פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
4136/08
בפני:
כבוד הרשמת
גאולה לוין
המבקשת:
הודיה רחל אבשלום
נ ג ד
המשיב:
הכונס הרשמי
הוגש הליך
החלטה
1.
אגב דיון בבקשה לפטור מהפקדת ערבון התעוררה השאלה האם הדרך הנכונה להשיג על ההחלטה של בית המשפט קמא היא בבקשה לרשות ערעור או שמא בערעור בזכות. החלטת בית המשפט קמא ניתנה במסגרת תיק פשיטת רגל של המבקשת. ההחלטה נסובה על בקשת המבקשת לצו כינוס נכסים ולהכרזתה כפושטת רגל. המבקשת הציעה להעמיד את סכום התשלום החודשי על 500 ₪ בעוד המשיב דרש כי המבקשת תשלם 2,500 בחודש לטובת קופת הכינוס. החלק הארי של ההחלטה הוקדש לדיון בשאלה האם קיימת חובה על כונס הנכסים הרשמי לקיים שימוע לחייבת בטרם ימליץ לבית המשפט על קביעת הסכום שייקבע בצו כינוס נכסים בהליך פשיטת רגל. נפסק כי אין חובה לקיים חקירת יכולת או "שימוע" טרם מתן ההמלצה. לאחר בחינת הנתונים במקרה דנן נתן בית המשפט צו כינוס נכסים תוך העמדת התשלום החודשי לקופת הכינוס על סך של 1,800 ₪.
2.
ביום 1.7.2008 נתבקשה עמדת הצדדים בשאלה האם נדרשת רשות לערער על פסק הדין או שמא ניתן להשיג עליו בערעור בזכות. המבקשת סבורה כי החלטת בית המשפט היא בבחינת "החלטה אחרת" שאינה מסיימת את הטיפול בתיק. היא מציינת כי אמנם ניתן צו כינוס, אולם הוא מוכפף לת שלומי ם החודשיים עליהם מתבקשת רשות הערעור. עמדת המשיב היא כי הדרך הדיונית להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי הינה ערעור בזכות.
3.
כאשר מ דובר
בהחלטות בתחום דיני פשיטת רגל, הכללים בעניין ערעור שונים מן הכללים הרגילים הנוהגים בהליכים אזרחיים. הכלל בדיני פשיטת הרגל, הקבוע בסעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ), הוא כי קיימת זכות ערעור על "צו בפשיטת רגל". בפסיקה נקבע כי צו כאמור הינו צו הניתן על ידי בית המשפט "במסגרת הפעלת סמכותו המיוחדת לפי הפקודה כבית משפט לענייני פשיטת רגל" (בש"א 998/92 בן ציון נ' בנק ארץ ישראל בריטניה , פ"ד מו(2), 749; ע"א 93/69 ברנדר נ' מרקו מטרי ובניו , פ"ד כג(2) 127 ). בגדר "צו בפשיטת רגל" באים צו כינוס, הכרזת פשיטת רגל וצו הפטר וכן החלטות אחרות הניתנות בגדר הליך פשיטת הרגל, כמו החלטה בערעור על החלטת נאמן שהכריעה לגופה של תביעת חוב (ראו, רע"א 2281/97 כיאל נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פ"ד נא(3) 559; ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' עו"ד מולאור (טרם פורסם, 13.7.2008)). מנגד, החלטות בעלות אופי דיוני והחלטות הנשענות על עקרונות משפט כלליים, אף שניתנו במהלכו של הליך פשיטת הרגל, אינן מהוות צווים בפשיטת רגל (ראו, רע"א 9629/03 עו"ד מטר נ' עו"ד ובו'די (לא פורסם, 30.8.04)) על החלטות שאינן "צו בפשיטת רגל" חלים דיני הערעור הרגילים המבחינים בין "פסק דין" לבין "החלטה אחרת" (ראו, רע"א 4569/91 סבג נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד מו(3), 811; כן ראו, שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שנייה, 2000) עמ' 36 – 38).
4.על פי אמות מידה אלה , החלטת בית המשפט המחוזי היא בבחינת "צו בפשיטת רגל" כאמור בסעיף 182 לפקודה והערעור עליה אינו טעון נטילת רשות. העובדה כי בהחלטה האמורה חויבה המבקשת בתשלום חודשי לקופת הכינוס אינה משנה את סיווגה של ההחלטה כ"צו בפשיטת רגל". הן צו כינוס הנכסים והן קביעת סכום התשלום החודשי, יש בהם הפעלה של הסמכות המיוחדת של בית המשפט של פשיטת רגל. השאלה האם מדובר ב"פסק דין" או ב"החלטה אחרת" אינה נוגעת לעניין. סיכומו של דבר, מקובלת עלי עמדת המשיב כי מסלול התקיפה של ההחלטה הינו בדרך של ערעור בזכות.
נמצא, כי לא היה מקום להגשתה של בקשה לרשות ערעור ודינה להימחק מן הרישום. אין בכך כדי לשלול מן המבקשת את האפשרות להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, אשר תידון כמקובל. הבקשה לרשות ערעור תימחק איפוא מן הרישום. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 500 ₪.
ניתנה היום, י"ח בתמוז
תשס"ח (21.7.2008).
גאולה לוין
ר ש מ ת