רע"א 4131/00 אחים אוקנין שותפות רשומה נ. יהודה חסון

1.המשיב הגיש תביעה כנגד המבקשים בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. עניינה של התביעה בחובותיהם של המבקשים למשיב שנוצרו, לטענתו, בעקבות פירוק שותפות שהוקמה על-ידי הצדדים לבקשה שבפנינו ויזם נוסף. השותפות הוקמה לשם פיתוח פרוייקט, בתחום הבנייה. במקביל להגשת התביעה, הגיש המשיב בקשה להטלת עיקול זמני על נכסי המבקשים עד לסכום התביעה. בית המשפט קמא קיבל, במעמד צד אחד, את הבקשה, והורה על הטלת עיקול זמני כמבוקש, בכפוף להמצאת התחייבות לפיצוי המבקשים בגין כל נזק שייגרם. העיקול הוטל על שורה ארוכה של נכסים וביניהם ארבעה חשבונות בנק הנמצאים בבעלות המבקשים, וזכויותיהם של המבקשים בארבע יחידות מקרקעין בהן מבצעים המבקשים פעולות בנייה.

ביום 5.4.2000 הגישו המבקשים לבית המשפט קמא בקשה לביטול צו העיקול (להלן: בקשת הביטול ) לפי תקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1964 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ). בית המשפט קמא ביקש מן המשיב ליתן תגובתו לבקשה תוך שבוע ימים. משהתקבלה התגובה, ובטרם זימן בית המשפט קמא את הצדדים לדיון בבקשת הביטול, הגישו המבקשים ביום 16.5.2000 בקשה דחופה למתן החלטה "על סמך החומר המצוי בתיק", ולחילופין לקביעת מועד דיון בבקשה במהירות האפשרית.

בית המשפט קמא דחה את בקשת הביטול ביום 18.5.2000, מבלי שקיים דיון בה. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שהמשיב הצביע, לכאורה, על עילה להטלת העיקול, ועל כך שאי הטלת העיקול עלולה להכביד על מימוש פסק הדין, במידה ויזכה בתובענה העיקרית. על החלטה זו עתרו המבקשים כי תינתן להם רשות לערער.

2.טענות העותרים נוגעות לשתיים אלה: האחת לעניין עצם הטלת העיקול והאחר לעניין הנכסים עליהם הוטל העיקול.

המבקשים טוענים, כי היה על בית המשפט קמא לקיים דיון במעמד הצדדים בבקשת הביטול כמצוות תקנה 364(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. טענה זו אין לקבל בנסיבות המקרה הזה. אמנם, יש ככלל לקיים דיון בבקשה לביטול צו עיקול, אך המבקשים ויתרו באופן מפורש על הדיון בהודעתם מיום 16.5.2000 (ראו: רע"א 8420/96 מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות , פד"י נא(3) 789, פסקה 7. השוו: רע"א 6343/98 הלשטוק נ' הלשטוק , תקדין-עליון 98(4) 319). לפיכך, פעל בית המשפט קמא במסגרת סמכותו, כאשר החליט בבקשת הביטול ללא דיון.

3.המבקשים טוענים עוד, כי היה על בית המשפט קמא לקבוע ערובה של צד שלישי לנזקיהם, ולא להסתפק בהתחייבותו של המשיב. אלא שאפילו הדין עמם בטענה זו (ראו: רע"א 4078/90, רע"א 4135/90 פלג נ' פלג,

פ"ד מה(2) 111), לא מצאתי כי יש מקום לתת רשות בעניין זה. החלטת בית המשפט קמא הנה החלטת ביניים, והמבקשים רשאים לעתור לשינוייה בפני בית המשפט קמא (ראו: רע"א 1283/95 עדאל נ' מועלם תקדין-עליון 95(2) 1294).

4.לעניין הנכסים עליהם הוטל העיקול, מציינים העותרים כי לגבי מרבית הנכסים שעוקלו, ובייחוד נכסי הנדל"ן, קיימות זכויות לצדדים שלישיים ואלה "גוברות" על העיקול שהוטל בהם. דירות רבות משועבדות לבנקים המלווים את הבנייה בהן. דירות אחרות נמכרו זה מכבר, וזכויות הרוכשים גוברות על זכותו של המשיב, שהטיל עיקול בנכס (ראו: ע"א 189/85 בנק אוצר החייל נ' אהרונוב תקדין-עליון 99(3) 632). בטענות אלו, אין כדי להסיר את העיקול, מה גם שלעניין הדירות שנרכשו, הסתפקו המבקשים בטענות כלליות בלא להוכיח את הנטען. העיקול הוטל על זכויותיהם של המבקשים בנכסים, ולא על זכויותיהם של אחרים. צדדים שלישיים, אשר זכותם בנכסים גוברת על זו של המשיב ועל העיקול שהוטל, יוכלו לפנות לבית המשפט קמא, ולפעול להסרת העיקול. ואכן, מסתבר, כי שניים מרוכשי הדירות בפרוייקטים שהקימו המבקשים כבר עשו כן, ובית המשפט קמא ביטל את העיקול שהוטל על אותן דירות.

5.המבקשים טוענים, כי שווים של הנכסים שעוקלו עולה עשרות מונים על סכום התביעה, ולפיכך היה על בית המשפט קמא לעקל רק מקצת מן הנכסים לגביהם התבקש העיקול. ספק אם טענה זו מתיישבת עם טענתם האחרת של המבקשים בדבר זכויותיהם של צדדים שלישיים בנכסים. יתר על כן, בית המשפט קמא הזמין את המבקשים להצביע על בטוחות, ערובות או נכסים חילופיים. עד כה, הציעו המבקשים להטיל את העיקול על שלוש דירות ששוויין עולה כדי סכום התביעה. אולם, בקשתם נדחתה משהתברר כי הדירות שהוצעו משועבדות לטובת בנק. גם בעניין זה לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות שכר טרחת עורך-דין המשיב בסכום של 5,000 ש"ח.