רע"א 4127/02 דוד יעקובוביץ ושות' בע"מ נ. רהיטי הפירמה ג.פ. בע"מ

1.ביום 19.5.1995 נחתם חוזה שכירות בין המשיבה 1 לבין המבקשת, ולפיו שכרה הראשונה מן האחרונה מבנה, לתקופה של 9 וחצי שנים תמורת תשלום חודשי בסכום של 6,000 דולר. אין חולקים, כי החל מחודש אוגוסט לשנת 1996 החלה המשיבה 1 לשלם למבקשת דמי שכירות בסכום של 4,500 דולר. בשל כך, הגישה המבקשת לבית המשפט השלום בחיפה תביעה כנגד המשיבים (המשיבים 2 ו-3 ערבו למשיבה 1) לפינוי המבנה ולפיצוי כספי.

טענתם המרכזית של המשיבים בבית המשפט השלום הייתה, כי במהלך חודש אוגוסט 1996 הסכימו, בכתב, מנהלי המבקשת, כי דמי השכירות יופחתו לסכום של 4,500 דולר לכל חודש. טענה זו נתמכה בעותק צילומי של מסמך הנושא את הכותרת "נספח לחוזה שכירות". המשיבים ציינו, כי אין ברשותם אלא עותק צילומי של הנספח, וכי המקור נמצא ברשותו של מר דוד יעקובוביץ - ממנהלי המבקשת. המבקשת טענה מנגד, כי המסמך הצילומי שהוגש כראיה הינו מזויף.

2.בית משפט השלום העדיף את גרסת המבקשת, וקבע כי המשיבים יפנו את המושכר ושאלה ישלמו למבקשת סכום של 392,113 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה. או אז עובר להגשת הערעור לבית המשפט המחוזי נמצא "המקור" של הנספח על-ידי המשיב 3, שעה שעסק בפינוי המושכר. "המקור" נמסר לבדיקתו של גרפולוג שבדק אותו ונתן חוות דעת המאשרת כי מדובר במסמך אוטנטי. המשיבים ביקשו מבית המשפט המחוזי להגיש את שני המסמכים האמורים ("המקור" וחוות דעת הגרפולוג) כראיות.

בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המשיבים, כי אותם מסמכים הם "לב ליבו של הדיון בתיק". לפיכך, החליט בית המשפט המחוזי לקבל את הערעור, והשיב את הדיון לבית המשפט השלום על מנת שישקול גם את הראיות החדשות.

3.כנגד החלטה זו מלינה המבקשת. היא מציינת, כי "בגלגול בראשון" של התיק הדגישו המשיבים כי "המקור" נמצא אצל המבקשת, ואילו "בגלגול השני" העלו המשיבים גרסה הפוכה, וטענו כי "המקור" נמצא בידם. שינוי זה, כך סבורה המבקשת, לא הוסבר על-ידי המשיבים. כן היא מדגישה, כי המשיבים לא פירטו דיו אלו מאמצים עשו בזמנו כדי לאתר את "המקור" לנספח. אשר לחוות הדעת הגרפולוג, סבורה המבקשת, כי אין בה כדי להכריע בתיק הנדון, ומשכך אין לאפשר את הגשתה בשלב זה.

4.דין הבקשה להדחות. הכלל הוא, כי בית המשפט לערעור אינו דן בראיות שלא הוגשו בערכאה הראשונה. על בעלי-הדין מוטלת החובה הדיונית להגיש את ראיותיהם "כחבילה אחת". עם זאת, לכלל זה חריג. בתקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1974-, נקבע, כי בית המשפט יתיר לבעל-דין, לבקשתו, להגיש ראיות נוספות בערעור אם הוא סבור כי הראיה דרושה לו על-מנת "לאפשר לו מתן פסק דין או מכל סיבה חשובה אחרת". בין היתר, כאשר בית המשפט שלערעור רואה כי הגשתה של ראיה נוספת דרושה לשם בירור האמת, יפנה את מקומו הכלל האמור (ראו: רע"א 1297/01 גיל מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' , פ"ד נה (4) 577, 579). ובענייננו: בית המשפט המחוזי סבר כי שני המסמכים האמורים הם בבחינת ראיות שיש בהן כדי להכריע את התיק הנדון. מסקנה זו, לגופה, מקובלת עלי. לגבי חוות דעת הגרפולוג, בית המשפט המחוזי ציין, מפורשות, כי יש לה משקל רב מבחינה ראייתית, ולא ראיתי להתערב במסקנתו; במידה והמבקשת רוצה לתקוף את אמינותה של חוות הדעת, המקום לעשות זאת הוא בערכאה דלמטה. אשר לשינוי בגרסת המשיבים, די בכך שעניין זה היה ידוע לבית המשפט קמא, ולא היה בו כדי לשנות ממסקנתו הסופית.

אשר על כן - הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיבים בסכום של 10,000 ₪.