, על סמך החלטתה של הוועדה הרפואית לפי חוק הנכים, כי למבקש נכות בשיעור של 10% שנגרמה עקב שירותו הצבאי. המבקש הגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית בעניינו, והוועדה הרפואית העליונה (להלן: הוועדה ) הפנתה אותו לבדיקות במרכז ההערכה באגף הפסיכיאטרי בבית החולים "שיבא" (להלן: מרכז ההערכה ). בעקבות חוות הדעת שניתנה על ידי מרכז ההערכה, העמידה הוועדה את שיעור נכותו של המבקש על 20%. המבקש הגיש ערעור על החלטה זו, ובית המשפט המחוזי הורה על החזרת עניינו של המבקש לעיון מחדש לפני הוועדה. ביום 31.12.2008 קבעה הוועדה כי שיעור נכותו של המבקש הוא 30%, על סמך תקנה 34א(ד) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), התשל"ו-1961.

3.

המבקש הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. בערעור טען המבקש כי החלטת הוועדה באשר לפגיעה הנפשית שנגרמה לו בתחום הבינאישי, בתחום הקוגניטיבי ובתחום התפקוד הכללי היא מוטעית, וזאת נוכח חוות הדעת של מרכז ההערכה, ממנה עלה לטענתו כי מדובר בפגיעה משמעותית וחמורה. כן נטען כי הוועדה התעלמה מן הממצאים המובאים בחוות דעת מרכז ההערכה ומחוות דעת המומחה מטעמו. לטענת המבקש, ממצאי מרכז ההערכה כבלו את שיקול דעתה של הוועדה, וזאת נוכח משך ואופן הבדיקה של הוועדה. לבסוף, טען המבקש כי ערעורו הוא בשאלה משפטית, שכן הוא מתמקד במסקנה שהסיקה הוועדה מן העובדות שהוכחו בפניה.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. בפסק הדין נקבע כי הוועדה עיינה בכל החומר שהומצא לפניה, לרבות חוות דעת מרכז ההערכה וחוות הדעת של המומחה מטעם המבקש, כי הוועדה בדקה את המבקש באופן אישי ושמעה את טענותיו, וכי על בסיס כל אלו נתנה את החלטתה באשר לשיעור הנכות הרפואית של המבקש. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בהחלטה רפואית שבית המשפט אינו מתערב בה ודחה את הערעור.

5.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. בגדרה של הבקשה שב המבקש וטוען כי עניינו של הערעור הוא במסקנות שהסיקה הוועדה ולא בקביעות רפואיות של הוועדה ושב ומפרט את טענותיו לפני בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי בקשתו מעוררת שאלה החורגת מגדר המחלוקת בין הצדדים והנוגעת למידת ההסתמכות של הוועדה על חוות דעת מרכז ההערכה אליו היא מפנה נכים במסגרת בירור תביעותיהם.

6.

לאחר עיון בבקשה, סבורני כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי הרשות לערער "בגלגול שלישי" ניתנת רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית הנושאת בחובה שיקולים עקרוניים וכלליים, החורגים מגדר הסכסוך הקונקרטי שבין הצדדים [ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3)123 (1982) ; רע"א 11049/04

פלקס נ' קצין התגמולים

(לא פורסם, 15.6.2005); רע"א 946/10 אהרנוביץ נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 31.3.2010) ] . במקרה שלפניי לא מתעוררת שאלה כאמור. עניינה של הבקשה מתמצה בקביעות הרפואיות של הוועדה אשר סברה כי הממצאים העולים מדוח מרכז ההערכה, מחייבים את העלאת דרגת נכותו של המבקש לשיעור של 30% ולא יותר מכך.

7.

למעלה מן הצורך, אוסיף כי בנושאי חוק הנכים, הגביל המחוקק את אפשרות הערעור לבית המשפט המחוזי ל"נקודה משפטית בלבד" (ראו: סעיפים 12א(א) ו-34(א) לחוק הנכים). סבורני כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי טענות המבקש אינן בנקודה משפטית אלא נוגעות לקביעות הרפואיות של הוועדה, שלטענתו סוטות ומתעלמות מחוות הדעת של מרכז ההערכה.

8.

לגופם של דברים, אציין כי מעיון בנימוקי הוועדה להחלטתה, עולה כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי הוועדה נתנה את דעתה לחוות הדעת מרכז ההערכה ולחוות דעת המומחה מטעם המבקש.

9.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיב, איני עושה צו להוצאות.