רע"א 6343/98 ג'ון הלשטוק נ. ר. הלשטוק בע"מ

1.על פ י פסק דין זר אשר ניתן באנגליה, חוייב המבקש הראשון ( להלן: המבקש ) לשלם למשיבה סכום אשר בערכים שקליים מגיע לכ360,000- ש"ח. המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לאכיפת פסק הדין הנ"ל. מחשש שהמבקש מתכוון להבריח את נכסיו על מנת להמלט מנושיו, וביניהם המשיבה, הגישה המשיבה בקשה לעיקול זמני על נכס מקרקעין המהווה דירה ברחוב ז'בוטינסקי 4 בירושלים. חששה של המשיבה התבסס, בין היתר, על כך שהמבקש מתכוון להעביר את זכויותיו בדירה על שם אשתו (המבקשת השניה) ונרשמה לזכותה הערת אזהרה על זכויות המבקש במקרקעין. בקשת המשיבה נענתה, במעמד צד אחד, וביום 16.7.98 הוטל עיקול זמני כמבוקש על ידה.

לאחר שנודע למבקשים על הטלת העיקול הזמני, הגישו בקשה לביטולו. בקשתם היתה שהצו יבוטל; לחילופין, שיבוטל העיקול הזמני ככל שהוא חל על זכויות המבקשת השניה במקרקעין; ולחילופי חילופין, שהעיקול הזמני יותנה במתן בטוחה מתאימה על ידי המשיבה.

משהגיעה הבקשה לדיון בפני השופט התורן בבית המשפט המחוזי, החליט בה בלא שקיים דיון בבקשה ובלי ששמע את מי מהצדדים, כדלקמן:

"צו העיקול מיום 16.7.98 לא ניתן אלא להקפיא את מצב הזכויות כפי שעמד ביום 4.6.98 עובר למתן פסק הדין שאכיפתו מתבקשת. משום כך, אין צורך בשמיעה או בתשובה".

טענתם העיקרית של המשיבים היא, שלא היה מקום לדון בבקשה לביטול העיקול הזמני שלא במעמד הצדדים ומבלי שאלה נשמעו.

2.דין טענה זו להתקבל. ראשית , תקנה 364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-, מציינת במפורש כי משהוגשה בקשה לביטול צו עיקול על פי צד אחד "בעלי הדין הנוגעים בדבר יוזמנו לדיון בבקשה". הוראה זו לעניין בקשה לביטול צו עיקול אשר ניתן על פי צד אחד, הינה הוראה מיוחדת, להבדילה מהכלל הנוגע לבקשה בכתב, אשר בתנאים הקבועים בתקנות, רשאי בית המשפט להחליט בה אף ללא זימון הצדדים לטיעון בפניו.

שנית , כפי שנקבע ברע"א 8420/96 דן מרגליות נ' משכן, בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (דינים עליון נב' 14), עם הגשת בקשה לביטול צו עיקול שניתן על פי צד אחד, על מבקש העיקול מוטל הנטל לשכנע בצדקת בקשתו. כך, כמו במקרה של צו זמני בעניינים אחרים אשר ניתן על ידי בית המשפט ומוגשת בקשה לביטול הצו. בשני המקרים, כשנתבקש ביטול צו אשר ניתן על פי צד אחד, על מבקש הצו לשכנע בצדקת בקשתו.

שלישית , למבקש ביטול הצו שמורה לכאורה הזכות לחקור את החתום על התצהיר הנספח לבקשה להטלת העיקול הזמני (ראו רע"א 8420/96 הנ"ל, בפיסקה 13). דבר זה נשלל ממנו, כשהוא לא מוזמן לדיון בבקשתו לביטול צו העיקול אשר ניתן על פי צו אחד.

3.על סמך כל האמור לעיל, אני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה. כן מתקבל הערעור, במובן זה שההחלטה לדחות את הבקשה לביטול צו העיקול הזמני מבוטלת בזה, והדיון מוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בבקשה לביטול העיקול אשר הוטל לבקשת המשיבה. בדונו בבקשה זו, יתן בית המשפט דעתו להנחיות שברע"א 8420/96 הנ"ל.

המשיבה תשא בהוצאות המבקשים בסך 10,000 ש"ח.