רע"א 4125/06 ההסתדרות במרחב תל אביב -יפו נ. עיריית תל אביב -יפו

1.המבקשות עותרות למתן רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ד"ר ע' מודריק), בה נדחתה בקשתן למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה 1, עיריית תל אביב-יפו (להלן - העירייה), לשנות בכל דרך את המצב הקיים במקרקעין הכוללים מבנים, אולם כדורסל ומגרש ברחוב אוסישקין בתל-אביב (להלן - מתחם אוסישקין או המתחם). כן דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשות למתן צו מניעה זמני האוסר על העירייה להעביר למשיבה 2 תשלומים, כספים וזכויות בהתאם להסכמים שנחתמו בין העירייה למשיבה 2. הבקשה לסעדים זמניים הוגשה בגדרה של תובענה שהגישו המבקשות. יחד עם בקשת רשות הערעור הגישו המבקשות גם בקשה למתן סעדים זמניים בערעור.

2.מתחם אוסישקין נמצא בבעלות עיריית תל אביב והוא כולל אולם כדורסל, ששימש עד לאחרונה את קבוצות מועדון הכדורסל "הפועל תל אביב", וכן מגרש כדורסל פתוח ומבנה המשמש ענפי ספורט אחרים. החל משנת 1946 נחתמו בין העירייה לבין המבקשת 1, ההסתדרות במרחב תל אביב-יפו (בשמה הקודם - מועצת פועלי תל אביב יפו), שפעלה "עבור" התאגדות גופנית הפועל מחוז תל-אביב (המבקשת 2), הסכמים לחכירת המתחם. הסכמים אלה הוארכו ממועד למועד והאחרון שבהם הסתיים ביום 31.3.05. יצוין, כי המבקשות הקימו את המבנים והמתקנים המצויים במתחם, והסכמי החכירה קובעים כי בתום תקופת החכירה יועברו מבנים ומתקנים אלה לחזקתה של העירייה ללא כל תשלום מצדה. המבקשות ניהלו את קבוצות הכדורסל של הפועל תל אביב, ונשאו בהוצאות תחזוקת המתחם ופעילות הקבוצות עד לשנת 1993. החל מאותה שנה הועברו זכויות הניהול של קבוצות הכדורסל לגורמים שונים והמבקשות חדלו מלשאת בעול התפעול וההחזקה של קבוצות הכדורסל. בשנתיים האחרונות מחזיקה המשיבה 2 בזכויות ניהול קבוצות הכדורסל של הפועל תל אביב. בהזדמנויות שונות, החל משנת 2000, הודיעה עיריית תל אביב למבקשות, כי אין בכוונתה לחדש את הסכם החכירה וכי עם סיום תקופת החכירה היא תתפוס חזקה במתחם. ואכן, עם תום תקופת החכירה החלה העירייה במגעים לקבלת החזקה במתחם עם הגופים שהחזיקו באותה עת במבנים ובמתקנים שבמתחם. המשא ומתן בעניין אולם הכדורסל נערך עם המשיבה 2 (המשא ומתן ביחס לחלקיו האחרים של המתחם טרם הסתיים ואינו רלוונטי לבקשת רשות ערעור זו). בסופו של המשא ומתן, ביום 21.7.05, הגיעו העירייה והמשיבה 2 להסכם לפיו בתמורה לפינוי האולם והמעבר לאולם חלופי, תעביר העירייה בשנים הבאות כספים כסיוע לתפעול קבוצות הכדורסל של הפועל תל אביב. בעקבות חתימתו של הסכם זה ולאחר פינוי האולם החלה העירייה בהכנות להריסתו. ההריסה נמנעה בשל צווים זמניים שניתנו בהליכים משפטיים אחרים, אך כל שהיה באולם פורק וכיום נותרו בו רק קירות.

3.למבקשות שתי טענות עיקריות. הראשונה נוגעת לזכות החכירה ולפיה בין המבקשות לעירייה קיים נוהג רב שנים לפיו מתחדש הסכם החכירה מעת לעת. המבקשות אף מציינות כי היו תקופות בהן נמשכה החכירה על אף העדרו של הסכם חכירה רשמי. לפיכך, סבורות המבקשות כי זכותן הקניינית במתחם אוסישקין לא הסתיימה עם תום תקופת הסכם החכירה האחרון. טענתן השנייה של המבקשות הינה כי למשיבה 2 לא הייתה זכות חזקה באולם הכדורסל וכי היא התחזתה להיות "גלגולה" של המבקשת 2 בהסכם שנחתם בינה לבין העירייה. זכותה של המשיבה 2, כך לפי המבקשות, הינה זכות זמנית לניהול קבוצות הכדורסל של הפועל תל אביב שעימה זכות זמנית לשימוש באולם הכדורסל, בלבד. המבקשות הן בעלות זכות החזקה באולם הכדורסל, לטענתן, והן אשר השקיעו בו כספים במהלך השנים. לפיכך, טוענות המבקשות, התשלומים שקיבלה ושתקבל המשיבה 2 מגיעים למעשה למבקשות. לעניין מאזן הנוחות טוענות המבקשות, כי אם לא יינתנו צווי המניעה הזמניים המבוקשים ייגרם להן ולציבור נזק בלתי הפיך, שכן אולם הכדורסל ייהרס, כספי ציבור יועברו לידיים לא נכונות וספק אם ניתן יהיה להשיבם.

4.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן צווי מניעה זמניים בקובעו כי סיכויי התביעה שהגישו המבקשות אינם טובים וכי נפל פגם חמור של שיהוי בבקשה לסעדים זמניים. כן קבע בית המשפט המחוזי, כי הואיל והמבקשות אינן מוכנות לשאת בעלויות שיקום אולם הכדורסל וחידוש פעילות קבוצות הכדורסל בו, אין טעם למתן צו המונע את הריסת האולם. לעניין הצו המונע העברת כספים למשיבה 2 נקבע, כי עיון בהסכם שנחתם בין העירייה לבין המשיבה 2 מלמד שהעברת הכספים אינה תמורה על ההשקעות שנעשו באולם אלא מיועדת לתפעול קבוצות הכדורסל. לפיכך, סבר בית משפט קמא, כי אין קשר בין כספים אלה לפגיעה הנטענת בזכויותיהן של המבקשות. כמו כן נקבע, כי מתן צו מניעה זמני האוסר על העברת הכספים יגרום נזק חמור לקבוצות הכדורסל של הפועל תל אביב.

5.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לא מצאתי פגם כלשהו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור. בכל הנוגע לצו המניעה הזמני האוסר על הריסת אולם הכדורסל, לא שוכנעתי כי המבקשות הוכיחו זכותן לכאורה במידה שתצדיק קבלת סעד זה. יוער, שגם אם נכונה טענתן של המבקשות לעניין קיומו של נוהג חידוש החכירה (ואני רחוק מלקבוע זאת), הרי שהסכמי החכירה מציינים שהחכירה נועדה לצורך קיום פעילות ספורט במתחם. המבקשות אינן מוכנות להצהיר על כוונתן לשוב ולהפעיל את אולם הכדורסל היום או בעתיד ונראה שעיקר עניינן הוא בקבלת פיצוי על זכויותיהן הנטענות במתחם. על רקע דברים אלה, לא ברור מהו אותו נזק בלתי הפיך שייגרם למבקשות מהריסת האולם. בנוסף, כפי שציין בית המשפט המחוזי, אין בפי המבקשות הסבר משכנע לשיהוי הניכר שנפל בהגשת בקשתן למתן סעד זמני. גם אם אקבל טענתן של המבקשות, לפיה לא ידעו עד לחודש מרץ 2006 על פרטי ההסכם (כלשונן של המבקשות) שנחתם בין העירייה למשיבה 2, למעשה אין כל ספק שהמבקשות ידעו גם ידעו זמן רב לפני כן על הכוונה לפנות את אולם הכדורסל ולסיים את החכירה. מקובלות עליי קביעותיו של בית המשפט המחוזי גם לגבי צו המניעה הזמני המתייחס להעברת הכספים לידי המשיבה 2. לנוכח הנזק הרב הצפוי להיגרם לקבוצות הכדורסל של הפועל תל אביב כתוצאה ממתן צו כזה, נדרשות המבקשות להראות כי עומדת להן טענה חזקה במיוחד לעניין זכותן לכאורה (ראו, רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר , פ"ד נו(1) 529, 533; רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ (לא פורסם), פסקה 6). לא התרשמתי כי טענותיהן של המבקשות עומדות בדרישה זו.

6.בקשת רשות הערעור נדחית ועימה נדחית גם הבקשה לסעד זמני בערעור. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.